לאותה נערה ולאותו רפי
הסיפור נורא נחמד, וגם מעט מרגש. מוסר השכל? המוסר השכל היחידי יכול להיות: היית צריכה לחשוב פעמיים לפני שעשית מה שעשית. היית צריכה לזהות מי עומד מולך[רוצה רק את גופך] ואל תתרצי "האהבה שבתה אותי" כי האהבה הזו ידעת שהיא לא אמיתית והשלית את עצמך שזה אמיתי ושזה קורה. ולרפי, מה אגיד. אימללת חיים של עולם שלם, אדם אומלל וחסר ישע. אשתו[אם תהיה כזאת] תסבול ממנו לפי כל התיאורים שלך מדובר באדם ללא רגשות וללא תחושה חיובית אחת [סורי "רופא ומספר טלפון" לא נקרא תחושה חיובית] מסקנה? סוף מעשה במחשבה תחילה.