מחיר של רגע......
רפי ואני היינו צעירים בשנות העשרה וידידים טובים,וחשבנו שכל העולם לפנינו. רפי היה בחור עדין וביישן ועלי אמרו שאני נערה עליזה ושובבה,היינו מדברים הרבה. לאט לאט נקשרה נפשי בנפשו.אהבתי אותו,אהבה תמימה של בת בגיל ההתבגרות.גם רפי אהב אותי מאוד.שנתיים היינו חברים,עד שעמדתי לסיים את התיכון. באותה תקופה התקרבנו מאוד זה לזו.היו דיבורים יפים, מילים מלטפות, נשיקה ועוד נשיקה, ופתאם הבנתי שרפי רוצה יותר.הרגשתי בלבול וחוסר אונים.אני חיפשתי קשר רומנטי,אך רפי כנראה חיפש קשר גופני, שאליו לא הייתי מוכנה. אבל באותו לילה סמכתי עליו.בטחתי בו.מה כבר יכול לקרות מפעם אחת? חשבתי ושמץ של סקרנות החל לחלחל בי ולהבקיע את חומת הסירוב שבניתי.רפי אמר שהגיע הזמן לנסות את מה שלא העזנו לעשות עד עכשיו. האמת היא שגם חששתי לסרב. פחדתי לאבד אותו, פחדתי שיתרגז,שיחשוב שאינני רוצה בהנאתו ורק טובתי עומדת לנגד עיני. ופתאום זה קרה,חפוז כואב.עוד לא התחיל וכבר הסתיים.כל כך מהר, ומתוך טעם מר מצאתי את עצמי במיטתי בוכה בכי תמרורים. בכיתי, ולא ידעתי עדיין על מה אני בוכה.לאחר שבועיים התחילו לי כאבי בטן נוראים.לא התיחסתי לכך. חשבתי שזה בגלל לחץ הלימודים, או מן המבחנים. אך כשחלף הזמן והכאבים לא חלפו הבנתי שמשהו השתבש.בצעתי בסתר בדיקת הריון וכשהבדיקה הראתה תוצאות חיוביות נחרדתי.מה אעשה? בכיתי חרישית,ולאחר שנרגעתי חשבתי,שאולי הבדיקה אינה מדוייקת, שאולי נפלה טעות. לא יתכן שממספר שניות נכנסתי להריון... מתוך פחד לא סיפרתי לאימי וגם לא לחברות.מבלי להודיע לאיש,קבעתי תור לרופא ולאחר שבדקני,הודיע לי:``את בהריון!`` עולמי חרב עלי.הגרוע מכל קרה.באותו ערב מר התקשתי לרפי.בקשתי ממנו שנפגש בדחיפות. באתי אליו אומללה ובוכיה לקבל תמיכה.סיפרתי לו בקול רועד וקטוע את הבחנתו של הרופא.רפי החוויר ובלע את רוקו פעם,ועוד פעם,ואז התעשת בבת אחת ואמר בכעס שאני אשמה בכל.הייתי המומה שהאשים אותי. פרצתי בבכי.דווקא עכשיו,כשאני צריכה אותו כ``כ הוא מתנקר אלי.נכון,גם הוא היה מבוהל,אבל הוא בחר להתמודד עם הבהלה בדרך הכי קלה.הוא פשוט ברח מאחריות. כן עצות הוא ידע לתת לי, ובשפע:``תלכי מיד לעשות הפלה``-אמר לי בקול לחוץ-``ההורים שלך יכולים לממן זאת. כשתהיי מאחורי זה-תתקשרי``... הבטתי ברפי בעינים קרועות ודומעות.החבר הטוב ביותר שלי,שאהבתי כל כך ושגם הוא,כך חשבתי אהב אותי
רפי ואני היינו צעירים בשנות העשרה וידידים טובים,וחשבנו שכל העולם לפנינו. רפי היה בחור עדין וביישן ועלי אמרו שאני נערה עליזה ושובבה,היינו מדברים הרבה. לאט לאט נקשרה נפשי בנפשו.אהבתי אותו,אהבה תמימה של בת בגיל ההתבגרות.גם רפי אהב אותי מאוד.שנתיים היינו חברים,עד שעמדתי לסיים את התיכון. באותה תקופה התקרבנו מאוד זה לזו.היו דיבורים יפים, מילים מלטפות, נשיקה ועוד נשיקה, ופתאם הבנתי שרפי רוצה יותר.הרגשתי בלבול וחוסר אונים.אני חיפשתי קשר רומנטי,אך רפי כנראה חיפש קשר גופני, שאליו לא הייתי מוכנה. אבל באותו לילה סמכתי עליו.בטחתי בו.מה כבר יכול לקרות מפעם אחת? חשבתי ושמץ של סקרנות החל לחלחל בי ולהבקיע את חומת הסירוב שבניתי.רפי אמר שהגיע הזמן לנסות את מה שלא העזנו לעשות עד עכשיו. האמת היא שגם חששתי לסרב. פחדתי לאבד אותו, פחדתי שיתרגז,שיחשוב שאינני רוצה בהנאתו ורק טובתי עומדת לנגד עיני. ופתאום זה קרה,חפוז כואב.עוד לא התחיל וכבר הסתיים.כל כך מהר, ומתוך טעם מר מצאתי את עצמי במיטתי בוכה בכי תמרורים. בכיתי, ולא ידעתי עדיין על מה אני בוכה.לאחר שבועיים התחילו לי כאבי בטן נוראים.לא התיחסתי לכך. חשבתי שזה בגלל לחץ הלימודים, או מן המבחנים. אך כשחלף הזמן והכאבים לא חלפו הבנתי שמשהו השתבש.בצעתי בסתר בדיקת הריון וכשהבדיקה הראתה תוצאות חיוביות נחרדתי.מה אעשה? בכיתי חרישית,ולאחר שנרגעתי חשבתי,שאולי הבדיקה אינה מדוייקת, שאולי נפלה טעות. לא יתכן שממספר שניות נכנסתי להריון... מתוך פחד לא סיפרתי לאימי וגם לא לחברות.מבלי להודיע לאיש,קבעתי תור לרופא ולאחר שבדקני,הודיע לי:``את בהריון!`` עולמי חרב עלי.הגרוע מכל קרה.באותו ערב מר התקשתי לרפי.בקשתי ממנו שנפגש בדחיפות. באתי אליו אומללה ובוכיה לקבל תמיכה.סיפרתי לו בקול רועד וקטוע את הבחנתו של הרופא.רפי החוויר ובלע את רוקו פעם,ועוד פעם,ואז התעשת בבת אחת ואמר בכעס שאני אשמה בכל.הייתי המומה שהאשים אותי. פרצתי בבכי.דווקא עכשיו,כשאני צריכה אותו כ``כ הוא מתנקר אלי.נכון,גם הוא היה מבוהל,אבל הוא בחר להתמודד עם הבהלה בדרך הכי קלה.הוא פשוט ברח מאחריות. כן עצות הוא ידע לתת לי, ובשפע:``תלכי מיד לעשות הפלה``-אמר לי בקול לחוץ-``ההורים שלך יכולים לממן זאת. כשתהיי מאחורי זה-תתקשרי``... הבטתי ברפי בעינים קרועות ודומעות.החבר הטוב ביותר שלי,שאהבתי כל כך ושגם הוא,כך חשבתי אהב אותי