מוטי לא מבין שהוא מזיק לעצמו באיך שהוא מנהל
את חייו. הוא כל הזמן בוכה שלא נותנים לו לראות את הילדה שלו במטולה, ומתנגד למרכז קשר (לדעתי בצדק, אך מצד שני לא בסדר, כי בכל זאת הילדה ציפתה לראותו.) אצלי יש לו סידורי ראייה חופשיים, יכול לראות את הילדים מתיי שרוצה, אך למרות זאת כבר חודש לא ראה אותם מבחירה שלו. הפעם אין לו תירוץ של מרכז קשר, כי אני כאמור לא מגבילה אותי בפגישות עם הילדים. אך מוטי רוצה בנוסף לשלוט בחיים של כולם: הוא מתנה את זה שיבוא לראות את הילדים בכך שיביא איתו את הכלב. אני לא מעוניינת בכלב בבית. הוא מתנה את זה גם שהוא יהיה המחנך ויחליט הכל, למרות שהוא אורח, אני מאפשרת לו לראות את הילדים אצלי, מפני שהוא לא עובד כבר שנתיים, ואין לו כסף להחזיק את הילדים אצלו בחופשות/שבתות. אני לא תובעת אותו מזונות, כי כרגע אני עדיין מקבלת הבטחת הכנסה, לעיתים רחוקות הוא מביא משהו לילדים. אני גם לא מבקשת ממנו כלום. פעם שביקשתי ממנו שיקנה בגדים לילדה, אמר שאני מקבלת עליהם כסף והוא לא חייב לקנות כלום. אפילו חבילת חיתולים. פעם הוא כן עזר פה ושם. שאלוהים יעזור לי, שתהיה לי פרנסה, ושלא אצטרך אגורה ממנו או מכל גבר אחר שפעם אכיר. מעדיפה לקבל מביטוח לאומי, ולא מגבר שיגיד לי נתתי כך ונתתי כך. מוטי כל הזמן אומר שהוא נותן לילדים דברים, אך זה כמו טיפה בים. אם הביא להם איזה צעצוע, מדבר על זה חודשים, אך אפשר לספור את זה באצבעות כף היד. תראי, הוא מתפאר בכך שמכיר נשים שמשלמות עליו לכל מקום. מה לעשות, לי אין אפשרות, אני בעצמי בקושי מתקיימת, מצטערת, לא יכולה לדאוג גם לילד בן 34.