מחט בערמה של שחת
שלום לכולם, זו הפעם הראשונה שאני מספרת על התחושות והמחשבות האלה למישהו בכלל. אפילו לא סיפרתי לחברה הכי טובה . לא יכולה לבטא את הכאב והכעס והאכזבה מאנשים בעל פה. אני סטודנטית שנה ג . הייתי רוצה לחשוב שאני אינטליגנטית, חלק ממקורביי אף יעידו על כך. אספר הכל באמת ובכנות מבלי לייפות דברים ומבלי לשקר לעצמי ואולי כך על ידיי תגובות אוכל לעלות שוב על הסוס. בשנה א הגעתי ללימודים (הנדסה) כולי מלאת ציפיות לקראת השנה, החברה, הלימודים הכה מעניינים. מהר מאוד התברר כי העומס וההשקעה רבים, ולוקחים הרבה אנרגיות. הכרתי בחור נחמד מהכיתה והתחלנו לצאת. תחילה אמרתי לו שאני לא רוצה משהו מחייב ישר, שאנחנו צריכים לקחת את הזמן בקשר שלנו ושאני לא בטוחה שאני רוצה בכלל לצאת איתו. לימודים ולחץ - אין זמן לקשר כל כך.הבחור, שאני הייתי הקשר הראשון שלו, התעקש מעט, ואני , אחרי כשנה ללא קשר רציני, (האחרון נמשך 2 שנים ואני סיימתי אותו, ואותו בחור ואני חברים טובים עד היום), בכל זאת אמרתי, יאללה נזרום. הייתה שנה מופלאה של המון בילויים, לימודים משותפים, חויות, כיף. אך, תמיד ידעתי שמתי שהוא אני אגמור את הקשר - הבחור לא מישהו שהיתי רוצה לחיות איתו כל החיים. גם הוא רמז איפשהו שאנחנו נסיים זאת מתישהו. חלפה שנה. נפרדתי ממנו בקיץ. היה בסדר, הוא היה בסדר עם זה, עד אשר החלטתי לצאת עם בחור אחר מהכיתה שלי ( ואנחנו שלושתינו בכל הקורסים יחד). אוו , אז גיליתי את פרצופו האמיתי. אני והבחור השני פשוט מוחרמים על ידו והוא הולך ומפיץ עלינו רעות. לא חכמים, לא טובים בלימודים, דופקים אנישם אחרים .. מה ??? לעזזל קורה ? פה מה זו כל הילדותיות הזו ? יש לציין כי אני והראשון סיימנו את הקשר בהדיות ובכך כי אנחנו לא ממש מתאימים (מנטליות שונה, דעות שונות מדיי) הוא היה ממש בסדר איתי בהתחלה ואף איחל לי הצלחה בקשר הבא שלי. אתם יודעים , גמרנו בטוב. לא כאסח ולא נעליים. אז מה פתאום ? בתחילת השנה השלישית שלי אני מוצאת את עצמי אכולה , על ידי זה שהוא עובר במסדרון ולא מסתכל לכיוון שלי אפילו ? מה עשיתי לא ? כלום, רק יצאתי עם חבר אחר לכיתה. הוא אכול קנאה , חסר כל אנטליגנציה רגשית ילדותי וקטנוני. אגב, יש לנו חבר טוב ומשותף אשר מאוד מבין לליבי, ומנסה לגשר בניינו אך ללא הצלחה. מילא, אם הייתה פה בגידה, הייתי מבינה את ההתנהגות שלו. אבל סתם כך ? למה ? האווירה בלימודים כה עכורה. אציין כי עם הבחור החדש אני יוצאת כבר שנה, בכוונינו להתחתן, טוב לנו יחד. למה הוא לא יכול לשמוח בשמחתי ? למה לא לעודד ? אני כל הזמן מדברת איתו, שיחות חולין. נחמדה. והוא עושה לי דווקא. לא מובן לי העסק הזה. ובטח שלא החרם המטופש הזה עם שאר חברינו. הוא מקנא, אני בטוחה, גם בחוכמתי של חברי הנוכחי. אנא , עצה פה איך להתנהג כלפיו, מבנים / בנות ממש תעזור לי. אני לא אדם, שיורד על אחרים, לא מעליבה, חברה עם כולם. והוא וחבריו פשוט עושים לי את המוות. אך על מה שהוא העביר את חברי הנוכחי, ההשמצות, וניבולי הפה ... על זה אני רוצה להחזיר לו , אולי ללמד אותו לקח. אולי לא. וואלה אני מרגישה ילדה בגן. טוב ... מה עושים ? איך מתמודדים ?
שלום לכולם, זו הפעם הראשונה שאני מספרת על התחושות והמחשבות האלה למישהו בכלל. אפילו לא סיפרתי לחברה הכי טובה . לא יכולה לבטא את הכאב והכעס והאכזבה מאנשים בעל פה. אני סטודנטית שנה ג . הייתי רוצה לחשוב שאני אינטליגנטית, חלק ממקורביי אף יעידו על כך. אספר הכל באמת ובכנות מבלי לייפות דברים ומבלי לשקר לעצמי ואולי כך על ידיי תגובות אוכל לעלות שוב על הסוס. בשנה א הגעתי ללימודים (הנדסה) כולי מלאת ציפיות לקראת השנה, החברה, הלימודים הכה מעניינים. מהר מאוד התברר כי העומס וההשקעה רבים, ולוקחים הרבה אנרגיות. הכרתי בחור נחמד מהכיתה והתחלנו לצאת. תחילה אמרתי לו שאני לא רוצה משהו מחייב ישר, שאנחנו צריכים לקחת את הזמן בקשר שלנו ושאני לא בטוחה שאני רוצה בכלל לצאת איתו. לימודים ולחץ - אין זמן לקשר כל כך.הבחור, שאני הייתי הקשר הראשון שלו, התעקש מעט, ואני , אחרי כשנה ללא קשר רציני, (האחרון נמשך 2 שנים ואני סיימתי אותו, ואותו בחור ואני חברים טובים עד היום), בכל זאת אמרתי, יאללה נזרום. הייתה שנה מופלאה של המון בילויים, לימודים משותפים, חויות, כיף. אך, תמיד ידעתי שמתי שהוא אני אגמור את הקשר - הבחור לא מישהו שהיתי רוצה לחיות איתו כל החיים. גם הוא רמז איפשהו שאנחנו נסיים זאת מתישהו. חלפה שנה. נפרדתי ממנו בקיץ. היה בסדר, הוא היה בסדר עם זה, עד אשר החלטתי לצאת עם בחור אחר מהכיתה שלי ( ואנחנו שלושתינו בכל הקורסים יחד). אוו , אז גיליתי את פרצופו האמיתי. אני והבחור השני פשוט מוחרמים על ידו והוא הולך ומפיץ עלינו רעות. לא חכמים, לא טובים בלימודים, דופקים אנישם אחרים .. מה ??? לעזזל קורה ? פה מה זו כל הילדותיות הזו ? יש לציין כי אני והראשון סיימנו את הקשר בהדיות ובכך כי אנחנו לא ממש מתאימים (מנטליות שונה, דעות שונות מדיי) הוא היה ממש בסדר איתי בהתחלה ואף איחל לי הצלחה בקשר הבא שלי. אתם יודעים , גמרנו בטוב. לא כאסח ולא נעליים. אז מה פתאום ? בתחילת השנה השלישית שלי אני מוצאת את עצמי אכולה , על ידי זה שהוא עובר במסדרון ולא מסתכל לכיוון שלי אפילו ? מה עשיתי לא ? כלום, רק יצאתי עם חבר אחר לכיתה. הוא אכול קנאה , חסר כל אנטליגנציה רגשית ילדותי וקטנוני. אגב, יש לנו חבר טוב ומשותף אשר מאוד מבין לליבי, ומנסה לגשר בניינו אך ללא הצלחה. מילא, אם הייתה פה בגידה, הייתי מבינה את ההתנהגות שלו. אבל סתם כך ? למה ? האווירה בלימודים כה עכורה. אציין כי עם הבחור החדש אני יוצאת כבר שנה, בכוונינו להתחתן, טוב לנו יחד. למה הוא לא יכול לשמוח בשמחתי ? למה לא לעודד ? אני כל הזמן מדברת איתו, שיחות חולין. נחמדה. והוא עושה לי דווקא. לא מובן לי העסק הזה. ובטח שלא החרם המטופש הזה עם שאר חברינו. הוא מקנא, אני בטוחה, גם בחוכמתי של חברי הנוכחי. אנא , עצה פה איך להתנהג כלפיו, מבנים / בנות ממש תעזור לי. אני לא אדם, שיורד על אחרים, לא מעליבה, חברה עם כולם. והוא וחבריו פשוט עושים לי את המוות. אך על מה שהוא העביר את חברי הנוכחי, ההשמצות, וניבולי הפה ... על זה אני רוצה להחזיר לו , אולי ללמד אותו לקח. אולי לא. וואלה אני מרגישה ילדה בגן. טוב ... מה עושים ? איך מתמודדים ?