מהטמה גנדי חוזר
New member
מחזיר אהבות
טנדר הטויוטה הצבאי התרחק אט אט משדה הראייה שלי,כמו לוקח איתו משא יקר, מטען שהשארתי בנפשה של זו שישבה ליד מושב הנהג.הרגשת חנק ליוותה אותי,כמו משהו שעולה מלמטה מנבכי הרגש,אבל השכל לא מאפשר לך לבכות.. כך חשתי.כמו הרצון לבכות שנעצר במחשבות:"עזוב,זה לא מתאים,מביטים בך,מה אתה ילד?" עכשיו החלטתי,את הבכי שלי אני כותב בשורות אלו: היה זה יומה האחרון בבסיס,וכמו בתמונה מסרט של פליני בו האשה נוסעת בקרון רכבת ישן בשלהי המלחמה ההיא,ומשאירה את אהובה מאחור,תוך שהיא מנפנפת במטפחת לשלום..כך חשתי. הסתיימה לה תקופה שנתנה לי להביןולהדגיש את הייעוד שלי.להביא את האהבה העצומה הזו שבי לכולם. והיא הגיעה אלי..תקראו לזה גורל,תקראו לזה ידו של הכל יכול.. בדיוק סיימה מערכת יחסים כואבת הורסת עם מישהו שלא ידע לקחת את מה שיש לה לתת.הלב השותת שלה היה פצוע ודואב.כעס עמוק המתחלף בתחושות עלבון. הצורך המוטמע והקמאי להשיב הכל לקדמותו להמשיך להפגע,להיות קורבן להמשיך את מסע ההרס העצמי,להיות מושפל עד עפר. אשה יפה, מושכת,מצודדת ,מלאה משהו,לא דבר שאי אפשר לעבוד עליו בכושר גופני דיאטה מתאימה ורצון אמיתי. כל כך הרבה אדם היה בה,כל כך הרבה אנושיות,כעסים,מרירות,עצב,שמחה,הצורך להוכיח שאתה שווה כל הזמן..הצורך הבלתי נלאה שיאהבו אותך כל דקה כל הזמן. פוטנציאל ענק להתפתחות אישית,הרצון הזה לחקור לדעת ,היכולת לשאול שאלות להביע ספיקות. מס חודשים בו חייה וליבה היו בכף ידי,כחומר ביד היוצר.ניסיתי להראות לה את היכולת האדירה שיש בה,להעניק לעצמה,להעניק ,לתת,לתת,לתת..לאהוב רק את עצמה.כן עוד לפני שהיא יוצאת אל העולם הגדול,לאהוב קודם רק את עצמה.. אשה מדהימה, התכונה הכי מרגשת שאהבתי בה זו האנושיות שלה.שבאה לידי ביטוי בשיחות העמוקות ההן.. לא ידעתי כמה אהבה יש בתוך הגוף הזה,לא האמנתי שהכל אצור עמוק פנימה. אט אט,עקב בצד אגודל,שיחות מרתקות בו חקרנו את עולמה,הגילוי המרעיש ההוא שהיא החליטה בילדותה שהיא דחויה,ושהיא תעשה הכל בכדי לא להפגע ולהדחות שוב,מלחמה אבודה שהולידה אותה עם חסר ענק. והגילוי הזה שהיא יכולה להעניק אהבה לעצמה,התחילה לבטל אט אט את תחושת ה"אני לא שווה", החלה במסע החשוב מכל המסעות, המסע אל תוך עצמה. אני שמח שניתנה לי הזכות להיות שם ברגעים האלו.. לתמוך ,לעודד,לתת לה לשים את ראשה בחיקי. לעיתים להיות האבא שאף פעם לא היה שם באמת.להיות חבר אמיתי,להיות חלק במארג של חייה. אני משחרר אותך סלאלה ,צאי אל העולם,את כמעט מוכנה,הרשי לעצמך להביע ספיקות בכל מה שהאמנת על עצמך,זו לא חייבת להיות האמת. הפחדים שלך לא יעלמו לעולם ,אך אל תשכחי מי את יכולה להיות מולם. חבקי את עצמך סלאלה,הילדה הקטנה שבך זקוקה לחיבוק שלך,תני לה לצאת אהבה של ילדים היא ללא תנאים.אז תני לה,העניקי את האהבה האדירה הגלומה בך. אני יודע שלא תשכחי אותי,אני יודע שתמיד אהיה שם עבורך. את יכולה עכשיו להזיל דמעה,כי גם אני... זה אף פעם שוב לא יהיה אותו דבר.אבל זה שלם. אהבה אחת גדולה איש האור
טנדר הטויוטה הצבאי התרחק אט אט משדה הראייה שלי,כמו לוקח איתו משא יקר, מטען שהשארתי בנפשה של זו שישבה ליד מושב הנהג.הרגשת חנק ליוותה אותי,כמו משהו שעולה מלמטה מנבכי הרגש,אבל השכל לא מאפשר לך לבכות.. כך חשתי.כמו הרצון לבכות שנעצר במחשבות:"עזוב,זה לא מתאים,מביטים בך,מה אתה ילד?" עכשיו החלטתי,את הבכי שלי אני כותב בשורות אלו: היה זה יומה האחרון בבסיס,וכמו בתמונה מסרט של פליני בו האשה נוסעת בקרון רכבת ישן בשלהי המלחמה ההיא,ומשאירה את אהובה מאחור,תוך שהיא מנפנפת במטפחת לשלום..כך חשתי. הסתיימה לה תקופה שנתנה לי להביןולהדגיש את הייעוד שלי.להביא את האהבה העצומה הזו שבי לכולם. והיא הגיעה אלי..תקראו לזה גורל,תקראו לזה ידו של הכל יכול.. בדיוק סיימה מערכת יחסים כואבת הורסת עם מישהו שלא ידע לקחת את מה שיש לה לתת.הלב השותת שלה היה פצוע ודואב.כעס עמוק המתחלף בתחושות עלבון. הצורך המוטמע והקמאי להשיב הכל לקדמותו להמשיך להפגע,להיות קורבן להמשיך את מסע ההרס העצמי,להיות מושפל עד עפר. אשה יפה, מושכת,מצודדת ,מלאה משהו,לא דבר שאי אפשר לעבוד עליו בכושר גופני דיאטה מתאימה ורצון אמיתי. כל כך הרבה אדם היה בה,כל כך הרבה אנושיות,כעסים,מרירות,עצב,שמחה,הצורך להוכיח שאתה שווה כל הזמן..הצורך הבלתי נלאה שיאהבו אותך כל דקה כל הזמן. פוטנציאל ענק להתפתחות אישית,הרצון הזה לחקור לדעת ,היכולת לשאול שאלות להביע ספיקות. מס חודשים בו חייה וליבה היו בכף ידי,כחומר ביד היוצר.ניסיתי להראות לה את היכולת האדירה שיש בה,להעניק לעצמה,להעניק ,לתת,לתת,לתת..לאהוב רק את עצמה.כן עוד לפני שהיא יוצאת אל העולם הגדול,לאהוב קודם רק את עצמה.. אשה מדהימה, התכונה הכי מרגשת שאהבתי בה זו האנושיות שלה.שבאה לידי ביטוי בשיחות העמוקות ההן.. לא ידעתי כמה אהבה יש בתוך הגוף הזה,לא האמנתי שהכל אצור עמוק פנימה. אט אט,עקב בצד אגודל,שיחות מרתקות בו חקרנו את עולמה,הגילוי המרעיש ההוא שהיא החליטה בילדותה שהיא דחויה,ושהיא תעשה הכל בכדי לא להפגע ולהדחות שוב,מלחמה אבודה שהולידה אותה עם חסר ענק. והגילוי הזה שהיא יכולה להעניק אהבה לעצמה,התחילה לבטל אט אט את תחושת ה"אני לא שווה", החלה במסע החשוב מכל המסעות, המסע אל תוך עצמה. אני שמח שניתנה לי הזכות להיות שם ברגעים האלו.. לתמוך ,לעודד,לתת לה לשים את ראשה בחיקי. לעיתים להיות האבא שאף פעם לא היה שם באמת.להיות חבר אמיתי,להיות חלק במארג של חייה. אני משחרר אותך סלאלה ,צאי אל העולם,את כמעט מוכנה,הרשי לעצמך להביע ספיקות בכל מה שהאמנת על עצמך,זו לא חייבת להיות האמת. הפחדים שלך לא יעלמו לעולם ,אך אל תשכחי מי את יכולה להיות מולם. חבקי את עצמך סלאלה,הילדה הקטנה שבך זקוקה לחיבוק שלך,תני לה לצאת אהבה של ילדים היא ללא תנאים.אז תני לה,העניקי את האהבה האדירה הגלומה בך. אני יודע שלא תשכחי אותי,אני יודע שתמיד אהיה שם עבורך. את יכולה עכשיו להזיל דמעה,כי גם אני... זה אף פעם שוב לא יהיה אותו דבר.אבל זה שלם. אהבה אחת גדולה איש האור