מחבואים

מחבואים

[משהו שקיבלתי במייל] מספרים שפעם אחת , במקום כלשהו על פני האדמה, התאספו כל הרגשות והתכונות של בני האדם. היה להם קצת משעמם ולכן הציע השיגעון: "בואו נשחק מחבואים!". הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא יכלה להתאפק שאלה : "מחבואים?! איך משחקים את זה?" השיגעון הסביר:" אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון, אתם תתחבאו וכאשר אסיים לספור אחפש אתכם". ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כ"כ גבוה עד שזה שכנע אפילו את הספק וגם את האדישות. אבל לא כולם הסכימו להשתתף, האמת העדיפה שלא להסתתר כי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה, הגאווה אמרה שזה משחק מטופש אבל בעצם מה שבאמת הפריע לה היה שזה לא היה הרעיון שלה " אחת... שתיים... שלוש..." החל השיגעון לספור, הראשונה שהתחבאה הייתה העצלנות היא הסתתרה מאחורי האבן הראשונה שהייתה בדרכה, הקנאה התחבאה מאחורי צל ההצלחה שבמאמצים רבים מצאה מקום על צמרת העץ הכי גבוה, הנדיבות כמעט ולא יכלה להסתתר כיוון שכל מקום נראה לה מושלם בשביל אחת מחברותיה, חור בגזע עץ?- מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי פרפר?- נהדר בשביל החושניות וכך הלאה, לבסוף מצאה מקום בקרן שמש קטנה. התשוקה הסתתרה בלב הר געש והאהבה בתוך שיח שושנים. כשסיים השיגעון לספור מייד החל בחיפושים ראשונה נמצאה העצלנות במרחק שלושה צעדים ממנו, אחר-כך הספק יושב על הגדר ולא מצליח להחליט היכן להתחבא, אז שמע את התשוקה מרעידה הר געש ולפתע נמצאה הקנאה וכך גם ההצלחה, רק האהבה לא נמצאה בשום מקום. השיגעון חיפש מתחת לכל אבן, מאחורי כל עץ, מעל פסגות ההרים וכשעמד להתייאש ראה שיח שושנים והחל לחפש בין ענפיו, לפתע נשמעה זעקת כאב, הקוצים פצעו את האהבה בעינה, השיגעון לא ידע מה לעשות בכדי להתנצל, בכה והתחנן ואפילו הבטיח להתלוות אליה בכל אשר תלך ומאז.... האהבה עיוורת והשיגעון מתלווה אליה....
 
למעלה