מזמן לא כתבתי כאן

[נגהאמ]

מזמן לא כתבתי כאן

מי שלא מכיר אותי אני אם לבן המאובחן מגן טרום חובה כ - ADHD היו המון בעיות בתקופת הגן אך מאז שהתחלנו בי"ס הכל נרגע, וכיום בני בכתה ב' הוא בן 7 וחצי. הטיפול התרופתי מצויין, אנחנו מאוזנים למשך כל השעות כולל אחה"צ לשם הכנת ש.ב. ולעניינינו - לפני שנה עזבתי את בעלי ועברתי לבית אחר עם הילד. הילד הגיב מצויין לפרידה כיוון שחווה חוויות שאינני מאחלת גם לאדם בוגר. הילד רואה את אביו המתגורר באותו ישוב כל יום, וישן אצלו יומיים בשבוע. כיום אני עומדת לפני קבלת הגט ובעלי איננו מעוניין לתת לי אותו, אי לכך ישנן המון מתיחויות שלא היו קודם לכן, נהפוך הוא - הסתדרנו מצויין עד אשר בעלי הבין שהוא הפסיד אותי. כיום הילד מאוד לא רגוע, עושה לי את המוות, כתב סיפור על איש ואישה שמתו בעקבות גשם חזק והפסקת חשמל שהביאו אותם לידי רעב ומוות, בכלל אני מרגישה שלאחר ביקור אצל האב המצב מחמיר, ולי כבר אין סבלנות, אני צועקת שוב ואין לי כוח. אינני יודעת מה כאן שייך לADHD האם כל ילד היה מגיב כך? מה אני יכולה לעשות בכדי להקל עליו ובכל זאת לומר שישנן התנהגויות שלא אסבול, כמו הבלגן בבוקר שכבר מיגרתי אותן וחזרו להן שוב. עלי לציין שאני בשיחות עם פסיכולוגית ועובדת סוציאלית בכל עת. תודה לכם ושבת שלום.

 

[alongili]

תקופת גירושי ההורים קשה לכל הילדים.

צריך להיות עם יד על הדופק, אולי בעלך מדבר על כל העיניין עם הבן? מבלבל אותו? אומר אולי דברים מפחידים? אולי כדאי לבקר איתו אצל פסיכולוגית, היא בטח תמצא תשובה יותר מדוייקת. בהצלחה!!!

 

[zivadina]

גרושין ו-ADHD

כפי שאת יודעת, ADHD הוא תורשתי ולא נובע מתנאי הסביבה. כמו אצל כל ילד, ההתנהגות מושפעת מתנאי הסביבה. כאשר ילדים לא מבינים מה קורה סביבם, הם נוטים "להשלים את הסיפור" בדמיונם ולהאשים את עצמם בגלל ראיית עולם אגוצנטרית. לכן חשוב שתספרי לילד בגובה העיניים ובענייניות מה קורה בין אבא לאמא, ותדגישי שזה לא קשור אליו. את יכולה להסביר לו בגילוי לב ממה נובעת העצבנות שלך, ולבקש סליחה מראש אם אין לך סבלנות אליו בנושאים מסוימים. העיקר שלא יחשוב שאת עצבנית בגללו. תנסי לאפשר מצב של שיחות פתוחות בינך לבין הילד, כדי שיוכל לפרוק את פחדיו, שמחותיו ואכזבותיו בחופשיות בפנייך. זאת ההנאה הכי גדולה של ההורות, לנהל שיחות מלב אל לב עם הילד. את זה לא עושים ב"חקירת שב"כ" מעצבנת, אלא באמצעות הקשבה רבה אליו וגילוי לב שלך. אני מאחלת לך שבסופו של דבר תגיעי עם בן זוגך למצב הכי טוב לכולכם. יחסי שלום בין ההורים הם חלק מן השלמות הנפשית של הילד.

 

[נגהאמ]

אני חושבת שהוא מבין היטב

מה קורה סביבו. אני לא חושבת שהוא מאשים את עצמו במצב כי הוא אומר "אמא נכון עזבת את אבא בגלל...." אני גם משוחחת איתו, מסבירה לו שאני קצת חסרת סבלנות עכשיו ושזו תקופה קצת קשה. בכל מקרה הוא מש משגע אותי, הוא לא מפסיק ללכת אחרי לכל מקום בבית, לא נותן לי מרחב מפטפט איתי כל הזמן גם כאשר אני בטלפון והכי מרגיז זה שרק כשצועקים עליו הוא מפנים את הבקשות שלי. משעה 8 בבוקר הוא ער ועכשיו סוף סוף יש כאן שקט, זה בלתי ניתן לתיאור כמות הרעש שהוא עושה, הוא בועט בכדור בבית, מדבר כמו אבא שלו ואני כמעט על סף התמוטטות מהמצב. אני לא חושבת שהמצב ירגע ביני לבין האב כל עוד האב אינו מפנים שגם התנהגותו אינה מקובלת, הוא כל הזמן מתקשר אלי ולכן הילד גם שומע שאני מדברת עם אביו בצורה לא יפה כי הם אותו דבר, לא מבינים בפעם הראשונה שמבקשים מהם משהו, וזה ממש עומס, הילד מחקה את התנהגותו השלילית של האב בצורה יותר קיצונית והפחד הגדול שלי זה שהוא יהייה למבוגר התנהג כמו האב.

 

[zivadina]

בואי נחשוב

קודם כל, גם עליי אומרים שכל דבר צריך לבקש ממני מספר פעמים, וזה לא בגלל שההורים שלי רבים ביניהם אלא, כנראה, בגלל הפרעת הקשב שלי. שנית, תבררי לעצמך אם תמיד הילד היה ככה או רק מאז ההורים מסוכסכים. אם זאת ההתנהגות הרגילה שלו (מה כן ומה לא?) כדאי לחשוב על טיפול תרופתי שמשפיע למשך כל היום. אם זה רק לאחרונה, כדאי לחשוב על תמיכה רגשית או התנהגותית לילד. כדאי שתבררי איך הילד מתנהג בבית הספר בבוקר ואחר הצהריים. קחי בחשבון שהכדור ה"רגיל" משפיע רק כ-4 שעות, ה-SR או LA כ-8 שעות, והקונצרטה כ-12 שעות. כך תוכלי להתרשם איך מתנהג עם הכדור ובלי הכדור, בבית לעומת בית הספר, בהווה לעומת בעבר, ותנסי להבין האם ההתנהגות שלו השתנתה לאחרונה, או שבגלל הלחץ הנפשי שלך יש לך פחות סבלנות אליה. בכל מקרה, צריך לטפל בתהנהגות שלו, אבל את הטיפול צריך לבחור לפי הסיבות לקושי, ובנושא זה כדאי להתייעץ עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, שימליץ על טיפול או מטפל מתאים. מה דעתך?

 

[נגהאמ]

מבחינת התרופה

יש לנו כיסוי לכל היום אנחנו כבר וותיקים בעניין ומאוזנים. אני יודעת שהבעיות הן כרגע רק בבית וזה די ברור לי שזה מהמתח שלי. זה נכון שכשהוא תחת השפעת התרופה אין כל בעיה, אבל מהרגע שהיא חודלת להשפיע, דהיינו סביבות 6 בערב ובבוקר עד שיוצאים מהבית זה ממש גיהנום שלא היה כבר זמן רב, כי הוא בסך הכל הגיב יפה מאוד ובצורה מפתיעה לפרידה. זה אף עשה לו ממש טוב, הוא נרגע וההיפריות לא הורגשה כ"כ כבעבר. בוודאי גם לגיל ישנה השפעה כאן, אך הרגיעה הפתיעה את כולנו. זה ממש לאחרונה כל הקושי שאני מתארת ואולי באמת עלי לחשוב על עזרה עבורו, לגשת איתו שוב לפסיכולוגית שמטפלת בנו ולבדוק עמה את כל העניין. תודה זיווה על ההתייחסות.

 

[klnirit1]

גרושים ו-ADHD

כשהתגרשתי בני היה בן 3 ולא ממש הבין מה קורה אבל מאז (כיום הוא בן 10.5) ועדיין אני חווה איתו תקופות ממש קשות שלא ברור לי אם הן נובעות מהקשיים הרגשיים או מה-ADHD או מהשילוב של שניהם לצערי אני רק יכולה להזדהות איתך אני יודעת כמה קשה זה יכול להיות, ומנסיוני זה פשוט חלק מעניין הגירושים וצריך להתאזר בהמון סבלנות ולחכות שהזמן יעשה את שלו, בתקווה שאביו ירגע וכך גם הוא,

 

[אורן10000]

גי

 

[עדו בן צבי]

../images/Emo24.gifממש לא נעים.