מזל שיש את ברק
כי כל פעם שאני מנסה להחליט מי יותר לא ראוי לראשות הממשלה - ליבני או ביבי - אני מגיעה לחוסר יכולת להכריע. כל פעם שמישהו מהם פותח את הפה אני מבינה עד כמה מדובר בקרב ענקים של אנשים שלא ראויים לתפקיד. הקמפיין של ביבי פונה לאנשים עם מנת משכל של בבון, זה בטוח. כי מול אנשים עם שכל ישר, אני לא הייתי מתגאה בכך שתמכתי בתוכנית שידעתי שתביא טילים על אשקלון ואשדוד. אבל על הבהמות של הליכוד זה עובד כמו בובה... "כן... ביבי ידע, ביבי אמר, עובדה" - אז מה אם הוא הצביע בעד התוכנית? אז מה אם אמר שגם אם יהיה משעל עם - יתמוך בה שם? פשוט בזוי, אבל היי - זה עובד! עכשיו כל הבבונים מאושרים על כל טיל שנחת באשדוד או באר שבע, וצוהלים לקראת הבחירות! גועל. הקמפיין של ליבני... אפשר למות. אני בטוחה במאת האחוזים שהסיבה היחידה שאנשים חושבים שהיא אשכרה אלטרנטיבה ראויה לחסום את ביבי, היא לא למרות אלא בגלל שהיא טרם הראתה לנו את כוחה ויכולתה. רק בגלל שהיא לא הייתה עדיין בתפקיד בו אשכרה ניתן להבחין בה, חושבים שאולי יש מצב שהיא בסדר. אבל מי שעוקב כמו שצריך, יודע שזו לא הדמות שאנחנו רוצים לסמוך עליה שתדע להפעיל שיקול דעת. עכשיו, כשהיא יודעת שעסקת השבויים, עסקה שהיא התנגדה לה עקרונית קורמת צורה מציאותית, אז פתאום היא פותחת את הפה ומנסה לנכס לעצמה הישג. גועל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו עמי איילון היה מנצח בבחירת ליו"ר. מזל שהוא כזה אהבל שנפל בפח התקשורתי לחבור לפרץ. כי אלמלא ברק, קרוב לוודאי שגם לבחירות האלה, כמו לקודמותיהן, הייתי מתכחשת עד לרגע האחרון, ולבסוף בוחרת בידיעה שלא משנה במי בחרתי - בחרתי בחרטא (כמו הסטיקר משנות ה90). עם ברק, זה בכלל לא משנה מה יוצא כשהוא פותח את הפה, כי כשיש מעשים, הישגים, קבלות, המילים לא ממש משנות משהו (ולא שהוא לא יודע לדבר... חלילה. יש לו שפה ציורית עשירה ביותר). ברגעי האמת, רק הוא הוכיח את עצמו. כשם שידענו להפגין אי אמון בהנהגה אחרי מלחמת לבנון השניה, בבחירות הקרובות חשוב שנדע גם להביע אמון במי שראוי לכך. עכשיו רק נותר לי לשאול את עצמי איך קרה שהפכתי לכזו פעילה פוליטית, כאשר פוליטיקה מזה שנים מעלה לי את מיצי הקיבה למקומות בהם הם לא צריכים להיות. אולי כי לשם שינוי, זה כבר לא ממש פוליטיקה, אלא נטו שאלת בחירת הנהגה. אסור שנפספס, לא הפעם.
כי כל פעם שאני מנסה להחליט מי יותר לא ראוי לראשות הממשלה - ליבני או ביבי - אני מגיעה לחוסר יכולת להכריע. כל פעם שמישהו מהם פותח את הפה אני מבינה עד כמה מדובר בקרב ענקים של אנשים שלא ראויים לתפקיד. הקמפיין של ביבי פונה לאנשים עם מנת משכל של בבון, זה בטוח. כי מול אנשים עם שכל ישר, אני לא הייתי מתגאה בכך שתמכתי בתוכנית שידעתי שתביא טילים על אשקלון ואשדוד. אבל על הבהמות של הליכוד זה עובד כמו בובה... "כן... ביבי ידע, ביבי אמר, עובדה" - אז מה אם הוא הצביע בעד התוכנית? אז מה אם אמר שגם אם יהיה משעל עם - יתמוך בה שם? פשוט בזוי, אבל היי - זה עובד! עכשיו כל הבבונים מאושרים על כל טיל שנחת באשדוד או באר שבע, וצוהלים לקראת הבחירות! גועל. הקמפיין של ליבני... אפשר למות. אני בטוחה במאת האחוזים שהסיבה היחידה שאנשים חושבים שהיא אשכרה אלטרנטיבה ראויה לחסום את ביבי, היא לא למרות אלא בגלל שהיא טרם הראתה לנו את כוחה ויכולתה. רק בגלל שהיא לא הייתה עדיין בתפקיד בו אשכרה ניתן להבחין בה, חושבים שאולי יש מצב שהיא בסדר. אבל מי שעוקב כמו שצריך, יודע שזו לא הדמות שאנחנו רוצים לסמוך עליה שתדע להפעיל שיקול דעת. עכשיו, כשהיא יודעת שעסקת השבויים, עסקה שהיא התנגדה לה עקרונית קורמת צורה מציאותית, אז פתאום היא פותחת את הפה ומנסה לנכס לעצמה הישג. גועל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו עמי איילון היה מנצח בבחירת ליו"ר. מזל שהוא כזה אהבל שנפל בפח התקשורתי לחבור לפרץ. כי אלמלא ברק, קרוב לוודאי שגם לבחירות האלה, כמו לקודמותיהן, הייתי מתכחשת עד לרגע האחרון, ולבסוף בוחרת בידיעה שלא משנה במי בחרתי - בחרתי בחרטא (כמו הסטיקר משנות ה90). עם ברק, זה בכלל לא משנה מה יוצא כשהוא פותח את הפה, כי כשיש מעשים, הישגים, קבלות, המילים לא ממש משנות משהו (ולא שהוא לא יודע לדבר... חלילה. יש לו שפה ציורית עשירה ביותר). ברגעי האמת, רק הוא הוכיח את עצמו. כשם שידענו להפגין אי אמון בהנהגה אחרי מלחמת לבנון השניה, בבחירות הקרובות חשוב שנדע גם להביע אמון במי שראוי לכך. עכשיו רק נותר לי לשאול את עצמי איך קרה שהפכתי לכזו פעילה פוליטית, כאשר פוליטיקה מזה שנים מעלה לי את מיצי הקיבה למקומות בהם הם לא צריכים להיות. אולי כי לשם שינוי, זה כבר לא ממש פוליטיקה, אלא נטו שאלת בחירת הנהגה. אסור שנפספס, לא הפעם.