יש לי סימפטיה
New member
מזל טוב על הפורום!
שלום לכולן, אני נולדתי בשבוע ה-27 במשקל 1.090 ק"ג כיום אני בכיתה י"א ומה אני אגיד לכן ממ..לא זוכרת הרבה את ימי שהותי בפגיה. סתם אני לא יודעת הפורום הזה גורם לי להתעניין, לחשוב על הגהנום שעבר על הורי.. אני קוראת וחוקרת..פותחת את עבודת השורשים, מוצאת יומן שאמא כתבה, איך היא חששה לראות אותי, את טבלאות הירידה והעליה במשקל, הבדיקות, קוצר נשימה.. את האמת? אני לא ממש יודעת את המונחים הרפואיים של הבעיות הרפואיות שקיימות אצלי היה לי דימום במח, C.P. כאשר הייתי ביסודי היו לי מספר ניתוחים שכיום אין זכר חוץ מצלקת קטנטנה ברגל. כיום אני מבינה את החיוך של אמא כל פעם שהיא אמרה שאני נולדתי בשבוע ה27, שהיה לי מזל..אני מבינה את הרגשות כשאני קוראת את מה שעובר עליכן. אני לא מרגישה שונה, אני קצת צולעת, בקושי רואים ומכיוון שמדובר בצד שמאל אצלי אז ביד בכלל אין בעיות מכיוון שאני ימנית. באופן סמלי סיימתי השנה את בדיקות המעקב. אני רואה איזה הורים מדהימים אתם ואל תתנו לילדים המקסימים שלכם להרגיש שונים. אני מסרבת להראות שונה, אולי כשהייתי קטנה היה לי קשה להבין דברים. בכיתה ב´ אמא לקחה אותי למכון למוסיקה שאלמד לנגן בכלי נגינה אז אי אפשר גיטרה, לא פסנתר ועוד כלים רבים ביד שמאל אבל בזכות אותו יום אני מנגנת במפוחית כבר 8 שנים בערך..מתנה לכל החיים המוסיקה. פעם זו הייתה אמא שחששה שיהיה קשה בטיולים שנתיים, כיום אני מראה לעצמי שגבול היכולת הוא עצום תאמינו לי, לילדים שלכם יש מזל יהיה יותר קל להתמודד עם הורים תומכים ואוהבים. קשה לי להתבטא אני כותבת פה והופכת אותי לשונה למרות שאני ממש לא, פשוט זה כנראה מעלה זכרונות שבחיים לא העמקתי מחשה בעניין. אני מאחלת לכולן רק בריאות, שיהיה רק טוב וכמובן שתזכו לשקט ומנוחה להנות מילדכם הקטנים. נ.ב מצטערת על הכתיבה המבולבלת..לא ידעתי מה להגיד, מאיפה להתחיל.
שלום לכולן, אני נולדתי בשבוע ה-27 במשקל 1.090 ק"ג כיום אני בכיתה י"א ומה אני אגיד לכן ממ..לא זוכרת הרבה את ימי שהותי בפגיה. סתם אני לא יודעת הפורום הזה גורם לי להתעניין, לחשוב על הגהנום שעבר על הורי.. אני קוראת וחוקרת..פותחת את עבודת השורשים, מוצאת יומן שאמא כתבה, איך היא חששה לראות אותי, את טבלאות הירידה והעליה במשקל, הבדיקות, קוצר נשימה.. את האמת? אני לא ממש יודעת את המונחים הרפואיים של הבעיות הרפואיות שקיימות אצלי היה לי דימום במח, C.P. כאשר הייתי ביסודי היו לי מספר ניתוחים שכיום אין זכר חוץ מצלקת קטנטנה ברגל. כיום אני מבינה את החיוך של אמא כל פעם שהיא אמרה שאני נולדתי בשבוע ה27, שהיה לי מזל..אני מבינה את הרגשות כשאני קוראת את מה שעובר עליכן. אני לא מרגישה שונה, אני קצת צולעת, בקושי רואים ומכיוון שמדובר בצד שמאל אצלי אז ביד בכלל אין בעיות מכיוון שאני ימנית. באופן סמלי סיימתי השנה את בדיקות המעקב. אני רואה איזה הורים מדהימים אתם ואל תתנו לילדים המקסימים שלכם להרגיש שונים. אני מסרבת להראות שונה, אולי כשהייתי קטנה היה לי קשה להבין דברים. בכיתה ב´ אמא לקחה אותי למכון למוסיקה שאלמד לנגן בכלי נגינה אז אי אפשר גיטרה, לא פסנתר ועוד כלים רבים ביד שמאל אבל בזכות אותו יום אני מנגנת במפוחית כבר 8 שנים בערך..מתנה לכל החיים המוסיקה. פעם זו הייתה אמא שחששה שיהיה קשה בטיולים שנתיים, כיום אני מראה לעצמי שגבול היכולת הוא עצום תאמינו לי, לילדים שלכם יש מזל יהיה יותר קל להתמודד עם הורים תומכים ואוהבים. קשה לי להתבטא אני כותבת פה והופכת אותי לשונה למרות שאני ממש לא, פשוט זה כנראה מעלה זכרונות שבחיים לא העמקתי מחשה בעניין. אני מאחלת לכולן רק בריאות, שיהיה רק טוב וכמובן שתזכו לשקט ומנוחה להנות מילדכם הקטנים. נ.ב מצטערת על הכתיבה המבולבלת..לא ידעתי מה להגיד, מאיפה להתחיל.
רק בריאות למשפחתך ותני לדנה
