מזל טוב ל-Augusto Alves

arieltr

New member
מזל טוב ל-Augusto Alves

Carlos Santana היום בן 66 הילד.

התחיל בכינור, בגיל שבע עבר ללמוד לנגן על הגיטרה ולא הביט אחורה מאז. טוב נו רק עם ספק הקוקאין היה קורא לו לסיבוב.
שלושת האלבומים הראשונים פצצה רודפת פצצה, מרקחה אחת ענקית של רוק-ג'אז-בלוז-ג'אם עם תבלינים לטיניים מקסיקנים. בגדול אלה שלושת האלבומים הקלאסיים שלו, האלבום הראשון משחרר את האריה האימתני הזה מהכלוב, האלבום השני ממשיך לשלוט בג'ונגל ומנחית מכות אדירות, ואז מגיע סנטנה השלישי ומבחינתי זה השיא, אלבום מהמם שלא נותן מנוח לרגע ומעיף כל דבר שעומד בדרכו.

בתחילת דרכו, פרוע, אקזוטי עם הסאונד הכל כך מזוהה שלו, בשיא יכולתו האריה המקסיקני הזה הוא מהטובים ביותר שאי פעם לקחו גיטרה ליד, בלתי ניתן לעצירה, אולי הטוב ביותר.

מזל טוב קרלוס
 

וינסנטי

New member
you got to change your evil way, baby

גיטריסט ענק. כ"כ ענק. ההרכב הראשון שלו היה קלאסי לא פחות מכל מי שהופיע לידו בוודסטוק. גם אלבומי הג'אז שלו ששמעתי מומלצים. גיטרה דרום אמריקאית לוהטת, אף אחד אחר לא הצליח לחמם כ"כ את הגיזרה כמוהו.

רק באסה שהוא נפל לתהומות הפופ-שמוק בשנים האחרונות. איך נפלו גיבורים.
 

arieltr

New member
SANTANA - אלבומים 4-7

ההרכב הקלאסי עובר טרנספורמציה, גרג רולי שמהווה חלק חשוב באלבומים הראשונים יעלם אחרי האלבום הרביעי, סנטנה במידה מסויימת מחליף את מקצבי אריה הג'ונגל הלטיני במעוף כנפי פרפר השמש. עדיין מאוד אקזוטי, רק מזוית אחרת. פחות מחץ רוק ותקיפה ישירה על החושים, יותר פתוח ואורירי, טראנסי במידה, משייט הפרפר בעדינות שמיימית.

Caravanserai - 1972 - האלבום הרביעי שהנחית את השינוי, לטעמי אלבום מעולה, האלבום האחרון עם רולי על הקלידים אבל הסאונד כבר שונה, כאמור לא לרעה. אלבום שמרגיש מאוד שלם. הנה מעוף הרוח.
Welcome - 1973 - סולואים אינסטרומנטלים מרהיבים לצד ניחוחות לטיני/אקזוטי/ג'אזי/ RTF שכזה, תענוג לשבת ולשמוע, פלוס 11 דקות מהשמיים ברצועה עם ג'ון מקלפלן. לא צריך שום דבר אחרי זה. ומי שמתעקש יקבל את הטייטל טראק מיד אחרי זה בשביל לסגור את האלבום הענק הזה. ליאון תומאס שהקליט עם פרעה סנדרס בשנות השישים מתארח לכמה רגעים כאן.
Borboletta - 1974 - העטיפה לבדה זה וואחד טריפ מהמם לעיניים. יופי של אלבום שבד"כ לא מקבל תשומת לב, ממשיך את הקו הכללי של קודמיו, וגם מרחיב עוד קצת את האוירה ה'לא' רוק של האלבום. עבודת הגיטרה של קרלוס כרגיל יפהפיה. הנה 13 הדקות המהממות של הטיסה שסוגרת את האלבום הזה.
Amigos - 1976 - הארץ בוכה, השמיים מחייכים. צרפו גם את האלבום הזה, יש בו דברים טובים בנוסף לקלאסיקה הסנטנאית.

אז בנוסף לשלישיית האלבומים הראשונים הפנטסטיים, לי יש גם את ארבעת אלבומי הג'אז-ספייס-סמבה לעיל, וכן הם שונים משלושת הראשונים אבל מצויינים שלעצמם.
מומלץ.
 
למעלה