מות אימי ואבי

[שרה5555]

מות אימי ואבי

שמי שרה, והגעתי לפורום זה לאחר שאימי שלי, טובת הלב, הצנועה, העדינה והשברירית, הלכה לפני חודשיים וחצי ואיני מוצאת נחמה. אימי נפטרה בבום פתאומי מאירוע מוחי, ומאז שהלכה, איני מצליחה לעכל שהיא כבר לא תהיה. הדמעות לא מפסיקות, אני מוצאת עצמי מתעסקת וקוראת רק על מוות. אחיי נשואים ויש להם משפחה, ורק אחותי ואני רווקות והיינו קשורות אל אימא בלב ובנפש, במיוחד אחרי שאבי הטוב נפטר לפני 19 שנה. איני יודעת איך להתמודד עם לכתה. מחכה כמו הילדים הקטנים אולי אמא תשוב ואחבק אותה ואנשק אותה לפחות עוד פעם אחת. הבית ריק בלעדיה, האור של הבית הלך. החלל והאבל כל כך עמוקים. כל יום לקום ולא לראות את אימא במיטה, את אימא על הכורסא. העצב עמוק בתוך הלב פנימה, הדמעות לא מפסיקות ואין נחמה. איך מתמודדים עם צער כל כך עמוק? היו לנו כל כך הרבה תכנונים, לעבור דירה. אימי חיכתה כל כך שנסתדר בחיים וכל יום התפללה בשבילנו. איזו אימא טובה. לא יודעת איך להתגבר על לכתה. החיים בלעדיה כבר אינם אותם חיים. מרגישה כאילו טעם החיים הלך. שרה

מזדהה כל כך עם כתיבתה של מאי 282

נושא: מילים שלחשתי לאמא...

תוכן: אני רוצה שתחזרי,אז מה אם זה נשמע כל כך ילדותי
אני רוצה שתבואי,להרגיש מעט הקלה,גם אם הנני מבינה שאת אינך יכולה
אני רוצה שתיכנסי בדלת ותחייכי את חיוכך,מבטיחה שאתן לך לאחר מכן להמשיך בדרכך
אני רוצה רק עוד פעם אחת לשמוע את קולך,רק עוד פעם אחת ויחידה לשאול בעצתך
אני רוצה לצעוק לשמיים כל כך חזק ובמקום יוצא לי כזה קול חלש ונחנק
אמא,את זוכרת שהבטחת לי שלעולם לא ניפרד וששרתי לך חזק שהשיר לך הוא עד?

 

[אשבל1]

היתמות עצובה וכואבת

שרה יקרה, מזדהה וכואבת איתך, אבלך מאוד טרי, זהו הזמן בו כואבים את החלומות שהתנפצו, את החיים שהשתנו, לא פשוט בכלל, ולאט -לאט אנו מוצאים את עצמנו במצב השונה, האחר ומגדירים את המשמעות שלנו בחיים ללא אמא ואבא היקרים, זה לא פשוט, אבל אפשרי

אשמח להמשיך לשמוע מה שלומך ואיך את מסתדרת, מה נותן לך כוחות? מה מחזק אותך?
ממתינה לשמוע..

 

[שרה5555]

מות אימי ואבי

תודה על תגובתך. אחותי ואני "מחזיקות" אחת את השניה. אחותי שהייתה קשורה וצמודה יותר לאימי לקחה זאת בצורה קשה מאוד. ההרגשה היא שהחיים אף פעם לא יהיו אותם חיים כמו קודם. לחשוב שבכל דבר בהמשך אמא לא תהיה איתנו יותר. אימי, אחותי ואני היינו החברות הכי טובות. כשאבא נפטר כולנו היינו בבית ביחד, והחזקנו אחד את השני. אחיי גם כן קשה להם, אבל הם ממשיכים בחיים עם משפחתם. אחותי ואני בגלל שהיינו בבית עם אימא ומאוד קשורות, אנו חוות את הקושי יום יום, שעה שעה. ככל שהזמן עובר זה קשה יותר, הגעגועים והרצון לחבק ולנשק את אמא עוד פעם אחת רק גוברים. הדמעות זולגות מעצמן ללא שליטה. נכון, אנשים אומרים שצריך להמשיך ולהיות חזקים. ההגיון עובד אחרת אבל הרגש נותן את הטון בלי שליטה. מי שלא חווה זאת לא יבין את ההרגשה. להיות לבד כל ערב, יום יום, שבתות. גם החג המתקרב, בלי אימא זה לא חג. הגעגועים לאוכל של אימא. כל חג היא הייתה מכינה את המאכלים המיוחדים שלה, שלא למדתי אותם. לקחו לי את החיוך. הייתי כל כך פעילה ביום יום, היה לי למה ולמי לעשות ולהכין ועכשיו אני כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. החיים ממשיכים, אבל החיים מבחינתי כבר לא אותם חיים. אני הולכת לעבודה, ומזל שיש עבודה, אבל התחושה היא אחרת.

 

[אשבל1]

נכון, החיים השתנו ויהיו שונים

וכרגע קשה לך לראות ימים שמחים יותר, אבל זה יגיע בעתיד, ואת צודקת, מי שלא חווה לא יבין, לצערי מכירה שנים של לבד, בימים, בלילות, בשבתות, בחגים, הבדידות קשה , ועדיין יש לך את אחותך, ואני מקווה שאחייך תמיד שם בשבילך , ואני שומעת שיש לך שיגרת עבודה טובה, ויחד עם כל אלו זה בסדר וטבעי להתאבל על אמך האהובה , אלו הם חיינו , קשה, אבל תמיד נחפש את האור בקצה המנהרה

תמשיכי לשתף, עם השיתוף אני מאמינה, יש הקלה.

 

[cvbty]

איבוד הורים

שלום אני מאוד מבינה אותך אני איבדתי את אימי לפני 15 שנה ואת אבי לפני 5 שנים ואני צעירה בת 35 ואני רוצה להגיד לך שזה מאוד קשה ושזה חור בלב שאי אפשר למלא אותו
בהתחלה הייתי במירווץ של החיים רצתי מרתון עבדתי כל היום כדי לטטא את הכאב מתחת לשטיח התחתנתי הבאתי ילד וכמובן אני ואחים שלי מאוחדים ועוזרים אחד לשני שזה מאוד חשוב
ואני שמחה שיש לך אותם ובהתחלה לא יכולתי לשמוע את המילה אמא וא אבא ישר הייתי בוכה ברגעים קשים ושמחים הם תמיד חסרים לי
דבר ראשון אחרי תקופה פשוט זרקתי כל מזכרת מהם בגדים עשיתי שינוי בבית צבעתי עשיתי בית שמח כדי לשכוח הקשים והכאב והסבל שההורים שלי עברו ממחלת הסרטן ואומרים שאם הזמן זה מרפא את הכאב אני רוצה להגיד לך שאם הזמן הכאב רק גובר והם רק חסרים לי יותר רק עכשיו אני בטיפול פסיכולוגי כדי לדבר על זה יש לי בעיות בריאותיות ואני בבדיקות וקיבלתי גם פחד וטראומה מרופאים
חשוב לדבר על זה על הכאב וטוב שאת בוכה ומוציאה הכל עכשיו אני קצת יותר טוב אני יכולה לדבר עליהם בלי לבכות ולזכור את הרגעים היפים איתם הם תמיד איתי מלווים אותי אני מדברת איתם חולמת עליהם למקרות שהם שהם כבר לא חלק מחיי הם תמיד יהיו איתי ובחיים אני לא ישכח אותם והם תמיד יחסרו לי ואני מתגעגעת עליהם כל יום אבל למרות הכל צריך להמשיך את החיים
ואצלך זה עדיין טרי וטיבעי שתיבכי ואני מציעה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי זה יכול לעזור לך ואני פה בשבילך מתי שבא לך לפרוק לדבר לספר זה יכול מאוד להקל עלייך אני מאוד מבינה אותך

 

[mykal]

שרה, ריגשת בכתיבתך,

אני יודעת כמה קשה לך,
כ"כ ריק בית שהוריו 'נטשו' אותו.
הגעגועים גגדולים ו'הריק' גדול.
אבל, אתן גרות בבית הזה, תהנו מכל הזכרונות שבו.
מהמקום שאמא היתה בו, מהכלים שהשתמשה בהם.
והכי חשוב שתתמוכנה אחת בשניה.
אני מקוה שתתחזקנה ככל שהזמן יתקדם.
הכאב הזה ילבש צורה מוגדרת ומאפשרת את המשך החיים.

 

[תמר1104]

כל כך מזדהה

שרה, שלום.
נכנסתי הרגע בפעם הראשונה לחפש פורום על התמודדות עם מוות של אם ומצאתי את הפורום הנהדר הזה.
אני כל כך מזדהה איתך וכל כך כואבת ושבורה.
אימי היקרה נפטרה בפתאומיות לפני 4 חודשים! ואני אבודה, לא מבינה איך ממשיכים מכאן ללא אמא.
אבי נפטר לפני 20 שנה, ונותרתי לבד בעולם עם 2 ילדים ובתהליך גרושין קשה שצריכה להתמודד איתו לבד, לבד.
ואין לי כוחות! כל הזמן בתוך האבל והכאב, לא מבינה איך אני ממשיכה מכאן? מה עושים? לא מאמינה שהיא איננה. שלא תחזור. היא היתה העוגן שלי, עמוד התווך שלי. ועכשיו אני לבד בעולם...עם שני ילדים שצריכה לדאוג להם.
אבל צריך לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה, כרגע זה רק לזרום עם החיים ולהמשיך לקום בבוקר עם כל הקושי והעיניים הנפוחות.
קראתי פה בפורום כמה תגובות וזה נותן קצת כוח לראות שבכל זאת בנות ממשיכות לחיות עם כל הכאב.
כי כרגע לא מבינה איך להמשיך לחיות עם כאב כזה ועם חור כזה גדול שיש לי בלב.
לא מבינה מהיכן לשאוב כוחות.
מעניין שרק עכשיו נכנסתי לפורום הזה כי לאורך התקופה רציתי לשמוע על אנשים שמתמודדים עם אבל, איך הם עושים זאת וכיצד מתמודדים. אבל משום מה לא חיפשתי פורום כזה.
שמחה שמצאתי.
שתהיה שבת שלום,

 

[תמר1104]

1

 

[שרה5555]

חור גדול

תמר שלום, כל כך נכון. חור גדול בלב שמבחינתי רק גודל. לבד בעולם. חיה אבל מתה מבפנים. תחושת מועקה וצער שאי אפשר להסביר, עצב שלא דומה לשום דבר אחר. כל כך קשה לי.