מותש ממחשבות

מותש ממחשבות

מה לעשות עם כול האהבה שלי אלייך?אני מותש ממחשבות על מה היה אם.?מה היה יכול להיות בעתיד המשותף שלנו אם את עדין היית פה לצידי.אני לא חושב על שום דבר אחר חוץ ממך.אנשים מצפים לקום כול בוקר ליום חדש.אני ממש לא מצפה לקום בבוקר להפך.כול לילה לפני שאני נרדם יש לי שתי בקשות אחת היא שתופיע לי בחלום ותגיד לי מה לעשות. רק תופיעי בבקשה ותדבר איתי קצת תספרי לי משהו חדש ישן לא חשוב רק משהו קטן.גם נשיקה בחלום יכולה להרגיש לרגע כמשהו אמיתי.לגעת בך שוב.לראות אותך מחייכת.אבל זה לא קורה לי.את לא מופיעה אצלי בחלומות.והבקשה השניה היא לא לקום פשוט לא לקום לעוד יום כזה.כי כבר אין לי כוח אני עייף נפשית ופיזית.אין לי מוטיבציה לכלום אין לי מטרה.נמאס לי מכולם.כול דבר מרגיז אותי ומוציא אותי מדעתי.
 
מותש. הבחרת בחיים?

הבחירה בחיים היא הדבר הקשה ביותר. אבל יש לנו תפקיד בעולם ואנו מחוייבים לבחור בחיים, לבחור ליצור למען יקירנו שאיתנו כאן בעולם הממשי את הבית/ החיים הכי טובים שנוכל.
נכון זה לא מובן מאליו וזה לא קל.. והמחשבות אילו לא מפסיקות להטריד, אבל בכל בוקר שאני קמה ממשכבי אני מחליטה שהיום זה היום שלי ואני אעשה אותו הכי טוב . בראשונה הכי טוב עבורי,-כי אם לי טוב, סביבתי חשה זאת. בכל בוקר בוחרת לי למען יקירי מה יעשה אותי למאושרת להיום. אושר זו בחירה. ועלייך ללמוד להיות מאושר למרות החוסר. למרות הגעגוע האין סופי. כן, הלימוד קשה כמו תינוק בן יומו את לומד לחיות עם גדם שלנצח ילווה את חייך.
עוד אספר לך שבכל לילה כשהייתי עולה על משכבי ,אילצתי את עצמי . כן אלצתי ממש בכוח, לסכם מה היה טוב ביום שעבר,ממה נהנתי במהלך היום, ממה שמחתי ומה עשתי למען עצמי ...
ממרום 9 שנות אלמנות אומר לך יש חיים לאחר התאלמנות. חיים שונים. אבל לא פחות טובים . ובסרט החיים אנו אומנם רק ניצבים אבל ביכולתנו לכוון את הבמאי ...
שולחת לך חיבור כח ומקווה למענך ולמען סביבתך שתשכיל לכוון את המחשבות את התת מודע לעשותך מאושר במה שיש.
 
צריך להתעורר

לקבל את המציאות שלך היום , מה שהיה היה ונגמר צריך להפרד ממנה , היא הלכה לדרכה
וועליך נגזר להמשיך לחיות בלעדיה בעולם הזה על כל הקושי , הפרידה שנכפית עלינו היא פרידה לכל דבר
היא לא תוכל לשוב ולספר לך דברים חדשים אתה צריך ליצור שגרה חדשה בלעדיה
וברגע שתתחיל לחיות את ההיום ולא את האתמול אתה תצליח לחיות ולאט תבנה לעצמך שגרה כלשהיא
קבחל את זה שאת העבר לא ניתן לשנות , תנסה ליצור לך הווה שיהה לך קל לחיות אותו היום
 
זה בסדר.

זה לגמרי בסדר וטבעי שזה כך.
עזוב אותך מכל מה שאומרים שחייבים להמשיך הלאה, שאין ברירה, עזוב אותך מכל הקלישאות האלה.
אני לא אומרת שזה לא נכון, הרי לא נקפוץ מחר מהקומה העשירית, אבל אתה עדיין לא בשלב שבו ממשיכים הלאה שבו יש לחיים טעם. הוא יבוא, כנראה, אני לא יודעת, אצלי זה עוד מאוד מאוד טרי, אבל כנראה שהוא יבוא, כמו שהוא בא אצל כולם.
אבל עכשיו אתה עוד לא שם וזה בסדר.
זה בסדר לקבל את זה. זה בסדר לקחת את הזמן. זה בסדר להגיע לתחתית, זה בסדר להיות מותש ממחשבות.
עזוב אותך ממה שאנשים מצפים ממך. תרשה לעצמך להתרסק, להיות חלש ומיואש, תרשה לעצמך לא לרצות יותר.
גם אני לא רציתי יותר. לא רציתי יותר לחיות בלעדיו, לא רואה בזה טעם בכלל. כולם אמרו לי שאני חייבת, ושאין ברירה, ויש לנו עוד שני ילדים קטנים, אני הרי חייבת למענם.
אני לא חייבת כלום. אני לוקחת את הזמן, התרסקתי. ללכת כל לילה לישון במיטה ריקה, בלעדיו, עם כל המחשבות האלה שהרגו אותי. הכאב שורף וקורע מבפנים. אתה לא חייב כלום. כל דבר יבוא בזמנו.
זה תהליך טבעי. אין קיצורי דרך. אין לנו ברירה אלה לעבור בגהינום הזה. עזוב אותך מקלישאות של הזמן יעשה את שלו, זה לא מעניין כרגע, אפילו אם זה נכון, זה לא מה שמשנה כרגע.
כרגע חייבים לעבור את השלב הזה. יום יום. לשרוד. לנשום. גם אם את רוב הדברים עושים על אוטומטי. למה שתהייה לך מוטיבציה? נראה לך הגיוני? להיפך, ברור שאין ושקשה וכואב ומעצבן ברמות.
כרגע פשוט תבין שזה בסדר שאתה מרגיש כך, שזה טבעי. קח לך את הזמן. ושאף אחד לא יכתיב לך כמה זמן זה נורמלי או לא.
בקשר לחלומות, אני חולמת עליו בערך פעם או פעמיים בשבוע. זה כל הזמן אותו הדבר: הוא פתאום מופיע, חי ונוכח ומחייך את החיוך המדהים שלו ובחלום פתאום אני מוצפת הקלה עצומה על שהוא חי, אני בכלל לא כועסת שהוא נעלם פתאום, העיקר שהוא חי ואני כל כך שמחה. לפעמים אני מחבקת אותו, לפעמים אני ממששת את פניו כדי להיווכח שהוא אכן חי.
בהתחלה הייתי מתעוררת מהחלום למציאות הנוראית הזו וכבר לא ידעתי מה יותר טוב, לחלום שהוא חי ולכמה שניות לראות ולהרגיש אותו או להתעורר מהחלום. אתמול חלמתי עליו שוב, אבל אפילו בחלום כבר לא ידעתי אם הוא באמת חי או שאני רק חולמת שהוא חי.
קשה כל כך עם הכל. אין הקלה בכלום. אתה צודק, צודק בכל מה שאתה כותב.
קח לך את הזמן, אל תיתן לאף אחד להאיץ בך. עוד יבואו הרבה שלבים והרבה גלים.
מבינה אותך כל כך, שולחת חיבוק מרחוק.
 
למעלה