מותשת סופיתת
סיפרתי פה על עצמי :
אני עובדת בתחנת דלק 4 שנים ומעוניינת לעבוד גם בחנות נוחות ולא רק בדלק.
אלא שלאורך השנה נהיו לי רגשי נחיתות גדולים לאחר שהגיע אלינו עובד שכולם בפה אמרו שמשהו אצלו לא בסדר בהבעות פנים, בהתנהגות. גם אני חושבת כך. עברו כמה חודשים והעובד הזה רצה לעבוד בלילות בחנות והמנהל שיקר לו, הוא פשט מנע ממנו לעבוד שם על רקע ההתנהגותי שלו.
אותו הדבר קורא לי כרגע.
הייתה לי שיחה קלילה (בשבילו) עם המנהל כשניצלתי בעבר הזדמנות כשהייתה חסרה לו עובדת בחנות , אך הוא שם מישהי אחרת.
הוא גם הסביר לי שאני עובדת הכי טובה, שתמיד זמינה לו לדלק (בתוך תוכי הסכמתי רק חלקית והרוב התחושות שהוא פשוט לא רוצה שאעבוד בחנות מסיבה כלשהי). הוא גם אמר לי שידבר עם מנהל מעליו וישאל אם אוכל לעבוד בחנות, הזהיר אותי שבחנות שאני לא יחשוב שזה קייטנה. הוא אמר שהלחת בחנות הוא לחץ יותר קשה מהדלק.
טוב אחרי שבוע שבועיים הגיע מישהי אחרת לעבוד והרגשתי זלזול אך הדחקתי את זה.
עבר חודש וומשם והלאה המצב הנפשי שלי התערער, המחשבות רצו שלדעתו של המנהל אני לא מסוגלת לעבוד שם וכו.
ואז עם השחיקה של השנים שאני עובדת שישי שבת ואין לי חופש (ואין לי עם מי אני מתה לנפוש להתרענן ולצאת מהדיכאון).
התחלתי לבכות במשמרות , ניסיתי לשלוט בעצמי , אך כל שרגשי נחיתות הופיעו נהייתי חלשה.
יום אחד אחד העובדים התעצבן וקרא למנהל שידבר איתי.
המנהל אמר בואי למשרד . שאל מה עובר עליי, שהוא לא יאכל אותי ושאדבר..
פתחתי לו את הלב, ושאלתי למה אחרי 4 שנים אני רק עובדת בדלק , ושבנות אחרות נהנות מהמזגן ושזה לא מכובד.
גם הסברתי לו שהיחס הזה גורם לי לרגשי נחיתות.
המנהל שלי הוא אחלא של בן אדם, הכי טוב שהיה לי עד כה , חברמן שחבל"ז.
דמעות היו בעייני, הרגשתי אמפטציה מצידו.
שאלתי אותו למה אז ששאלתי אותו לא התייחס ברצינות, ווא אמר ששאל אותו אך זה נשאר באויר ואמר שאני צודקת.
הוא אמר שהוא מאוד מעריך את העבודה שלי, שבחיים לא יפטר אותי כי אני העובדת הכי טובה (בולשיט, הוא רצה לקדם מישהו והוא לא רצה את האחריות בעוד אני נראה לי הייתי שמחה אם הייתי מקבלת הצעה כזאת).
משום מה הוא הצליח לשכנע אותי שאני עובדת טובה ואף הבטיח שילחם בשיניים בשבילי שכרגע באמת יש יותר מדי , אבל ברגע שהמקום יתפנה אני הכתובת. גם הסביר לי שהלוואי שבכל מקום עבודה תהיי מישהי מועילה כמוני.
למחרת אמר גם שדיבר עם המנהל שלו , ואין לו בעעיה שאעבוד בדלק רק שיצטרך לדבר איתי כשיהיה בתחנה בישיבה.
עברו ככה שבועיים ופתאום נחתה לי ידיעה מרה:
יש לנו מוכרת בחנות ממש נחמדה וסמיפטית וחרוצה וממש מועילה.
אבא שלה דיבר עם המנהל שלי , שהוא גם לקוח בתחנה.
המנהל שלי שאל את אבא שלה אם הוא מכיר מישהי לעבודה אצלנו לחנות, שתהייה כמו הבת שלו.
שהוא מעוניין לפטר מישהי מהחנות .
בשיחה איתי המנהל הדגיש את העובדים הטובים : בין היתר הייתה העובדת בחנות החדשה , שמלאת חיים ושמחה שמושכת קליינטים ושבניגוד למוכרות אחרות היא מצליחה לקדם מכירות עם החיוך שלה, דואגת לבדוק פגי תוקף וכו.
אותה העובדת סיפרה לי היום שאבא שלה שמתדלק בתחנה דיבר עם המנהל שלנו.
הוא שאל אותו אם יש לו מישהי טובה כמו הבת שלו לעבודה בחנות. הוא ביקש ממנו לשמור את זה בסודיות.
כשהעוטבדת הזאת סיפרה לי את זה, שוב פרצתי בבכי שהמנהל מסבן אותי, שהוא מספר לי סיפורים.
מה הוא שואל אותו, כשאני מתה להיכנס כבר לחנות וגם סיכמנו ביננו. זה לא הוגן מצידו!!!
קיצר הייתי מאוד מדוכדכת בבית .
דיברתי עם העובדת לשעבר שמאוד אהבתי והיא ניסתה להסביר לי למה אני לא רצוייה בחנות כדי שאשתפר:
*בגלל קשיים ביצירת קשרים , אולי אני פחות אהיה קפיצית כמו המוכרת החדשה , וכך לא אקדם מכירות בחנות.
*אני נחשבת לתמימה לדעתה (כל מה שהיא רשמה לי בפייסבוק אמיתי ביותר)
וככה הם משקים לי כי מותר להם בגלל שלא אבין .
* בשביל המנהל אני בחורה לא רגילה , משהו "לא בסדר" איתי למרות שלדעתה אני כן חכמה פשוט לא מצליחה לבטא את עצמי.
היא אמרה לי שבשטח אני גורמת להם לחשוב שאיך שאני מדברת, משדרת תמימות וריחוף כזה .
^משהו בדיבור שלי לא חזק ןמונוטוני
*כשמישהו מדבר איתי , אז אני בוהה ולא עונה בזמן . אני במחשבות כל הזמן
*הוא חושב שאני לא רגילה כמו שאר הבנות , שאני לא ייצוגית , שלא אדע לדבר נכון עם הלקוחות או לא אדבר בכלל כי אני ביישנית , לא אדע לנהל שיחה ולסדור עסקה.
* המנהל שמעליו לא יכניס אותי לחנות , כי הוא חושב שלא אתמודד עם המטלות בחנות , ושוב הדגישה שהם חושבים לא לא רגילה כמו שאר הבנות , שאני לקוייה באיזה שהוא אופן למרות שלדעתה זה לא כך.
שאלתי אותה מי אמר לה את זה.
היא טוענת שהיא לא זוכר מישהו מיוחד שאמר לה , שזה ידוע כי אני משדרת להם בוסריות , ריחוף ןתמימות .
8לא משדרת רצינות, לא נותנת לעצמי ערך , לא מאמינים ביכולות שלי , כי אני לא מראה להם אותם.
היא הציעה לי להתתנהג בצורה בוגרת ולא ילדותית , לא לדבר על המנהל בקשר לחנות אלא להוכיח לו במעשים שאני חכמה ולא פראיירית וכו .
השאלה איך אני יוכיח?
כשאני מנסה לשנות את ההתנגות שלי, אני נתפסת כעצבנים או עמובה שלא מתקשרת.
האם בכלל יש דרך לשנות את דעתם? כמובן זה יצריך ממני הרבה מאמץ .
אני זקוקה כל כך לנופש ואין לי עם מי לנפוש, כמה מתסכל זה!!
הלוואי והייתי מנקה את הראש וחוזרת חזקה.
אולי אתחיל כבר ללמוד, כי אולי גם זה מה שגורם להם לחשוב שאני לא ממתאימה לחנות .
סיפרתי פה על עצמי :
אני עובדת בתחנת דלק 4 שנים ומעוניינת לעבוד גם בחנות נוחות ולא רק בדלק.
אלא שלאורך השנה נהיו לי רגשי נחיתות גדולים לאחר שהגיע אלינו עובד שכולם בפה אמרו שמשהו אצלו לא בסדר בהבעות פנים, בהתנהגות. גם אני חושבת כך. עברו כמה חודשים והעובד הזה רצה לעבוד בלילות בחנות והמנהל שיקר לו, הוא פשט מנע ממנו לעבוד שם על רקע ההתנהגותי שלו.
אותו הדבר קורא לי כרגע.
הייתה לי שיחה קלילה (בשבילו) עם המנהל כשניצלתי בעבר הזדמנות כשהייתה חסרה לו עובדת בחנות , אך הוא שם מישהי אחרת.
הוא גם הסביר לי שאני עובדת הכי טובה, שתמיד זמינה לו לדלק (בתוך תוכי הסכמתי רק חלקית והרוב התחושות שהוא פשוט לא רוצה שאעבוד בחנות מסיבה כלשהי). הוא גם אמר לי שידבר עם מנהל מעליו וישאל אם אוכל לעבוד בחנות, הזהיר אותי שבחנות שאני לא יחשוב שזה קייטנה. הוא אמר שהלחת בחנות הוא לחץ יותר קשה מהדלק.
טוב אחרי שבוע שבועיים הגיע מישהי אחרת לעבוד והרגשתי זלזול אך הדחקתי את זה.
עבר חודש וומשם והלאה המצב הנפשי שלי התערער, המחשבות רצו שלדעתו של המנהל אני לא מסוגלת לעבוד שם וכו.
ואז עם השחיקה של השנים שאני עובדת שישי שבת ואין לי חופש (ואין לי עם מי אני מתה לנפוש להתרענן ולצאת מהדיכאון).
התחלתי לבכות במשמרות , ניסיתי לשלוט בעצמי , אך כל שרגשי נחיתות הופיעו נהייתי חלשה.
יום אחד אחד העובדים התעצבן וקרא למנהל שידבר איתי.
המנהל אמר בואי למשרד . שאל מה עובר עליי, שהוא לא יאכל אותי ושאדבר..
פתחתי לו את הלב, ושאלתי למה אחרי 4 שנים אני רק עובדת בדלק , ושבנות אחרות נהנות מהמזגן ושזה לא מכובד.
גם הסברתי לו שהיחס הזה גורם לי לרגשי נחיתות.
המנהל שלי הוא אחלא של בן אדם, הכי טוב שהיה לי עד כה , חברמן שחבל"ז.
דמעות היו בעייני, הרגשתי אמפטציה מצידו.
שאלתי אותו למה אז ששאלתי אותו לא התייחס ברצינות, ווא אמר ששאל אותו אך זה נשאר באויר ואמר שאני צודקת.
הוא אמר שהוא מאוד מעריך את העבודה שלי, שבחיים לא יפטר אותי כי אני העובדת הכי טובה (בולשיט, הוא רצה לקדם מישהו והוא לא רצה את האחריות בעוד אני נראה לי הייתי שמחה אם הייתי מקבלת הצעה כזאת).
משום מה הוא הצליח לשכנע אותי שאני עובדת טובה ואף הבטיח שילחם בשיניים בשבילי שכרגע באמת יש יותר מדי , אבל ברגע שהמקום יתפנה אני הכתובת. גם הסביר לי שהלוואי שבכל מקום עבודה תהיי מישהי מועילה כמוני.
למחרת אמר גם שדיבר עם המנהל שלו , ואין לו בעעיה שאעבוד בדלק רק שיצטרך לדבר איתי כשיהיה בתחנה בישיבה.
עברו ככה שבועיים ופתאום נחתה לי ידיעה מרה:
יש לנו מוכרת בחנות ממש נחמדה וסמיפטית וחרוצה וממש מועילה.
אבא שלה דיבר עם המנהל שלי , שהוא גם לקוח בתחנה.
המנהל שלי שאל את אבא שלה אם הוא מכיר מישהי לעבודה אצלנו לחנות, שתהייה כמו הבת שלו.
שהוא מעוניין לפטר מישהי מהחנות .
בשיחה איתי המנהל הדגיש את העובדים הטובים : בין היתר הייתה העובדת בחנות החדשה , שמלאת חיים ושמחה שמושכת קליינטים ושבניגוד למוכרות אחרות היא מצליחה לקדם מכירות עם החיוך שלה, דואגת לבדוק פגי תוקף וכו.
אותה העובדת סיפרה לי היום שאבא שלה שמתדלק בתחנה דיבר עם המנהל שלנו.
הוא שאל אותו אם יש לו מישהי טובה כמו הבת שלו לעבודה בחנות. הוא ביקש ממנו לשמור את זה בסודיות.
כשהעוטבדת הזאת סיפרה לי את זה, שוב פרצתי בבכי שהמנהל מסבן אותי, שהוא מספר לי סיפורים.
מה הוא שואל אותו, כשאני מתה להיכנס כבר לחנות וגם סיכמנו ביננו. זה לא הוגן מצידו!!!
קיצר הייתי מאוד מדוכדכת בבית .
דיברתי עם העובדת לשעבר שמאוד אהבתי והיא ניסתה להסביר לי למה אני לא רצוייה בחנות כדי שאשתפר:
*בגלל קשיים ביצירת קשרים , אולי אני פחות אהיה קפיצית כמו המוכרת החדשה , וכך לא אקדם מכירות בחנות.
*אני נחשבת לתמימה לדעתה (כל מה שהיא רשמה לי בפייסבוק אמיתי ביותר)
וככה הם משקים לי כי מותר להם בגלל שלא אבין .
* בשביל המנהל אני בחורה לא רגילה , משהו "לא בסדר" איתי למרות שלדעתה אני כן חכמה פשוט לא מצליחה לבטא את עצמי.
היא אמרה לי שבשטח אני גורמת להם לחשוב שאיך שאני מדברת, משדרת תמימות וריחוף כזה .
^משהו בדיבור שלי לא חזק ןמונוטוני
*כשמישהו מדבר איתי , אז אני בוהה ולא עונה בזמן . אני במחשבות כל הזמן
*הוא חושב שאני לא רגילה כמו שאר הבנות , שאני לא ייצוגית , שלא אדע לדבר נכון עם הלקוחות או לא אדבר בכלל כי אני ביישנית , לא אדע לנהל שיחה ולסדור עסקה.
* המנהל שמעליו לא יכניס אותי לחנות , כי הוא חושב שלא אתמודד עם המטלות בחנות , ושוב הדגישה שהם חושבים לא לא רגילה כמו שאר הבנות , שאני לקוייה באיזה שהוא אופן למרות שלדעתה זה לא כך.
שאלתי אותה מי אמר לה את זה.
היא טוענת שהיא לא זוכר מישהו מיוחד שאמר לה , שזה ידוע כי אני משדרת להם בוסריות , ריחוף ןתמימות .
8לא משדרת רצינות, לא נותנת לעצמי ערך , לא מאמינים ביכולות שלי , כי אני לא מראה להם אותם.
היא הציעה לי להתתנהג בצורה בוגרת ולא ילדותית , לא לדבר על המנהל בקשר לחנות אלא להוכיח לו במעשים שאני חכמה ולא פראיירית וכו .
השאלה איך אני יוכיח?
כשאני מנסה לשנות את ההתנגות שלי, אני נתפסת כעצבנים או עמובה שלא מתקשרת.
האם בכלל יש דרך לשנות את דעתם? כמובן זה יצריך ממני הרבה מאמץ .
אני זקוקה כל כך לנופש ואין לי עם מי לנפוש, כמה מתסכל זה!!
הלוואי והייתי מנקה את הראש וחוזרת חזקה.
אולי אתחיל כבר ללמוד, כי אולי גם זה מה שגורם להם לחשוב שאני לא ממתאימה לחנות .
