מותר לפרוק ?

עודד466

New member
מותר לפרוק ?

אני קורא כאן מדי פעם ולא כל כך כותב אז תסלחו לי אם אני מתפרץ.
אנחנו גרים בחו"ל והיום הבן שלנו (בן 11) נסע למחנה קיץ לחודש.
בשנה שעברה הוא היה במחנה הזה לשבוע וחצי, וזה היה לפני שאובחן עם אספרגר.
הוא חיכה מאד למחנה ומאד רצה ללכת, אבל אתמול בערב לפני השינה התחיל לבכות שהוא יתגעגע אלינו.
היום בבוקר, הוא התחיל לבכות שוב ולא רצה לצאת מהאוטו כדי לעלות לאוטובוס.
לא דחפנו אותו, ונתנו לו להרגע. הוא הרגיע את עצמו והחליט ללכת.
אני מניח שיש ילדים נוספים שקשה להם להפרד מההורים לתקופה כזו ארוכה ובכל זאת אצלו זה שונה מאחרים.

היינו כל כך גאים בו, על איך שהוא לומד לאט לאט להתמודד עם הקשיים והפחדים שלו.

סתם רציתי לשתף.
תודה
 

dina199

New member
גם מה שבלתי אפשרי ברוב המקרים

ייתכן שיהיה אפשרי במיעוט המקרים.
הרי אין דברים מוחלטים בחיים. הרבה זה לא הכל .
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אפשרי או לא- זו סקאלה, לא כן או לא גם מבחינה זו שיש מי שיזדקק לליווי צמוד מאד גם בבגרותו
ויש מי שיסתדר גם בלי ליווי צמוד כזה,
יש מי שהתהליך אצלו יתחיל חוקדם יותר ומי שמאוחר יותר,
יש מי שהתהליך יקרה אצלו מהר יותר
ומי שהוא יהיה איטי מאד והדרגתי אצלו.
וגם ביחס לאותו אדם-
יש תחומים בהם יזדקק ליותר ליווי צמוד
ויש שפחות,
יש תקופות שיותר ויש שפחות.

הקטע הוא לדעת להפריד בין הצרכים האמיתיים של הבן/בת
לבין הצורך הטבעי שלנו כהורים לגונן ולשמור.
וזה קטע מורכב וקשה...
 

arana1

New member
לדעתי התשובה היא ההדרגה, הקצב

וזו תשובה שמצד אחד היא הכי קשה
כי אין בה מוחלטת לכאורה אלא רק או בעיקר הקשבה סבלנית לזרימת התפתחותו של האחר
אבל בדיוק משום כך היא יכולה הכי לתגמל
כי היא מאירה את יחודו המופלא של הפרט דרך העושר האין סופי של פרטיו הכי זעירים ( אוטיסטים גם נוטים , אולי משום כך, לשים לב לפרטים הכי קטנים)

הדרך לעצמאות, עוברת דרך רגישות לקצב הפרידה, למידה שבה הוא משתנה, דרך הקצב הזה נחשף גם הפרט, וצרכיו ויכולתיו האחרים
כי בסך הכל זה הדבר הכי חשוב ומהותי בחיים
פרידה ופגישה
כל היתר זה רק תוצאות לוואי
 

dina199

New member
איך הוא נפרד מכם לפני שנה ?

הבנתי שאיבחנתם אותה השנה. מה גרם ללכת לאיבחון? אני שואלת כי הבן שלי אובחן בגיל 14.
 

טסרקט

New member
יש ילדים שלוקח להם יותר זמן

לדעתי זה קשור גם לאופי, יש אנשים שמטבעם יותר נקשרים וקשורים ומתקשים בפרידות, ויש כאלה שמגיל צעיר נפרדים בקלות. יכול להיות שבעוד כמה שנים הוא ירגיש בטוח ובשל יותר ופחות יהיה לו קשה להפרד. אני חושבת שמאוד יפה ונכון איך שנתתם לו להחליט בעצמו בסופו של דבר, מרגש גם לשמוע על איך שהצליח להתמודד
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ברוך הבא
אתה ממש לא "מתפרץ"


מותר לשאול מה הביא אותכם לפנות לאיבחון?
והאם הבן מודע למסקנותיו?
 

עודד466

New member
לגבי האבחון

למעשה כבר מגיל צעיר מאד הבחנו משהו שונה בו יחסית לילדים אחרים.
לא ידענו לשים את האצבע מה בדיוק שונה, אבל כהורים הרגשנו את זה.
במשך השנים הוא הלך למספר פסיכולוגים וכולם אמרו לנו שהכל בסדר איתו.
כבר כשהתחיל לדבר השפה שלו היתה שונה, מבחינה תחבירית, המשפטים שבנה היו מורכבים אחרת.

כשעברנו לחול הוא היה בן 6 ואז חשבנו שקשיי השפה (שהיו אוביקטיביים) הם בגלל המעבר.
גם את שאר ההבדלים ייחסנו למדינה החדשה.
לפני קצת פחות משנה שלחנו אותו לאבחון (לאחר שהלך גם כאן שוב לפסיכולוגית שאמרה שהכל בסדר) ושם אובחן
עם אספרגר.
לאחר זמן מה הסברנו לו לאט לאט מה זה בעצם, ואפילו עשינו (בהסכמתו) מצגת לילדי השכבה שלו בבית ספר.
התיעצתי לגבי המצגת הזו כאן.
הוא ילד מאד שמח, עם קשיים שונים אבל ככל שזמן עובר והוא מתבגר הוא לומד איך לתפקד בצורה שתיטיב איתו.
האבחון ועצם זה שגם הוא וגם אנחנו מודעים לזה מאד עזרו לנו.

ודרך אגב, לפני שנה , לגבי מחנה הקיץ, זה היה קצר מדי, וזו היתה פעם ראשונה והוא לא כל כך ידע לקראת מה הוא הולך.
 

dina199

New member
טוב מאוד שהסברתם לו ולכולם.

האם הוא מקבל עזרה כלשהי ?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מה היתה התגובה של הילדים ושל הצוות למצגת? ואיך הוא קיבל את האיבחון?
מה זה אומר לו שהוא א"ס?

גם לבכור שלי היה עיכוב שפתי כשהיה ממש קטן,
וגם אנחנו חשבנו שזה בגלל שהוא גדל עם שתי שפות.
בסופו של דבר מסתבר שיש לו כשרון לשפות ולמבטאים
 

עודד466

New member
לגבי האבחון

הוא קיבל זאת בצורה מאד טובה כי הדגשנו את הטוב.
למשל יש לו זכרון יוצא דופן ועל זה שמנו דגש. הוא יודע שהוא "אחר" בגלל האספרגר.
זה לא טוב או רע - פשוט שונה.
הסברנו לו שהמח שלו מעבד דברים בצורה שונה.
לא הצגנו את הדברים כקשים יותר אלא כמאתגרים.
לגבי הילדים בבית הספר, אני לא יודע כמה זה שינה את ההתנהגות שלהם כלפיו (לטוב או לרע) אבל חלקם
אמרו שהם מבינים עכשיו חלק מצורת ההתנהגות שלו ואני חושב שאפילו באופן לא מודע, הם יותר מקבלים אותו.
 

dina199

New member
אין בעיה בדברים קשה. החיים תמיד קשים


זה לא חשוב אם קוראים למשהו 'קשה' או 'מאתגר'.
השאלה היא אם יש עזרה בהתמודדות עם הדברים האלה.
כי בלי עזרה גם מה ש'מאתגר' עלול להתגלות כקשה מאוד.
 
ילדים עם אספרגר

הרבה פעמים יוצאים למחנה קיץ בדיוק כמו כולם.
אני מדברת על המחנות קיץ של הארץ-של כמה ימים, של התנועות נוער.
 
למעלה