ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
מותק
שיר המעלות לסופגנייה באמת נחמד החנוכה הזה. סופגניות, יודה המכבי, מתנות, חנוכייה, נרות ואימא שנותנת דמי חנוכה, אפילו שאני כבר קצת גדולה. עם הסופגנייה, אפרופו, קורה משהו מוזר בשנים האחרונות, כמו המצות של פסח, גם היא עברה שינויים ותוספות שהפכו אותה ממעדן עממי למוצר יאפי משובש. פתאום יש סופגניות דלות שומן, סופגניות גורמה עם ריבת דמדמניות בר, סופגניות בריאות מקמח חיטה מלא, סופגניות עם כל מיני ציפויים, ואפילו, רחמנא ליצלן, סופגניות בלי ריבה, שזה לדעתי, מעשה לא חוקי ועילה למלחמה. בעניין הסופגניות, אני שמרנית חסרת פשרות. מבחינתי סופגנייה זה גוש רך ושמנוני, שמעליו מלאכים מפזרים אבקת סוכר ולתוכו מזריקים ריבה אדומה, רצוי טרייה וחמה ועדיף שתשכב לה בנחת יחד עם בנות מינה בארגז קרטון שמנוני ודביק. כל צורה אחרת של סופגנייה, כולל זאת עם החור באמצע, לא מקובלת עלי. גם טקס בחירתה ואכילתה של הסופגנייה הוא לא עניין פשוט כלל וכלל. הקונפליקט מתחיל כבר בסוגיית אבקת הסוכר שחכמינו השכילו לפזר בשפע על הסופגנייה. הגרגרנית שבי מעדיפה תמיד את הסופגנייה עם הכי הרבה אבקה, אבל ניסיון החיים שלי יודע שמדובר ברעיון מתוק אך דביק, מה שגורם לי תמיד לקחת את הסופגנייה הכי פחות מרגשת אבל גם הכי בטיחותית. גם בעניין הריבה יש אסכולות שונות. ישנו הטיפוס השקול שנוגס קלות ובעדינות סביב אזור הריבה כאילו אין מחר. יש הטיפוס האימפולסיבי-ילדותי שנוגס ביסים גדולים בכיוון אחד, סטייל פטיש אויר, העיקר להגיע כמה שיותר מהר אל הזהב האדום. ויש גם פסיכופטים חובבי שליטה שחותכים את הסופגנייה לשתיים כדי למנוע הפתעות. הטיפוס הזה הוא גם היחיד המחפש את החור של המזרק – כדי לאסוף מידע מודיעי מוקדם. כמובן שיש גם את הטיפוס חסר הרגישות שמבחינתו הריבה לא מעלה ולא מורידה, אבל חבל לבזבז עליו מילים או ריבה. אני אישית פיתחתי עם השנים סטייה קטנה משלי. אני מחפשת בסופגניות לא רק את הריבה אלא גם את הבצק החצי אפוי שנמצא מסביבה, במינון הנכון, מדובר במעדן אמיתי. נ.ב. מצד אחד כל סופגנייה = 550 קלוריות, מצד שני, אין טוב בלי רע. בתיאבון.
שיר המעלות לסופגנייה באמת נחמד החנוכה הזה. סופגניות, יודה המכבי, מתנות, חנוכייה, נרות ואימא שנותנת דמי חנוכה, אפילו שאני כבר קצת גדולה. עם הסופגנייה, אפרופו, קורה משהו מוזר בשנים האחרונות, כמו המצות של פסח, גם היא עברה שינויים ותוספות שהפכו אותה ממעדן עממי למוצר יאפי משובש. פתאום יש סופגניות דלות שומן, סופגניות גורמה עם ריבת דמדמניות בר, סופגניות בריאות מקמח חיטה מלא, סופגניות עם כל מיני ציפויים, ואפילו, רחמנא ליצלן, סופגניות בלי ריבה, שזה לדעתי, מעשה לא חוקי ועילה למלחמה. בעניין הסופגניות, אני שמרנית חסרת פשרות. מבחינתי סופגנייה זה גוש רך ושמנוני, שמעליו מלאכים מפזרים אבקת סוכר ולתוכו מזריקים ריבה אדומה, רצוי טרייה וחמה ועדיף שתשכב לה בנחת יחד עם בנות מינה בארגז קרטון שמנוני ודביק. כל צורה אחרת של סופגנייה, כולל זאת עם החור באמצע, לא מקובלת עלי. גם טקס בחירתה ואכילתה של הסופגנייה הוא לא עניין פשוט כלל וכלל. הקונפליקט מתחיל כבר בסוגיית אבקת הסוכר שחכמינו השכילו לפזר בשפע על הסופגנייה. הגרגרנית שבי מעדיפה תמיד את הסופגנייה עם הכי הרבה אבקה, אבל ניסיון החיים שלי יודע שמדובר ברעיון מתוק אך דביק, מה שגורם לי תמיד לקחת את הסופגנייה הכי פחות מרגשת אבל גם הכי בטיחותית. גם בעניין הריבה יש אסכולות שונות. ישנו הטיפוס השקול שנוגס קלות ובעדינות סביב אזור הריבה כאילו אין מחר. יש הטיפוס האימפולסיבי-ילדותי שנוגס ביסים גדולים בכיוון אחד, סטייל פטיש אויר, העיקר להגיע כמה שיותר מהר אל הזהב האדום. ויש גם פסיכופטים חובבי שליטה שחותכים את הסופגנייה לשתיים כדי למנוע הפתעות. הטיפוס הזה הוא גם היחיד המחפש את החור של המזרק – כדי לאסוף מידע מודיעי מוקדם. כמובן שיש גם את הטיפוס חסר הרגישות שמבחינתו הריבה לא מעלה ולא מורידה, אבל חבל לבזבז עליו מילים או ריבה. אני אישית פיתחתי עם השנים סטייה קטנה משלי. אני מחפשת בסופגניות לא רק את הריבה אלא גם את הבצק החצי אפוי שנמצא מסביבה, במינון הנכון, מדובר במעדן אמיתי. נ.ב. מצד אחד כל סופגנייה = 550 קלוריות, מצד שני, אין טוב בלי רע. בתיאבון.
