מושפלת
מושפלת
אמרתי לי ``מה אכפת לך, את תהני``. אחר כך כבר לא טרחת להוציא מילה. השתתקתי. פחדתי. לא יכולתי להזיז שום אבר בי, הכל היה קפוא. ורציתי להשמיע קול, כדי לומר ``תפסיק`` או ``די`` או ``אני שונאת אותך``... אבל לא הרגשתי כלום חוץ מכאב שעוטף את כולי, כדורי השפלה שירית. הכנסתי לי יד למכנסיים. פתאום, נפלו כל הסכרים - צעקתי, השתוללתי, כשהבנתי באיזה מצב אני. שמתי לי יד על הפה, הפעלת כח על ידיי וגופי, והרגשתי חסרת אונים. דמעות, שביל של דמעות השתרע לאורך לחיי, זלג לאורך החזייה שקרעת, וכואב, כל כך כואב לי. ובכלל לא פיזית. ניצול, איך יכולת, לקחת עובדת שלך, בת 17 דאז, ולהראות לה בפעם הראשונה את הדברים שאף פעם לא ראתה בצורה כל כך מזוויעה. אתה יודע שכל כך הרבה שנים לאחר מכן לא יכולתי בכלל להתקרב לבן זוג? אתה יודע שנטעת בי זרעי שנאה שצמחו להיות עץ גדול,עתיר ענפים, המפריעים לי בכל תחומי חיי? השקת אותו, טיפחת אותו, במשך שנה וחצי. עוד כאב, ועוד רוע, ולא ידעתי מה לעשות. , כואבת, כמו מגנט אליך - כלואה בבועת שנאה עצמית, הכבוד בקרשים, נמשכת לאבדון שמילאת אותי בו. עד שמאיפה שהוא, לקחתי את הכוח, ועזבתי. הכל.עזבתי הכל. גם את עצמי.... ועכשיו, אחרי שנים, בונה עצמי מחדש. ולמרות שהגו זקוף, ולמרות שהעיניים פתוחות לרווחה, יודעת שתמיד תיתן אותותיך בי. ש ו נ א ת א ו ת ך.
מושפלת
אמרתי לי ``מה אכפת לך, את תהני``. אחר כך כבר לא טרחת להוציא מילה. השתתקתי. פחדתי. לא יכולתי להזיז שום אבר בי, הכל היה קפוא. ורציתי להשמיע קול, כדי לומר ``תפסיק`` או ``די`` או ``אני שונאת אותך``... אבל לא הרגשתי כלום חוץ מכאב שעוטף את כולי, כדורי השפלה שירית. הכנסתי לי יד למכנסיים. פתאום, נפלו כל הסכרים - צעקתי, השתוללתי, כשהבנתי באיזה מצב אני. שמתי לי יד על הפה, הפעלת כח על ידיי וגופי, והרגשתי חסרת אונים. דמעות, שביל של דמעות השתרע לאורך לחיי, זלג לאורך החזייה שקרעת, וכואב, כל כך כואב לי. ובכלל לא פיזית. ניצול, איך יכולת, לקחת עובדת שלך, בת 17 דאז, ולהראות לה בפעם הראשונה את הדברים שאף פעם לא ראתה בצורה כל כך מזוויעה. אתה יודע שכל כך הרבה שנים לאחר מכן לא יכולתי בכלל להתקרב לבן זוג? אתה יודע שנטעת בי זרעי שנאה שצמחו להיות עץ גדול,עתיר ענפים, המפריעים לי בכל תחומי חיי? השקת אותו, טיפחת אותו, במשך שנה וחצי. עוד כאב, ועוד רוע, ולא ידעתי מה לעשות. , כואבת, כמו מגנט אליך - כלואה בבועת שנאה עצמית, הכבוד בקרשים, נמשכת לאבדון שמילאת אותי בו. עד שמאיפה שהוא, לקחתי את הכוח, ועזבתי. הכל.עזבתי הכל. גם את עצמי.... ועכשיו, אחרי שנים, בונה עצמי מחדש. ולמרות שהגו זקוף, ולמרות שהעיניים פתוחות לרווחה, יודעת שתמיד תיתן אותותיך בי. ש ו נ א ת א ו ת ך.