מושג דוג'ו

oconnell

New member
מושג דוג'ו

אם שמתם לב, אנו נמצאים שעות רבות באימונים בדוג'ו. המורה שלי קאנצ'ו רוני קלוגר, הגדיר פעם מהו דוג'ו: "אי של שפיות במקום מטורף".אנחנו בורחים לדוג'ו ומתנתקים מחיי היום יום, לשעה (ויותר). הדוג'ו בעיני כמעבדה של החיים,שבו הכל עובר תהליך של עיבוד ולמידה ועמידה בבעיות שבהם אנו נתקלים גם בחיים היום יומים. (עבודה,לימודים...) איך אתם היתם מגדרים את המושג דוג'ו?. (או מקום האימונים שלכם!) "המטרה אופי הלחימה היא רק כלי" קאנצ'ו רוני קלוגר
 

orii

New member
כמו תמיד אצלנו הכל הפוך

אולי כי אנו עומדים על הראש... אצלנו הגבול בין החיים לשיעור כמעט לא מורגש. חלק מהשיעורים הסדירים קורים בכלל בחוץ, כך שלא שאין מקום, גם השיעור חשוף לכל מיני הפרעות. גם בתוך השיעור עצמו קורה הרבה שכשהמורה מסביר משהו אנשים עושים עוד דברים (שקשורים או לא לשעור) המטרה היא להכניס משהו מהשקט לחיים הדרך (שלנו) היא כמה שיותר להמשיך את הכל כמו תמיד ורק לנסות מבפנים להתקדם ביכולת לממש את הטאי צ'י. המעבדה נמצאת בפנים מסביב תמיד וגם בשיעור יש ג'ונגל.
 
אם אני מבין נכון, אתה מבין לא-נכון

אם אני מבין נכון את הכוונה של ניר במשפט הזה, הוא מתכוון לכך שאי-השקט נמצא בפנים, הוא חלק מהאישיות של כל אחד. לא משנה אם תהיה במקום השקט ביותר בעולם, עדין יהיה לך "רעש" בראש - כי יש לך אי-שקט. "אי של שקט בתוך האי-שקט", אם אני מבין נכון, הוא מה שאנחנו מנסים לפתח באימון; ברגע שיש לנו בראש "אי של שקט", גם אם נהיה במקום "רועש" מאוד, ה"רעש" לא יפריע לנו. ה"אי של שקט" אינו מקום גיאוגרפי, אלא משהו אצלנו בראש; לכן הדוג'ו, למרות שבהתחלה הוא נראה "מקום שקט הרחק מההמולה", אינו ה"אי של שקט" אותו אנו מחפשים, שוב - הכל לפי הבנתי כרגע.
 
לומדים

חשבתי שהשיעור, ואח"כ האימון, הם האי של שקט, שמשתדלים לעשות אותם עם כמה שפחות הפרעות, וע"י כך לפתח במשך הזמן גם אי של שקט בתוכנו. שהאי הזה שנבנה במשך השיעורים והאימונים, מתרחב וגדל. בקשר להתייחסות ל"דוג'ו", זה לא נכון לראות אותו כ"אי של שקט"? אולי אפשר לראות את הדברים ביחס להשקפה שאורי מציג פה, שאומרת שגם השיעור הוא חלק מהחיים, "ג'ונגל", וכך בונים אי של שקט, לעומת השיעורים אצלינו, (וגם האימונים), שהם "מנותקים" מצרות היומיום, מתרכזים בקטה, וכך מנסים ליצור אי של שקט. לא?
 
צריך תנאים מסויימים כדי ללמוד

השקט החיצוני בא להקל עלינו להבין את ההבדל. בקבוצות שונות יש אוירה שונה; שירה, שהיתה באימון של הקבוצה שלי, העירה על כך שאצלי רגילים להתבדח במהלך האימון, ואצלה לא. אבל השקט החיצוני הוא כלי, לא מטרה. אפשר ללמד גם כשיש צחוקים, חוסר-רשמיות ואוירה של "חברים" - אם אנשים מתאמנים בבית נכון, האי השקט בפנים ייווצר בכל מקרה. וכמובן, יכול להיות שאתה צודק ואני טועה. אני אשאל את אפי על זה, בהזדמנות
 
אני לא בטוח שזה תיקון...

הרי עוד לא דיברתי עם אפי
יש מצבים שבהם המטרה של שלב א', היא הכלי בו משתמשים בשלב ב' וזורקים בשלב ג'. אבל נראה מה אפי יגיד, אולי אני אצטרך ללמד את הקבוצה שלי לשתוק...
 

gafni

New member
הקבוצה היא הראי של המורה -לא ?

אז אולי צריך ללמוד לשתוק התכוונת ?
 
לא מסכימה-

הקבוצה היא אמנם סוג של ראי למורה, אך הקבוצה וודאי לא שווה למורה. בקבוצה שלי, לדוגמה, יש אווירה טובה והמורה מרבה בבדיחות/ סיפורים וכיו"ב (הם גם רלוונטיים, בד"כ
) אבל ברור שאם על כל הלצה של המורה היו תגובות קהל (קיימות, אבל במינון דל מאד), היה קשה מאד לקיים את השיעור כסידרו... חוץ מעניין הא-סימטריה בין המורה לתלמידים, בקבוצה שלי מקובל שגם אם מתלוצצים, זה נעשה ב"בין לבין"-ים, ולא באמצע ההתבוננות- כי אז זה מעביר את תשומת הלב מעצמך לסביבה.
 

gafni

New member
אם המורה היה מגיב בחומרה על גילוי

הומור בשיעור הרי שלאחר זמן השיעורים היו הופכים רציניים והאוכלוסיה שהיתה נקבצת לשיעורים אלו היתה זו ששיעורים מעין אלו מתאימים לה ,ולהיפך. מבחינה זו התכוונתי "ראי של המורה". מעבר לזאת האבחנה שעשיתי מקורה בסוג של הומור שכנראה אינו מצחיק ,וחבל.
 
מסכים עם גפני.

אם "הקבוצה צריכה ללמוד לשתוק", אני לא אגיד להם לשתוק - אני אשתוק בעצמי. לאט-לאט גם הם ישתתקו. נכון שהתלמידים משפיעים על האוירה בשיעור, אבל המדריך הוא זה שיוצר אותה. אבל כל זה בתיאוריה, עוד לא דיברתי עם אפי...
 

gafni

New member
עכשיו אתה מנסה להגיד שצריך לדעת

מתי לשתוק... נכון ? או אולי אם תדבר עם אפי אז כל הקבוצה שלך תדבר עם אפי ?
 

gafni

New member
אני חושב שסגרנו מעגל

ותראה מבלי ששמנו לב הכנסנו את כל הקבוצה שלך למעגלים... אני צריך לשנות קריירה - קידום קבוצתי לחוגי טאי צי.
 
לא רעיון מוגמר, ואפילו חלק לא לענין

אבל כמה רעיונות מעניינים בנוגע לסביבה שהדוג'ו יוצר (או מסגרת האימונים) אפשר לנסות אצל חכים ביי, TAZ.
 
עוד משהו

אמנם זה מנוסח בצורה בומבסטית וחוטא קצת לטקסט אבל זה בעברית. אגב, את הספר הראשון מבין השניים יש היום בעברית והוא מומלץ.
 

איקידו

New member
אני לא מגדיר כאן את המילה דוג'ו אבל

אני לא מגדיר כאן את המילה דוג'ו אבל מה שנכתב כאן : "אנחנו בורחים לדוג'ו ומתנתקים מחיי היום יום" הוא בעיני בדיוק ההיפך. אני חושב שחיי היומיום הם הניתוק מהטבע האמיתי שלנו אליו אנחנו מנסים להגיע בדוג'ו בעזרת אמנות הלחימה. זאב ארליך
 
למעלה