מושגים מבולבלים
אם אצל אדם מסויים היו כל החוויות וההתנסויות והרישומים שבו נאספים לכדי משהו שלם, קוהרנטי, שעומד לרשותו, הוא היה הופך להיות אדם אחר לחלוטין.
אחת מהתופעות בה הבחנתי אצל בני-אדם היא "מושגים מבולבלים".
מתישהו רצף כזה או אחר של מידע נאסף והוכתר כ"נכון", באופן שהפך להיות מעין כמו "כרזה פנימית" מילולית או אחרת (לדוגמה, בציור או בתמונה או בתרשים) המתיימרת "לתאר את האמת".
כתוצאה מתופעה זו המשך קליטת המידע עשוי לפעמים להיות מניפולטיבי ובלתי-יעיל, מפני שאותו מנגנון מנסה להצדיק את המידע הקודם הקיים בתוכו.
האדם נעשה אז חכם הרבה פחות ויעיל הרבה פחות מכפי שהוא באמת. כל החומר האמיתי נמצא בתוכו אולם איננו נגיש לו, בשל הבלבול המנטלי שנוצר.
"כן, ודאי, יש מעין מצב שנקרא 'בולובולו' ושעל האדם להגיע אליו כדי להשתחרר מכל המועקות והבעסות של היומיום, שהינן בעצם 'צ'וקוצ'וקו' שצריך לסלק כמה שיותר מהר מפני שזה גורם ל'מוקומוקו'. הדרך להגיע ל'בולובולו' היא הדבר החשוב ביותר בחיים... והיא חייבת לכלול שימוש בחתולים, אחרת זה לא 'בולובולו' אמיתי".
אם אדם מאמין בכל זה, נוצרת בתוכו מעין "מערכת עיוות" עקשנית ומניפולטיבית, שהופכת כל דבר נוסף שנכנס למשהו שגוי... ויוצרת בהדרגה עולם וירטואלי נוקשה, הפוך ועצבני.
אם מישהו מנסה לעזור לאותו אדם בפשטות הוא לא נתקל באותו אדם אלא באותה מערכת מוזרה השולטת בקשב שלו.
זה כבד, מעיק וחוסם. אין פלא שלפעמים, כשאדם מגיע ללימודי עצמו, צריכה תחילה להתרחש עבודה מאסיבית וזהירה כאחד של פירוק המבנים המשונים שאיתם הוא הגיע...
לא כל המבנים, לא כל האמונות האישיות שלו (שיאמין במה שבא לו), אלא של המבנים החוסמים, הרודניים, המונעים ממנו להיות בקשב בסיסי נקי.
מבנים אלה אינם תואמים כלל את מי שהוא באמת ולכן גורמים לאי-נוחות מתמדת.
פירוק שכזה הוא הקלה גדולה.
הבנאדם פוקח את עיניו, נושם את האוויר ויכול לחזור להשתמש בעצמו.
להתבונן, להקשיב, להבין, לצחוק, להתבטא, להאמין, לא להאמין, לנסות דברים... השכבה החיצונית ביותר של העבותות הוסרה.
אם אצל אדם מסויים היו כל החוויות וההתנסויות והרישומים שבו נאספים לכדי משהו שלם, קוהרנטי, שעומד לרשותו, הוא היה הופך להיות אדם אחר לחלוטין.
אחת מהתופעות בה הבחנתי אצל בני-אדם היא "מושגים מבולבלים".
מתישהו רצף כזה או אחר של מידע נאסף והוכתר כ"נכון", באופן שהפך להיות מעין כמו "כרזה פנימית" מילולית או אחרת (לדוגמה, בציור או בתמונה או בתרשים) המתיימרת "לתאר את האמת".
כתוצאה מתופעה זו המשך קליטת המידע עשוי לפעמים להיות מניפולטיבי ובלתי-יעיל, מפני שאותו מנגנון מנסה להצדיק את המידע הקודם הקיים בתוכו.
האדם נעשה אז חכם הרבה פחות ויעיל הרבה פחות מכפי שהוא באמת. כל החומר האמיתי נמצא בתוכו אולם איננו נגיש לו, בשל הבלבול המנטלי שנוצר.
"כן, ודאי, יש מעין מצב שנקרא 'בולובולו' ושעל האדם להגיע אליו כדי להשתחרר מכל המועקות והבעסות של היומיום, שהינן בעצם 'צ'וקוצ'וקו' שצריך לסלק כמה שיותר מהר מפני שזה גורם ל'מוקומוקו'. הדרך להגיע ל'בולובולו' היא הדבר החשוב ביותר בחיים... והיא חייבת לכלול שימוש בחתולים, אחרת זה לא 'בולובולו' אמיתי".
אם אדם מאמין בכל זה, נוצרת בתוכו מעין "מערכת עיוות" עקשנית ומניפולטיבית, שהופכת כל דבר נוסף שנכנס למשהו שגוי... ויוצרת בהדרגה עולם וירטואלי נוקשה, הפוך ועצבני.
אם מישהו מנסה לעזור לאותו אדם בפשטות הוא לא נתקל באותו אדם אלא באותה מערכת מוזרה השולטת בקשב שלו.
זה כבד, מעיק וחוסם. אין פלא שלפעמים, כשאדם מגיע ללימודי עצמו, צריכה תחילה להתרחש עבודה מאסיבית וזהירה כאחד של פירוק המבנים המשונים שאיתם הוא הגיע...
לא כל המבנים, לא כל האמונות האישיות שלו (שיאמין במה שבא לו), אלא של המבנים החוסמים, הרודניים, המונעים ממנו להיות בקשב בסיסי נקי.
מבנים אלה אינם תואמים כלל את מי שהוא באמת ולכן גורמים לאי-נוחות מתמדת.
פירוק שכזה הוא הקלה גדולה.
הבנאדם פוקח את עיניו, נושם את האוויר ויכול לחזור להשתמש בעצמו.
להתבונן, להקשיב, להבין, לצחוק, להתבטא, להאמין, לא להאמין, לנסות דברים... השכבה החיצונית ביותר של העבותות הוסרה.
