תחקירים wap
New member
מוקדש לאץ קוצץ
הדמגוגיה של "המנדט השישי" מאת: א. מור, תאריך: 24 /10 / 2006 23 :50 :00 א.מור חושב שאייכלר פישל, נוזף בגרינבוים, ובודק מי משני הפרשנים צדק: אליטוב או ריבלין. ויש 'קצרים' את ימיו העליזים של המסבירן/חבר הכנסת לשעבר/הפובליציסט/השד ר/העיתונאי (מחק את המיותר או הוסף את החסר) הרב ישראל אייכלר יש שדורשים לשבח ויש שדורשים לגנאי, אך דומה שאלו גם אלו יסכימו כי הפעם חוצה הדמגוגיה שיצאה תחת קולמוסו, את גבול הטעם הטוב. תחת הכותרת "בדרך לדיקטטורה שלטונית", יוצא אייכלר בשצף קצף בטורו 'קול ישראל' המתפרסם במגזין 'משפחה', כנגד שינוי שיטת הממשל העומד על הפרק בימים אלו. אלא שתחת לבחון את הנושא לגופו ולהתמקד בכשלי ההצעה, אם ישנם, יורה אייכלר מכל הבא ליד ומערב בין הווה לעתיד, בסלט דמגוגי סר טעם. ביומרנות של ח"כ לשעבר ובעתיד(?) תופס אייכלר את פוזת "הפרלמנטר יודע הכל" ותוקף את עקב האכילס של השיטה החדשה, זה שאיש מלבדו טרם הבחין בו ותהה על קנקנו. "מעט אנשים", כותב אייכלר, "קראו את פרטי הצעת החוק לשינוי שיטת המשטר של ח"כ ליברמן וחבריו בכנסת. חושבים שהוא רוצה רק להעניק כוח לראש הממשלה כך שלא יהיה קשור לתמיכת חברי הכנסת. יודעים גם שעל ידי אחוז חסימה של 10% הוא מחסל את המפלגות החרדיות. יש אפילו מי שיברכו על כך. אבל מה תאמרו על סעיף כזה: "ראה ראה"מ כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות לשעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן (36א. וב.) "תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים. וכן להטיל או להגדיל מיסים או תשלומי חובה אחרים". הבנתם את זה? "לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת". מי יקבע שהמצב מחייב זאת? ראש הממשלה או הכנסת ובמקרה הצורך... גם בלי אישור הכנסת או הממשלה כמובן. הציבור אינו מאמין היום שמנהיג פוליטי לא מסוגל להכריז על "מצב חירום" כשהוא רואה צורך לשלוט בהם. כבר למדנו על נשיאים ושרים וח"כים ופקידים, שאין דבר שהם לא מסוגלים. הם מסוגלים לעשות, אפילו דברים שאין להעלות על הכתב. לכן הענקת רשות לראש ממשלה לשלוט במדינה ללא מצרים זאת סכנה של סוביטיזציה מוחלטת של המדינה". (סוף ציטוט). הנה כי כן, נחשפה המזימה הגדולה שנעלמה מעין כל ונתגלתה אודות למחקרו המעמיק של אייכלר: הסמכת ראש הממשלה להתקין תקנות לשעת חירום שנחבאת בין קפליה של השיטה החדשה, היא המוקש הגדול שעלול להקנות לראש הממשלה שליטה ללא מצרים, ו"מה תאמרו על סעיף שכזה"? שואל אייכלר, ללא מענה. מענה אולי אין, אך טענות ומענות כנגד החשיפה המוזרה יש ויש. שכן, חזיז ורעם, הסעיפים אותם מציין אייכלר כסעיפים הבעייתיים של החוק העתידי, תקפים גם כיום, בשיטה הנוכחית. וכך קובע סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה (סעיף קטן ב, ג, ה). 39. התקנת תקנות שעת חירום (ב) ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן. (ג) תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק. (ה) לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת. נשמע מוכר? לאייכלר כנראה שלא. שכן לדידו, אפשר וכחלק מכפירתו בחוקי כנסת המינים של "המשטר הרקוב, המורד בתורה ובחוקתה" (והס מלהזכיר את שאיפתו הלא כמוסה של הכותב להימנות על חבריה), אין כל משמעות לכך שהסעיפים אותם הוא מציג כעקב האכילס של השיטה החדשה, תקפים גם כיום, ככתבם וכלשונם. מה נאמר ומה נדבר, אם זוהי רמתו החקיקתית של מי שמתיימר לחבוש את ספסלי כנסת המינים, אפשר והצדק עם אותו לבלר חד לשון ועט, שפקפק זה מכבר בדבר תרומתו הפוטנציאלית של "המנדט השישי". שהלא, יסכימו הכל, דמגוגיה לחוד ופרלמנטריזם לחוד. קטגורם של גדולי ישראל?! דמגוגיה רודפת דמגוגיה, וחבר פאנל 'פופוליטיקה' לשעבר, אינו חדל מלהוסיף ולהרביץ פופוליזם בהמונים. וכך כותב האיש: "איראן טוענת שהיא רק נגד מדינה ציונית ולא נגד העם היהודי. השליט החילוני טוען שהוא רק נגד העסקנים החרדים ולא נגד הציבור החרדי. "חלקם (של השליטים החילוניים) מספיק צבועים לומר שהם מכבדים את הרבנים וגדולי התורה יותר מאשר נציגיהם בכנסת. יש להם מספיק משתפי פעולה שמכניסים אותם אל הקודש פנימה אצל גדולי התורה ומצטלמים להוכחה, כי "יש לנו מהלכים אצל הגדולים, בלי הח"כים החרדים". הם בטוחים שהציבור החרדי טיפש, ויחשוב שגדולי התורה מעריכים אותם יותר משכיבדו את הפריצים שבאו לבקרם". (ס"צ). וכאן שואל הבן: הייתכן כי הח"כ לשעבר מטיל דופי בגדולי ישראל ברומזו כי משת"פים למיניהם שולטים בהם? שהלא לדידו של הח"כ לשעבר, גדולי ישראל עצמם אינם מודעים למשמעות ביקוריהם של השליטים בביתם, ואינם מבחינים במטרתם הסמויה של המשת"פים המכניסים את "השליטים" לבתיהם על אף הנזק הציבורי שנגרם לכלל המערכת החרדית. ממה-נפשך, אם נכונות טענותיו הקשות של אייכלר, מי לידינו יתקע שמעללי המשת"פים מתמצים בארגון ביקורי סרק בבתיהם של גדולי ישראל. למצער, אם אין דברים בגו, הכיצד מעז הח"כ לשעבר לדבר סרה בגדולי ישראל כביכול מונהגים הם, ולו בבדל של התנהלות, על ידי משת"פים למיניהם? מי בוועד? לעומתו של אייכלר המתלהם, נוקט דודי זילברשלג בטורו "על דעת הקהילה" בטון פשרני וענייני. בצד החשש שמביע זילברשלג מהשלכותיה של השיטה החדשה, קורא הוא שלא להיחפז ו"לבחון היטב את השיטה המוצעת על כל היבטיה, לא לפסול אותה על הסף כמסורתנו, מימים ימימה. זעקות השבר, נוכח הבחירה הישירה דאז, הסתיימו כזכור, בהצלחה אדירה וגידול בכוחו של האלקטורט החרדי, נגד כל הסיכויים, ה"פן ירבה" טפח לכל משטינינו על פניהם וקבע "כן ירבה". לא בטוח שגם הפעם השיטה רק תיטיב עם מחנה שומרי המצוות. אולי הגדלת אחוז החסימה תאלץ את כל המחנה הגדול הזה, השווה לערך אלקטורלי של פעם וחצי מכוחו כיום, להתאחד, להתחזק ואחת ולתמיד לעשות מעשה ולפרוץ קדימה". בניגוד לאייכלר, הרי שזילברשלג אינו נתפס לפופוליזם ומציע לבחון את הדברים בענייניות מבלי להיתפס לסמנטיקה של "שלטון הכופרים" ושאר סיסמאות. וכפי שמצטט בשם אביו ר' יצחק רביץ ב"מילון" של בנימין גרנות: "הכנסת היא ועד הבית של המדינה. מדובר במקום שמנהל את האינטרסים של האזרחים וככזה אנו מנסים להשפיע ולקבוע את הדברים הנוגעים לנו". ואין המדובר רק בעמדתו הלעומתית והאנטי-ממסדית של זילברשלג, שכן אפילו עורכי ביטאון 'מעתיקי השמועה' מצאו לנכון לסקור את נושא כדאיות השיטה החדשה מנקודת מבט עניינית, יחסית, במסגרת כתבה נרחבת של ר. קולינס במוסף 'יתד השבוע' תחת הכותרת "הרפובליקה הישראלית החדשה". מסתבר כי גם כשמדובר בעניינים אידיאולוגיים, הרי שבסופו של דבר השאלה אחת היא: "מי בוועד"? קרדיט של מי... לא רבות הן הפעמים בהן עולה ראיון בעיתון חרדי לראש סדר היום הפוליטי-מדיני- צבאי גם יחד, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקנה מידה לאומי של הדחת אלוף בצה"ל כתוצאה מפיצוץ פצצת מצרר תקשורתית. לא פחות. בביקורת עיתוני החג סיקרנו אירוע שכזה ואף הכתרנו אותו, ובזכות, כ"ראיון השנה" בעיתונות החרדית.
הדמגוגיה של "המנדט השישי" מאת: א. מור, תאריך: 24 /10 / 2006 23 :50 :00 א.מור חושב שאייכלר פישל, נוזף בגרינבוים, ובודק מי משני הפרשנים צדק: אליטוב או ריבלין. ויש 'קצרים' את ימיו העליזים של המסבירן/חבר הכנסת לשעבר/הפובליציסט/השד ר/העיתונאי (מחק את המיותר או הוסף את החסר) הרב ישראל אייכלר יש שדורשים לשבח ויש שדורשים לגנאי, אך דומה שאלו גם אלו יסכימו כי הפעם חוצה הדמגוגיה שיצאה תחת קולמוסו, את גבול הטעם הטוב. תחת הכותרת "בדרך לדיקטטורה שלטונית", יוצא אייכלר בשצף קצף בטורו 'קול ישראל' המתפרסם במגזין 'משפחה', כנגד שינוי שיטת הממשל העומד על הפרק בימים אלו. אלא שתחת לבחון את הנושא לגופו ולהתמקד בכשלי ההצעה, אם ישנם, יורה אייכלר מכל הבא ליד ומערב בין הווה לעתיד, בסלט דמגוגי סר טעם. ביומרנות של ח"כ לשעבר ובעתיד(?) תופס אייכלר את פוזת "הפרלמנטר יודע הכל" ותוקף את עקב האכילס של השיטה החדשה, זה שאיש מלבדו טרם הבחין בו ותהה על קנקנו. "מעט אנשים", כותב אייכלר, "קראו את פרטי הצעת החוק לשינוי שיטת המשטר של ח"כ ליברמן וחבריו בכנסת. חושבים שהוא רוצה רק להעניק כוח לראש הממשלה כך שלא יהיה קשור לתמיכת חברי הכנסת. יודעים גם שעל ידי אחוז חסימה של 10% הוא מחסל את המפלגות החרדיות. יש אפילו מי שיברכו על כך. אבל מה תאמרו על סעיף כזה: "ראה ראה"מ כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות לשעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן (36א. וב.) "תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים. וכן להטיל או להגדיל מיסים או תשלומי חובה אחרים". הבנתם את זה? "לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת". מי יקבע שהמצב מחייב זאת? ראש הממשלה או הכנסת ובמקרה הצורך... גם בלי אישור הכנסת או הממשלה כמובן. הציבור אינו מאמין היום שמנהיג פוליטי לא מסוגל להכריז על "מצב חירום" כשהוא רואה צורך לשלוט בהם. כבר למדנו על נשיאים ושרים וח"כים ופקידים, שאין דבר שהם לא מסוגלים. הם מסוגלים לעשות, אפילו דברים שאין להעלות על הכתב. לכן הענקת רשות לראש ממשלה לשלוט במדינה ללא מצרים זאת סכנה של סוביטיזציה מוחלטת של המדינה". (סוף ציטוט). הנה כי כן, נחשפה המזימה הגדולה שנעלמה מעין כל ונתגלתה אודות למחקרו המעמיק של אייכלר: הסמכת ראש הממשלה להתקין תקנות לשעת חירום שנחבאת בין קפליה של השיטה החדשה, היא המוקש הגדול שעלול להקנות לראש הממשלה שליטה ללא מצרים, ו"מה תאמרו על סעיף שכזה"? שואל אייכלר, ללא מענה. מענה אולי אין, אך טענות ומענות כנגד החשיפה המוזרה יש ויש. שכן, חזיז ורעם, הסעיפים אותם מציין אייכלר כסעיפים הבעייתיים של החוק העתידי, תקפים גם כיום, בשיטה הנוכחית. וכך קובע סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה (סעיף קטן ב, ג, ה). 39. התקנת תקנות שעת חירום (ב) ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן. (ג) תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק. (ה) לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת. נשמע מוכר? לאייכלר כנראה שלא. שכן לדידו, אפשר וכחלק מכפירתו בחוקי כנסת המינים של "המשטר הרקוב, המורד בתורה ובחוקתה" (והס מלהזכיר את שאיפתו הלא כמוסה של הכותב להימנות על חבריה), אין כל משמעות לכך שהסעיפים אותם הוא מציג כעקב האכילס של השיטה החדשה, תקפים גם כיום, ככתבם וכלשונם. מה נאמר ומה נדבר, אם זוהי רמתו החקיקתית של מי שמתיימר לחבוש את ספסלי כנסת המינים, אפשר והצדק עם אותו לבלר חד לשון ועט, שפקפק זה מכבר בדבר תרומתו הפוטנציאלית של "המנדט השישי". שהלא, יסכימו הכל, דמגוגיה לחוד ופרלמנטריזם לחוד. קטגורם של גדולי ישראל?! דמגוגיה רודפת דמגוגיה, וחבר פאנל 'פופוליטיקה' לשעבר, אינו חדל מלהוסיף ולהרביץ פופוליזם בהמונים. וכך כותב האיש: "איראן טוענת שהיא רק נגד מדינה ציונית ולא נגד העם היהודי. השליט החילוני טוען שהוא רק נגד העסקנים החרדים ולא נגד הציבור החרדי. "חלקם (של השליטים החילוניים) מספיק צבועים לומר שהם מכבדים את הרבנים וגדולי התורה יותר מאשר נציגיהם בכנסת. יש להם מספיק משתפי פעולה שמכניסים אותם אל הקודש פנימה אצל גדולי התורה ומצטלמים להוכחה, כי "יש לנו מהלכים אצל הגדולים, בלי הח"כים החרדים". הם בטוחים שהציבור החרדי טיפש, ויחשוב שגדולי התורה מעריכים אותם יותר משכיבדו את הפריצים שבאו לבקרם". (ס"צ). וכאן שואל הבן: הייתכן כי הח"כ לשעבר מטיל דופי בגדולי ישראל ברומזו כי משת"פים למיניהם שולטים בהם? שהלא לדידו של הח"כ לשעבר, גדולי ישראל עצמם אינם מודעים למשמעות ביקוריהם של השליטים בביתם, ואינם מבחינים במטרתם הסמויה של המשת"פים המכניסים את "השליטים" לבתיהם על אף הנזק הציבורי שנגרם לכלל המערכת החרדית. ממה-נפשך, אם נכונות טענותיו הקשות של אייכלר, מי לידינו יתקע שמעללי המשת"פים מתמצים בארגון ביקורי סרק בבתיהם של גדולי ישראל. למצער, אם אין דברים בגו, הכיצד מעז הח"כ לשעבר לדבר סרה בגדולי ישראל כביכול מונהגים הם, ולו בבדל של התנהלות, על ידי משת"פים למיניהם? מי בוועד? לעומתו של אייכלר המתלהם, נוקט דודי זילברשלג בטורו "על דעת הקהילה" בטון פשרני וענייני. בצד החשש שמביע זילברשלג מהשלכותיה של השיטה החדשה, קורא הוא שלא להיחפז ו"לבחון היטב את השיטה המוצעת על כל היבטיה, לא לפסול אותה על הסף כמסורתנו, מימים ימימה. זעקות השבר, נוכח הבחירה הישירה דאז, הסתיימו כזכור, בהצלחה אדירה וגידול בכוחו של האלקטורט החרדי, נגד כל הסיכויים, ה"פן ירבה" טפח לכל משטינינו על פניהם וקבע "כן ירבה". לא בטוח שגם הפעם השיטה רק תיטיב עם מחנה שומרי המצוות. אולי הגדלת אחוז החסימה תאלץ את כל המחנה הגדול הזה, השווה לערך אלקטורלי של פעם וחצי מכוחו כיום, להתאחד, להתחזק ואחת ולתמיד לעשות מעשה ולפרוץ קדימה". בניגוד לאייכלר, הרי שזילברשלג אינו נתפס לפופוליזם ומציע לבחון את הדברים בענייניות מבלי להיתפס לסמנטיקה של "שלטון הכופרים" ושאר סיסמאות. וכפי שמצטט בשם אביו ר' יצחק רביץ ב"מילון" של בנימין גרנות: "הכנסת היא ועד הבית של המדינה. מדובר במקום שמנהל את האינטרסים של האזרחים וככזה אנו מנסים להשפיע ולקבוע את הדברים הנוגעים לנו". ואין המדובר רק בעמדתו הלעומתית והאנטי-ממסדית של זילברשלג, שכן אפילו עורכי ביטאון 'מעתיקי השמועה' מצאו לנכון לסקור את נושא כדאיות השיטה החדשה מנקודת מבט עניינית, יחסית, במסגרת כתבה נרחבת של ר. קולינס במוסף 'יתד השבוע' תחת הכותרת "הרפובליקה הישראלית החדשה". מסתבר כי גם כשמדובר בעניינים אידיאולוגיים, הרי שבסופו של דבר השאלה אחת היא: "מי בוועד"? קרדיט של מי... לא רבות הן הפעמים בהן עולה ראיון בעיתון חרדי לראש סדר היום הפוליטי-מדיני- צבאי גם יחד, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקנה מידה לאומי של הדחת אלוף בצה"ל כתוצאה מפיצוץ פצצת מצרר תקשורתית. לא פחות. בביקורת עיתוני החג סיקרנו אירוע שכזה ואף הכתרנו אותו, ובזכות, כ"ראיון השנה" בעיתונות החרדית.