בדרך לעשות היסטוריה
ההיסטוריה של ישראל אינה מלאה בהישגים, ודאי כאשר מסתכלים על התקופה מאז הצטרפנו לאירופה. לכן המשחק הערב (בו כמובן אנכח בטדי) עשוי להביא אותנו לאחד מרגעי השיא, פלייאוף העליה ליורו בפעם השנייה בתולדותנו.
בפעם הקודמת שזה קרה, עוד לפני הניצחון על אוסטריה והבושה מול דנמרק ידענו את אחת השנים הטובות ביותר שלנו כנבחרת. ניצחונות ביתיים על האפס נגד טורקיה ופולין (אגב פולין יחד עם אוסטריה הן מהנבחרות המרשימות ביותר במוקדמות האלה לדעתי), ניצחונות חוץ ברומניה ולטביה, וכמובן הדובדבן שבקצפת הניצחון 2-1 על ארגנטינה.
כולם כפי שניחשתם במשחקי ידידות.
גם אז היינו עם קפריסין בבית.
אז קיבלנו את דנמרק שהעפילה למוקדמות בזכות מאזן עדיף בינה לבין שוויץ (בשני המשחקים כבש תומסון הדני שערים מאוחרים). וויילס סיימה את אותו בית במקום הרביעי.
היינו עשויים לקבל את אנגליה (שניצחה בסה"כ 3 משחקים מתוך 8 בבית המוקדם שלה) וסיימה כסגנית של שבדיה. יכולנו לקבל את טורקיה החזקה שהודחה ביורו רק ברבע הגמר נגד פורטוגל. אופציה נוספת הייתה אוקראינה, שהייתה לאחת מבין 4 הנבחרות היחידות שסיימה את שלב הבתים ללא אף הפסד.
ההגרלה גם יכלה לזמן לנו את סלובניה, אירלנד או סקוטלנד אך גם זה לא קרה.
מה קורה איתן היום אתם שואלים?
לטורקיה יש סיכוי מצוין להיות גם הפעם בפלייאוף על העלייה.
גם אוקראינה יכול מאוד להיות שתהיה שם.
אירלנד אם לא תנצח את פולין תהיה גם היא בפלייאוף.
סלובניה כמעט בוודאות בפלייאוף.
סקוטלנד ואנגליה לא יהיו הפעם בפלייאוף (כמו אז אנגליה עלתה, סקוטלנד לא).
וכמובן דנמרק עשויה להמתין עוד פעם מעבר לפינה.
ההיסטוריה חוזרת נקווה שלא שלמותה.