מופע האימים
חשבתי לשתף בחוויה שעברה עלי במכון אודיולוגי ביום חמישי. יצאתי משם כועסת ונעלבת מאוד, וכתבתי מכתב תלונה בסופו של דבר. לא אציין כאן שמות, אבל אשמח לשמוע האם לדעתכם כעסי היה מוצדק או שאולי הגזמתי. הלכתי למכון כי הרגשתי שאני לא שומעת כמו שצריך במכשירי השמיעה, כלומר הם לא תקינים. המכשירים לא נרכשו בארץ, אז פשוט הלכתי למכון שיש בו מישהו שידוע בעירנו בתור "טיפוס טכני" שמבין את הצד הטכני במכשירים מסוגים שונים. נכנסתי, התבקשתי לתת את המכשירים עם תיאור הבעיה, ולהמתין. עד כאן טוב ויפה. נציגת המכון שחזרה אליי עם המכשירים שנבדקו לא חיכתה שאשים אותם שוב באוזניים, אלא טענה מיד שהם לא פועלים בכלל. התקשיתי קצת לעקוב אחרי כל מה שאמרה, וקודם המכשירים כן פעלו (לא טוב, אבל פעלו) אז רציתי לענוד אותם. היא התעקשה שאין טעם, הם לא פועלים, אז אמרתי לה בסדר, שהיא יכולה להאמין לי או לא, אבל הם פעלו קודם, והתחלתי לטפל בלשים אותם באוזנים. בו ברגע הגברת עברה ללקוחה אחרת, פשוט נטשה אותי. יצוין שבמכון אחר מאוחר יותר אותו יום אישרו לי שהמכשירים דווקא כן פועלים. שיהיה. חיכיתי שתגמור עם הלקוחה האחרת, אבל הגברת לא נפנתה אליי אלא שעטה לה לתוך חדר פנימי כלשהו. ניחא. חיכיתי שתופיע שוב אבל גם אז לא פנתה אליי. בסופו של דבר נעמדתי בדרכה וביקשתי לדעת מה עכשיו - מתקנים את המכשירים? מחליפים? הגברת אמרה שאפשר לשלוח לתיקון. שאלתי אותה מה זה אומר בדיוק (יש לציין שהיתה אי-הבנה, היא לא הבהירה ואני לא הבנתי שלא מדובר בלשלוח לחברה המייצרת בחו"ל אלא לחברת תיקונים בת"א) והיא אמרה שנותנים את המכשירים והם נשלחים לתיקון. בשלב כלשהו הבנתי שמדובר לא בחודש בחו"ל אלא בכמה ימים בת"א אבל עדיין מה שעניתי לגברת היה נכון מבחינתי, שזו לא אופציה כי ככה אשאר ימים רבים בלי מכשירים בכלל, שאם מציעים לי דבר כזה אני צריכה מכשיר חילופי כלשהו (אציין שאבדן השמיעה שלי הוא מעל 90%, שיהיה לכם מושג מה זה אומר). הגברת מיד נכנסה לכוננות עימות, הכריזה שאני "מאשימה" אותם (לא צעקתי! לא נקטתי בשפה לא ראויה! ואם היא היתה מקשיבה היא היתה גם מגלה שגם לא ציפיתי לקבל מכשירי השאלה בחינם!) ופנתה ללכת ממני. עצרתי אותה ואמרתי שמאחר שתיקון כנראה לא מתאים, אני מבקשת לבדוק אפשרות התאמת מכשירים חדשים, יעני בדיקת שמיעה. הגברת הכריזה שאי אפשר לעשות בדיקת שמיעה בלי הפניה מרופא אא"ג. זו פעם ראשונה ששמעתי דבר כזה, ומאוד הופתעתי. הגברת התעקשה. הייתי מאוד נואשת כבר, כי הרגשתי שסופה"ש יתחיל ואז שבוע העבודה ואני אהיה תקועה בלי מכשירי שמיעה, ואמרתי שלא יכול להיות שאין בכלל שום אפשרויות. הגברת הואילה בטובה לומר שאני יכולה לנסוע לבד לחברת התיקונים בת"א. אוקיי. ביקשתי את פרטי החברה. הגברת נתנה לי פתק עם כתובת ו....מספר טלפון בלבד. בלי שעות פתיחה, בלי פקס, בלי דוא"ל, בעיר אחרת ולא בעיר שלנו. שאלתי אותה אם היא שמה לב שהיא מדברת עם אדם לק"ש שלא שומע בטלפון. התגובה: "אין לך איזה חבר שיטלפן בשבילך?" (ולא בנימה נחמדה). כעסתי מאוד, אבל לא צעקתי. עניתי בכעס, אבל בלי לצעוק: "לא, אתם תתקשרו לבקש שעות פתיחה". בנקודה הזו הגברת החליטה שצריך לחנך אותי, החצופה, חסרת הנימוס שממש באה וציפתה לשירות (בעבור תשלום כמובן, במידה ואכן היו נותנים שירות), ואמרה בקול רם באזור הקבלה, בפני כל הקהל הממתין (שיראו וייראו): "אם לא תבקשי כמו בן אדם לא נעזור לך". היא ראתה את הבעת העלבון, ראתה שכבר עולות לי דמעות בעיניים, ולא עלה בדעתה להתחיל להתנהג בעצמה כמו בן אדם. כשאמרתי "בבקשה" היא הכריזה בקול רם, בחיוך נצחון ועם טון של גננת "בשמ-חה נעזור לך, אנו עוזרים בשמ-חה למי שמבקש". כתבתי מכתב תלונה עם עותק ל"בקול" ושלחתי בפקס. מה דעתכם, האם אני באתי עם ציפיות מוגזמות? האם הייתי צריכה להתנהג אחרת, להתרפס יותר? אני מדגישה שאפילו פעם אחת במהלך כל הסיפור הזה לא הרמתי את קולי ולא התחלתי לצעוק. לא כיניתי אף אחד בכינויים ולא דיברתי בלשון לא יפה, גם כאשר הייתי נחרצת בדיעה שונה משל הגברת. אני כרגע מרגישה מאוד בטוחה שלא ארצה לחזור שוב למכון הזה, אפילו במחיר נסיעה אל מחוץ לעיר.
חשבתי לשתף בחוויה שעברה עלי במכון אודיולוגי ביום חמישי. יצאתי משם כועסת ונעלבת מאוד, וכתבתי מכתב תלונה בסופו של דבר. לא אציין כאן שמות, אבל אשמח לשמוע האם לדעתכם כעסי היה מוצדק או שאולי הגזמתי. הלכתי למכון כי הרגשתי שאני לא שומעת כמו שצריך במכשירי השמיעה, כלומר הם לא תקינים. המכשירים לא נרכשו בארץ, אז פשוט הלכתי למכון שיש בו מישהו שידוע בעירנו בתור "טיפוס טכני" שמבין את הצד הטכני במכשירים מסוגים שונים. נכנסתי, התבקשתי לתת את המכשירים עם תיאור הבעיה, ולהמתין. עד כאן טוב ויפה. נציגת המכון שחזרה אליי עם המכשירים שנבדקו לא חיכתה שאשים אותם שוב באוזניים, אלא טענה מיד שהם לא פועלים בכלל. התקשיתי קצת לעקוב אחרי כל מה שאמרה, וקודם המכשירים כן פעלו (לא טוב, אבל פעלו) אז רציתי לענוד אותם. היא התעקשה שאין טעם, הם לא פועלים, אז אמרתי לה בסדר, שהיא יכולה להאמין לי או לא, אבל הם פעלו קודם, והתחלתי לטפל בלשים אותם באוזנים. בו ברגע הגברת עברה ללקוחה אחרת, פשוט נטשה אותי. יצוין שבמכון אחר מאוחר יותר אותו יום אישרו לי שהמכשירים דווקא כן פועלים. שיהיה. חיכיתי שתגמור עם הלקוחה האחרת, אבל הגברת לא נפנתה אליי אלא שעטה לה לתוך חדר פנימי כלשהו. ניחא. חיכיתי שתופיע שוב אבל גם אז לא פנתה אליי. בסופו של דבר נעמדתי בדרכה וביקשתי לדעת מה עכשיו - מתקנים את המכשירים? מחליפים? הגברת אמרה שאפשר לשלוח לתיקון. שאלתי אותה מה זה אומר בדיוק (יש לציין שהיתה אי-הבנה, היא לא הבהירה ואני לא הבנתי שלא מדובר בלשלוח לחברה המייצרת בחו"ל אלא לחברת תיקונים בת"א) והיא אמרה שנותנים את המכשירים והם נשלחים לתיקון. בשלב כלשהו הבנתי שמדובר לא בחודש בחו"ל אלא בכמה ימים בת"א אבל עדיין מה שעניתי לגברת היה נכון מבחינתי, שזו לא אופציה כי ככה אשאר ימים רבים בלי מכשירים בכלל, שאם מציעים לי דבר כזה אני צריכה מכשיר חילופי כלשהו (אציין שאבדן השמיעה שלי הוא מעל 90%, שיהיה לכם מושג מה זה אומר). הגברת מיד נכנסה לכוננות עימות, הכריזה שאני "מאשימה" אותם (לא צעקתי! לא נקטתי בשפה לא ראויה! ואם היא היתה מקשיבה היא היתה גם מגלה שגם לא ציפיתי לקבל מכשירי השאלה בחינם!) ופנתה ללכת ממני. עצרתי אותה ואמרתי שמאחר שתיקון כנראה לא מתאים, אני מבקשת לבדוק אפשרות התאמת מכשירים חדשים, יעני בדיקת שמיעה. הגברת הכריזה שאי אפשר לעשות בדיקת שמיעה בלי הפניה מרופא אא"ג. זו פעם ראשונה ששמעתי דבר כזה, ומאוד הופתעתי. הגברת התעקשה. הייתי מאוד נואשת כבר, כי הרגשתי שסופה"ש יתחיל ואז שבוע העבודה ואני אהיה תקועה בלי מכשירי שמיעה, ואמרתי שלא יכול להיות שאין בכלל שום אפשרויות. הגברת הואילה בטובה לומר שאני יכולה לנסוע לבד לחברת התיקונים בת"א. אוקיי. ביקשתי את פרטי החברה. הגברת נתנה לי פתק עם כתובת ו....מספר טלפון בלבד. בלי שעות פתיחה, בלי פקס, בלי דוא"ל, בעיר אחרת ולא בעיר שלנו. שאלתי אותה אם היא שמה לב שהיא מדברת עם אדם לק"ש שלא שומע בטלפון. התגובה: "אין לך איזה חבר שיטלפן בשבילך?" (ולא בנימה נחמדה). כעסתי מאוד, אבל לא צעקתי. עניתי בכעס, אבל בלי לצעוק: "לא, אתם תתקשרו לבקש שעות פתיחה". בנקודה הזו הגברת החליטה שצריך לחנך אותי, החצופה, חסרת הנימוס שממש באה וציפתה לשירות (בעבור תשלום כמובן, במידה ואכן היו נותנים שירות), ואמרה בקול רם באזור הקבלה, בפני כל הקהל הממתין (שיראו וייראו): "אם לא תבקשי כמו בן אדם לא נעזור לך". היא ראתה את הבעת העלבון, ראתה שכבר עולות לי דמעות בעיניים, ולא עלה בדעתה להתחיל להתנהג בעצמה כמו בן אדם. כשאמרתי "בבקשה" היא הכריזה בקול רם, בחיוך נצחון ועם טון של גננת "בשמ-חה נעזור לך, אנו עוזרים בשמ-חה למי שמבקש". כתבתי מכתב תלונה עם עותק ל"בקול" ושלחתי בפקס. מה דעתכם, האם אני באתי עם ציפיות מוגזמות? האם הייתי צריכה להתנהג אחרת, להתרפס יותר? אני מדגישה שאפילו פעם אחת במהלך כל הסיפור הזה לא הרמתי את קולי ולא התחלתי לצעוק. לא כיניתי אף אחד בכינויים ולא דיברתי בלשון לא יפה, גם כאשר הייתי נחרצת בדיעה שונה משל הגברת. אני כרגע מרגישה מאוד בטוחה שלא ארצה לחזור שוב למכון הזה, אפילו במחיר נסיעה אל מחוץ לעיר.
