מועקה בלב
כבר מזמן לא הרגשתי כל-כך רע ומגעיל כמו היום בבוקר.האמת שזה כבר הצתבר בשבועיים האחרונים-זה התחיל בסיפור מכוער בעבודה(בהודעות קודמות),המשיך בהחזרת של בתי למחלקה סגורה והסתיים ביום חמישי הזה שבעלי הלך לסידורים-בנקים ועוד כמה-ועיבד פנקס ש'קים(כנראה גם היה עייף-הוא עובד לילה)והייתי צרכה ביום שישי לשבת על הטל' ופקס בשבילך לסדר ביטול.אני יודעת שכל הדברים האלו-הם שטויות לא משמעותיות ולא משהו גלובלי-אבל אני בת-אדם שלצערי לוקח הכול קרובמדי ללב וזה מאוד לא בריא...בסוף שבוע בכלל לא הייתי רגועה איתה-אפילו צעקתי קצת ומייד ביקשתי סליחה-כי היא פשוט מאוד נמאסה עלי אם כל האיסורים שלה-זה יוצא-שהיא שוכבת במיטה ורואה טלויזיה(דרך אגב לאחרונה התבסף ארוץ חדש אצלה(חוץ מהיפ-הופ ואמ טי וי-ארוץ מוסיקה קלסית)וזה כל מה שהיא עושה וזה כל מה שמותר לי לעשות לידה-אולי רק לקרוא(לא בעברית)ולפתור סודוקו...וזה קשה לי-אני סגורה ב4 קירות כל סוף שבוע-ומרגישה שאני בכלל לא נחה-פיזית אולי כן-אבל לא נפשית-כי בן אדם נח נפשית כשהוא עושה דברים שהוא ונהנה לעשות.. הרגשתי על הפנים בסוף שבוע-עייפות נוראית -לא יכולתי להרים ראש מהכרית...ואני מתרוצצת כל השבוע-עבודה ,נסיעות, ביקורים וכשאנו מביאים אותה-זה בית סוהר(אולי זה גס-התיאור הזה ואני מבקשת סליחה וירטואלית מבתי-אבל זה התיאור הכי מדוייק)..קמתי בבוקר-בקושי גירדתי את עצמי מהמיטה ונסענו במונית לב"ח.. החזרתי אותה וראיתי את המחלקה הסגורה שכל כך לא נעים שם,יצאתי -הלכתי לתחנת אוטובוס-15 דקות הליכה וכנראה פספסתי אוטובוס-כי חיכיתי עוד חצי שעה והוא לא הגיע-והבא-היה צ"ל בעוד חצי שעה...ישבתי בתחנה ופתאום התחלתי לבכות יותר ויותר חזק ולא יכולתי לעצור את עצמי-הרגשתי שאני לא רוצה לנסוע לשום מקום-לא לעבודה וגם לא היה לי כוח לעוד אוטובוס של שעה הביתה.אז פשוט ישבתי בגן על הסבסל ובכיתי...בעלי התקשר וקצת נרגעתי והכרחתי את עצמי לקום ולהגרר לתחנה -להפתעתי אוט' הגיע מיד (שעובר שם רק שלוש פעמים ביום-ישיר) והייתי בעיר שלי תוך 40 דקות ...נרגעתי קצת ובדרך ראיתי חנות נעליים וקניתי שתי זוגות-מה שרציתי לעשות כבר כמה זמן..חזרתי הביתה ראיתי סרטים וכרגע אני מרגישה יותר טוב-כיאלו עם הדמעות התרכך קצת האבן הקשה הזהאת שתקועה לי בחזה...לפחות לבכות עוזר לי -זה כבר נחמה...ועכשיו לדברים הפחות גרועים-קיבלנו אישור מב"ל על הנכות-אני מקווה 100 אחוז-כי כרגע לא יודע לנו אבל מקווים-הינו צריכים לחתום על אישור אופוטרוס(לא זוכרת -אןלי כבר כתבתי על זה) אבל-איזה חוסר מזל-ב"ל בשביתה מהיום-מקווה -יגמר מהר.בקשר לבעיה בעבודה-נראה לי שהלכו לקראתי וישתנה משהו0עדיין לא-אבל מקווה תוך שבועיות ספורות...בקיצור-משתדלת לחזור לעצמי היום-יצא לי חופש לא מתוכנן-אבל כראה לטובה-כי הייתי חייבת את זה לעצמי...
כבר מזמן לא הרגשתי כל-כך רע ומגעיל כמו היום בבוקר.האמת שזה כבר הצתבר בשבועיים האחרונים-זה התחיל בסיפור מכוער בעבודה(בהודעות קודמות),המשיך בהחזרת של בתי למחלקה סגורה והסתיים ביום חמישי הזה שבעלי הלך לסידורים-בנקים ועוד כמה-ועיבד פנקס ש'קים(כנראה גם היה עייף-הוא עובד לילה)והייתי צרכה ביום שישי לשבת על הטל' ופקס בשבילך לסדר ביטול.אני יודעת שכל הדברים האלו-הם שטויות לא משמעותיות ולא משהו גלובלי-אבל אני בת-אדם שלצערי לוקח הכול קרובמדי ללב וזה מאוד לא בריא...בסוף שבוע בכלל לא הייתי רגועה איתה-אפילו צעקתי קצת ומייד ביקשתי סליחה-כי היא פשוט מאוד נמאסה עלי אם כל האיסורים שלה-זה יוצא-שהיא שוכבת במיטה ורואה טלויזיה(דרך אגב לאחרונה התבסף ארוץ חדש אצלה(חוץ מהיפ-הופ ואמ טי וי-ארוץ מוסיקה קלסית)וזה כל מה שהיא עושה וזה כל מה שמותר לי לעשות לידה-אולי רק לקרוא(לא בעברית)ולפתור סודוקו...וזה קשה לי-אני סגורה ב4 קירות כל סוף שבוע-ומרגישה שאני בכלל לא נחה-פיזית אולי כן-אבל לא נפשית-כי בן אדם נח נפשית כשהוא עושה דברים שהוא ונהנה לעשות.. הרגשתי על הפנים בסוף שבוע-עייפות נוראית -לא יכולתי להרים ראש מהכרית...ואני מתרוצצת כל השבוע-עבודה ,נסיעות, ביקורים וכשאנו מביאים אותה-זה בית סוהר(אולי זה גס-התיאור הזה ואני מבקשת סליחה וירטואלית מבתי-אבל זה התיאור הכי מדוייק)..קמתי בבוקר-בקושי גירדתי את עצמי מהמיטה ונסענו במונית לב"ח.. החזרתי אותה וראיתי את המחלקה הסגורה שכל כך לא נעים שם,יצאתי -הלכתי לתחנת אוטובוס-15 דקות הליכה וכנראה פספסתי אוטובוס-כי חיכיתי עוד חצי שעה והוא לא הגיע-והבא-היה צ"ל בעוד חצי שעה...ישבתי בתחנה ופתאום התחלתי לבכות יותר ויותר חזק ולא יכולתי לעצור את עצמי-הרגשתי שאני לא רוצה לנסוע לשום מקום-לא לעבודה וגם לא היה לי כוח לעוד אוטובוס של שעה הביתה.אז פשוט ישבתי בגן על הסבסל ובכיתי...בעלי התקשר וקצת נרגעתי והכרחתי את עצמי לקום ולהגרר לתחנה -להפתעתי אוט' הגיע מיד (שעובר שם רק שלוש פעמים ביום-ישיר) והייתי בעיר שלי תוך 40 דקות ...נרגעתי קצת ובדרך ראיתי חנות נעליים וקניתי שתי זוגות-מה שרציתי לעשות כבר כמה זמן..חזרתי הביתה ראיתי סרטים וכרגע אני מרגישה יותר טוב-כיאלו עם הדמעות התרכך קצת האבן הקשה הזהאת שתקועה לי בחזה...לפחות לבכות עוזר לי -זה כבר נחמה...ועכשיו לדברים הפחות גרועים-קיבלנו אישור מב"ל על הנכות-אני מקווה 100 אחוז-כי כרגע לא יודע לנו אבל מקווים-הינו צריכים לחתום על אישור אופוטרוס(לא זוכרת -אןלי כבר כתבתי על זה) אבל-איזה חוסר מזל-ב"ל בשביתה מהיום-מקווה -יגמר מהר.בקשר לבעיה בעבודה-נראה לי שהלכו לקראתי וישתנה משהו0עדיין לא-אבל מקווה תוך שבועיות ספורות...בקיצור-משתדלת לחזור לעצמי היום-יצא לי חופש לא מתוכנן-אבל כראה לטובה-כי הייתי חייבת את זה לעצמי...
