מוסר ומלחמה

[סינתטית אפריורית]

מוסר ומלחמה

שאלה לי אליכם שלעיתים מדירה שינה מעיניי (באמת) ובייחוד לצו השעה הנוכחי ולאור מה שעברנו בקיץ : היש כללי מוסר במלחמה? האם כדאי שיהיו ? למה זה טוב? הרי קיימות שתי גישות, דיכוטומיות לחלוטין, משני צידי הסקאלה הפוליטית הטוענות למעשה אותו הדבר אך מנימוקים השונים בתכלית: גישה אחת הנמצאת בצד הימני הקיצוני הנקראת ריאליסטית פוליטית הטוענת שהכל זה עניין פוליטי. גישה מאוד ריאלית עד גבול המטריאליות המטיפה למשחקי כוחות, טוענת שהעולם במילא מנוהל ע"י שליטיו במעין משחק פוליטי ולכן אין צורך בכללי מוסר במלחמה כי מבחינה ריאליסטית פוליטית זה מיותר. הגישה השניה הנמצאת בקצה השני - בשמאל הקיצוני הינה הפאציפיזם. גישה הטוענת להימנע ממלחמה כמו מאש , לעולם לא להיכנס למלחמה, לסרב, להדוף את האגרוף, להשתמט מגיהנום עלי אדמות הנקרא מלחמה כי בטח לבטח בממלכת גיהנום שכזו ערך המוסר לא קיים בה. אז אם כך, אם בשתי קצוות הסקאלה אין כללי מוסר במלחמה אז היכן הם? האם הם נחוצים לאדם? והאם באמת בגיהנום המלחמתי קיימת טיפה של גן עדן אנושי?

 

[yommi]

איזון בין ערכים

מידי פעם אנו נתקלים במצב שיש סתירה בין שני ערכים חשובים, במצב כזה נהוג לומר שהערך הפחות חשוב נסוג, אבל במידה המינימלית האפשרית. במקרה של מלחמה ישנם ערכי החיים וההגנה עליהם, מול ערכים חשובים אחרים. נהוג לחשוב שערך החיים גובר, אבל מצד שני ישנם מערכת של כללים ומגבלות, כגון אמצעים ומטרות לגיטימיות או לא לגיטימיות במלחמה, המגבלות האלו מחלישות אמנם את האפקטיביות של אמצעי הלחימה, אך שומרות על הערכים החשובים האחרים במידת האפשר.

 

[סינתטית אפריורית]

איך מאזנים והאם יש מחיר?

ללא ספק הערך העליון , לטעמי, הינו חיי אדם ושמירתם ובמלחמה הערך הנ"ל "נתקל" בקשיים שהם לאו דווקא אובייקטיביים. אנחנו מאמנים את חיילינו להגן על מדינת ישראל אבל אנו גם בד בבד מאמנים אותם להרוג למקרה שתהא מלחמה. הרי לוחמים מתאמנים בירי, צליפות, הסתערויות, כיבוש מאחזים וכדומה . הם לא מתאמנים בגידול פרחים בקנה ... השאלה היא אם אנו מאמנים חיילים להרוג ודורשים מהם להיות משומנים הייטב לקרב האם דרישתינו שיגלו רחמנות כלפי האוייב היא דרישה הסותרת את הראשונה ובאם כך הכל נופל. מהם האמצעים הלגיטימיים למלחמה? קיים דבר כזה? מודעת אני לכללי מלחמה, למלחמות צודקות ולא צודקות, לקוד האתי של צה"ל . האם כל אלה ברי יישום. תראה אם ניצמד לקונקרטי: לא מעט אנשי צבא ואנשי ציבור טענו שבמלחמה הנוכחית , צבאינו היה עם רף מוסרי מאוד גבוה עד כדי כך שאנשי החיזבאללה יכלו לעבור מתחתיו ... היכן הרף? הוא קיים? מי קובע אותו? אנחנו - עפ"י המוסר היהודי? (שעליו אגב פרופ' אסא כשר נסמך) , האמריקאים- עפ"י המוסר הנוצרי? (התובע להגיש גם את הלחי השניה) , החיזבאללה- עפ"י המוסר המוסלמי? מי הקובע?

 

[nehud]

קוהלת נתן תשובה לכך

"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים..... עת למלחמה ועת לשלום ." רוצה לומר שיש כללים (נוצרי, יהודי , מוסלמי ,זנבה....) ויש לבחון את תקפות הכללים ביחס להוויה העכשוית ותמיד לזכור הקם להורגך השכם להורגו ולו מהסיבה שחייך קודמים לשלו (כמובן שגם להגדיר את המצב הקם להורגך... יש כללים רבים וסותרים) מתוקף תפקידך לשמר את החיים על פני מוות. באהבה אהוד

 

[yommi]

תשובה אפשרית

החיים מזמנים לנו אתגרים מסוג זה כמעט בכל תחום בחיינו. היינו רוצים ללמד את פקידי הממשלה להיות אדיבים ויעילים: האם אדיבות אינה באה לפעמים על חשבון היעילות ? ודאי שכן. ניתן לפתור את הקושי על ידי לימוד המגבלות של חיילנו בתוך המלחמה (למשל אין לפגוע באויב אם הוא נכנע ואינו מסכן אותך באופן ממשי), בעזרת ניתוח מקרים, ובעזרת הפקת לקחים. איני שותף לסברה של אנשי הציבור שצה"ל שרטט רף מוסרי גבוה מידי במלחמה האחרונה, אולי אפילו להיפך, וגם ברף ששרטט לא תמיד עמד. לגבי קביעת הרף, ישנה אמנה שרוב מדינות העולם חתמו עליה וישראל בכללם. הייתי מציע פשוט לאמץ אותה.

 

[yooombu]

הכל כל כך מורכב- כל מקרה לגופו

מי קובע? זו שאלה קשה. אני חושבת שאין כאן ממש אמות מידה שניתן ללכת לפיהן. למשל בעיני אמות המידה הערביות מזלזלות מדי בחיי אדם, ואילו אמות המידה הארופאיות עיוורות למורכבו תהמצב שלנו, ואילו אמות המידה הישראליות עיוורות למצב בצד השני (הערבים הלבנונים והפלשתינאיות) ובכלל לוקות בהתנשאות ביחס לערבים, ובמוסר כפול לגבי חיי ערבי שנלקחים ע"י ישראלי ב."אין ברירה", ובין חיי ישראלי יהודי, כי הם נלקחים ע"י ערבי בכוונה. בעיני אם יש אומה שיוצאת מתוך המקום של שוחרת שלום, ומוכנה לצאת למלחמה רק כדי להציל עצמה מחורבן, ובו בעת לא מאבדת את העשתונות ובוחנת את המעשים שתעשה לפי כובדו של המחיר שהיא תגרום לאוייב, לעומת מידת הנחיצות שהיא זקוקה למעשה זה, באופן דחוף, ונואש, ושופטת את כובד המחיר כפי שהיתה עושה לגבי עצמה- ר אם אחרי בחינה כזו יש הסכמה על מעשה, היא תוכל להיקרא מדינה הנלחמת במוסריות. ברגע האמת, לא עולה בדעתי כרגע מדינה שעמדה במבחן. גם לא מדינות ארופה המהוללות כשנלחמו מול גרמניה נאצית וחשו באיום אמיתי על קיומן. אני לא מסכימה שמותר לי לדרוך על כל חייהם של אחרים כדי להשיג את מטרותי שלי, כך שלא ישרטו אותן במילימטר. אבל כן, יש מצבים שבהם מדינה שמאיימים לגבות ממנה מחיר כבד שמאיים על אזרחיה, חייהם וחרותם, היא יכולה לגבות מחיר כבד ממדינה אחרת. רק שלא תגיד שמותר לה להרוג כמה אזרחים שנדרשים לה כדי למנוע מהמדינה האחרת להרוג את האזרחים שלה. כי המטרה לעולם לא מקדשת את האמצעים, אחרת גם למדינה האחרת מותר להרוג את האזרחים שלנו, אם היא מחליטה בתוך עצמה שהמטרה שלה חשובה דיה כדי לקדש את האמצעים. הבעיה היא לא בלאמן את חיילינו להיות רחומים וקטלניים בו זמנית. הם צריכים לדעת את תפקידם. בקשר לרחמים- העניין הוא פקודות מלמעלה, מדיניות- לאן לשלוח אותם אם מדובר במלחמת לבנון, ואם בשטחים, השאלה היא איזו רמה של מנדט לתת להם על חיי הפלשתינאים. עניין עקרוני של מדיניות. למשל במלחמה הזו, אני מאמינה, במבט לאחור, שצהל וישראל בחרו לדרוך על יותר מדי גופות לבנוניות כדי לדאוג לתחת של עצמם. אני מרגישה שהיתה שם יותר דאגה לאינטרסים של אולמרט פרץ וחלוץ (להראות שגם אם אינם גנרלים, ה2 הראשונים, הם יודעים להילחם כמו גברים ולא יפקירו חיילים חטופים) מאשר למדינת ישראל. ולראיה- ליטני, נסיון אחרון להצלת א ג ו, ולא י כ ו ל ת ה ר ת ע ה, נסיון יהיר שגבה מחיר כבד. ברגע האמת, כאשר מדינה צריכה להגן על חיי האזרחים שלה, והיא בסכנה קיומית, הרי שקשה יותר לשים את הגבול בין להגן על האזרחים שלי לאלו של האוייב. אבל כאן נפתחה מלחמה כדי להגן על חיילים חטופים, (כש6 שנים נהרגים לנו אזרחים ולא חשבנו שנפלו השמיים מספיק כדי לצאת כך למלחמה), והתוצאות של זה זה עוד חיילים חטופים, והפגזות ומוות של אזרחים ישראליים שלנו שלא היו מתים. וכן מוות כה אדיר של לבנונים, בכלל לא פרופורציונלי למה שהשגנו במלחמה, ובטח שבטח שלא מנע את מותם של אנשינו. אז יש לי תחושה שכאן למשל, החלטנו שבשביל הישגונצ'יק הקטן שלנו, שנוכל להגיד שהחזרנו את כוח ההרתעה (מה שלא קרה, ולא שיפר את בטחוננו לשרוד בלב מדינות עוינות, כך שלא היה הישג, והמחשבה שזה יביא להישג היא לדעתי מחשבה שגויה תמיד הנובעת מהתנשאות ישראלית), אנחנו מוכנים להרוג אלף לבנונים. רק כדי להחזיר 2 חטופים, במקום ללכת למשא ומתן, כי הרי אם נלך למשא ומתן אז ימשיכו לחטוף לנו, אבל תראו, ממילא המשיכו לחטוף לנו, אז מה שמניע הוא בעצם משחק אגו, להגיד, לא ויתרנו, כש2 החטופים הללו חשובים לנו יותר מעוד חיילים שנחטפו, נהרגו אחכ וגם אזרחים מתים. זה בעיני חוסר מוסריות במלחמה. אם היתה לי תחושה שהמלחמה נחוצה לישראל באמת, לקיומה, ואולי אפיול מלחמת אין ברירה, לא כפי שזו היתה (למרות אלו הטוענים כי "נאלצנו" להיכנס אליה), אז הייתי מקבלת יותר את העניין של צורך אמיתי לעשות פעולות שבהן יהרגו אזרחים רבים, ובתנאי שיש בהן תועלת אמיתית למען ישראל, מעבר להענקת בטחון ונחמה לצופים בטלוויזיה שחושבים לעצמם, הנה, המדינה עושה משהו כדי להגן עלי. פוליטי מאוד, אני יודעת ,אבל נראה לי שזה מבהיר מה הקו שאני מותחת לגבי מוסריות המלחמה. לא מבטיחה להמשיך את הויכוח אם מישהו מעוניין לפתוח את הנושא ולהצביע על נקודות חולשה בתפיסה הפוליטית שלי לגבי המלחמה. יעל

 

[nehud]

החולשה המתבקשת

היא הבעת דעה של אדם הצופה מהצד ומבקר את מקבלי ההחלטות כאשר אינו נושא באחריות כל שהיא לקהילה ויתכן אף לחייו (מי משלם את שעורי הנהיגה?) אלו שעושים עושים גם שגיאות אלו שמבקרים עושים רק שגיאה אחת, חיים את חייהם דרך החיים של אחרים בצדקנות מוסרית מתוך תקווה שאינך כזו באהבה אהוד

 

[yooombu]

ברמת העקרון,

מוכרחים לבקר את מי שעושה מעשה, זוהי חובתנו כאזרחים בחברה דמוקרטית, שבה אמות המידה המוסריות והדמוקרטיות מוכרחות להישמר וזה לא רק באחריות השלטון שעושה מעשה, אלא באחריות הציבור. כמו כן, בחברה שבה ההנהגה אמורה להתבצע על פי בחירותיו של העם, יש לכל אחד חובה (לא חובה משפטית אלא אזרחית) להביע דעה על כיצד הדברים אמורים להיעשות לדעתו, וזאת כמובן, לפי הבעייתיות במציאות הקיימת. מה שבטוח, תשובות אןי לי, ולא בקלות אאמין למישהו שתהיינה לו תשובות נחרצות. אבל יודע מה, אפילו אם אתה לא מסכים איתי: מאיפה אתה מסיק את רמת מעורבותי או אי מעורבותי? אל תדאג לי, אני כבר עכשיו לא עומדת מנגד, ויש לי תכניות להיות אזרחית אפילו יותר מועילה לחברה ולקהילה מאשר בימינו. רוצה לדעת עוד משהו? פעם אפילו על קריירה פוליטית חשבתי. רק שנדמה לי שאני לא טובה בלהיות פוליטיקאית, ואת כל חיי אכלה בנסיון להגיע לעמדת השפעה, וכבר לא יישאר הכיוון, שנעלם עם הצורך להתגמש עם חוקי המשחק הקרים, ולא יישארו הכוחות, או הזמן. למרות שניסחת עצמך בזהירות רבה במשפט האחרון כאילו אתה בעצם לא מאשים אותי בפרזיטיות, אתן לעצמי רשות לאמר שהיית די ברור מקודם שביקורת זו מופנית כלפי. נדמה לי, ששפטת אותי לפי איזושהי סטיגמה שטיבה לא ברור לי. כלשונך החלקלקה, מקוה שאינך כזה, באהבת עולמים יעל

 

[nehud]

שלום לך יעל

ראשית דבר אינני מכיר אותך ומכאן שאינני יכול לבקר את דרך חייך (לא היו לי ועדיין אין לי מחשבות "סטיגמות" עליך) אחזור על דברי "כל מה שרואים מכאן לא רואים משם" ביקורת היא דבר חשוב אך לא אידאל גם לא של דמוקרטיה , כמובן לדעתי האישית הבלתי מחייבת, היכולת של אדם לפעול ותוך כדי כך לשמור על אמות מידה מוסריות מאפשרת נקודת מבט עמוקה יותר וסלחנית יותר גם כלפי אלו המועדים פה ושם והמנסים לתקן את השגיאות . צדקנות נמצאת בביקורת של אותם אלו הצופים מהצד באלו העושים ובדרך גם מועדים. האם לקחת ברצינות את התחייבותך "באהבת עולמים יעל "

באהבה אהוד