"מוסר השילומים"

[Show me the money 7]

"מוסר השילומים"

גיא מרוז ואורלי וילנאי נשלחו לברר מה קורה עם כספי הפיצויים שלא מגיעים לניצולי השואה ונתקלים כמו תמיד במדינתנו בחומות אטומים של בירוקרטיה וכמה נהנתנים שיושבים על הברז של הכסף. מסמך שהוא סטירת לחי לכל אזרח ישראלי ,אם כך מתייחסים לאנשים הכי נזקקים אז מצבנו גרוע מכפי שחשבנו. יש שידור חוזר מחר אחה"צ וביום שבת. לא להחמיץ!

 

[allonhaas]

נראה שהצליחו להזיז משהו

הבוקר שמעתי כבר בחדשות שמקימים ועדה שתוך חודש ימים תצטרך לתת פתרון. מעניין מה הקשר של ההחלטה לתוכנית ? אם זה אכן בזכות התוכנית, אז אני סולח לגיא מרוז על הצורה הבוטה והלא מקצועית שבה לדעתי הוא מעביר את הדברים - יש משהו של מסר כפול - אם אתה בא להלחם בשחיתות - חשוב לא רק המה אלא גם האיך - בעיני יש משהו מאוד לא מכובד בדרך שבא גיא מרוז מדבר אל האנשים, יכול להיות שחלק מהאנשים שהוא פונה אליהם בגסות ובבוטות אכן אחראים למחדלים, אבל מהתוכנית קשה לשפוט ונראה שהוא עושה שימוש מכוער בכוח שלו - זה לדעתי מעביר מסר רע מאוד - אנשים מבינים ש"רק בכוח זה הולך" - ועוד ועוד בריונים מתחילים לנהוג כמוהו - להתפרץ באמצע ישיבה ולצעוק ולדבר בסגנון של בריונים - זה הרבה יותר נוגע לי כשאילנה דיין למשל מזהה כשל דומה ומעבירה את זה באלגנטיות ובנחישות בלי להיות חצופה ובלי שום אקט של אלימות מצידה - אבל כנראה שזה עשוה יותר טוב לרייטינג ובמקרה הזה - אם באמת הוא הצליח להזיז נושא כל כך חשוב שהיה תקוע - אני סולח על הסיגנון

 

[Show me the money 7]

אין דרך טובה יותר

להעביר מסר מאשר לראות ניצולת שואה מתחננת לכסף שהוא שלה מחבורת כלומניקים שמסובים סביב שולחן גדול בארוחת שחיתות במלון. מה לעזאזל עשו שם כל כך הרבה אפסים מדושני עונג? צריך כל כך הרבה אנשים שיהיו חברים בוועדת התביעות?< לגבי הסגנון של ההתפרצות- אין מה לעשות זאת הדרך היחידה לקבל תשומת לב. ראית כמה שקרים ותירוצים הם קיבלו מכל מיני מזכירות . יש זן מיוחד של מזכירות כאלה שלא מתביישות לשקר וממציאות תירוצים שלא היו מביישים את ג'ורג' קוסטנזה... העיקר להגן על הבוס שלא יטרידו אותו בשאלות מביכות. הסרט עורר המון הדים היום וראיתי תגובות חיוביות עליו במספר פורומים,מילה טובה למנהל הערוץ גיורא שנתן את הסרט ללא תמורה גם לערוץ השני ובכך הגדיל את החשיפה שלו.

 

[allonhaas]

מחיר ההתלהמות

אין לי ספק שהסרט הזה הזיז לא רק לי. השאלה שמטרידה אותי, היא אם הדרך לא יוצרת בדיוק את מה שאנחנו מנסים להוקיע - הנושא הוא זלזול, לגלוג - נראה שכדי לטפל באנשים שמזלזלים באנשים אחרים, גיא מרוז פועל באותו נשק - הוא מדבר בלעג ומבטל את האפשרות של האנשים שמולו להגיב באופן מכובד. לא פעם, אני מרגיש שהוא השתמש בנשק שלו באופן לא הוגן, אנשים שמנסים להתגונן והוא מבטל אותם בבוז, בהתלהמות ובשימוש בפופוליזם - גם להביא אישה יוצאת שואה לתוך המקום המוזר הזה זה חלק מזה. נכון, שהם צריכים לפגוש את האדם שמאחרי המספרים, אבל מה שזה יוצר זה עוד דודו טופז אחד שפותר בעיה של הסבתא הספצפית הזאת שזוכה לכל האמפטיה של כולנו ופותח בעיות אחרות, אחרי הכל לא כל האנשים שיושבים שם הם אטומי לב, חלק גדול מהאנשים שאיתם הוא שוחח בכתבה הם אנשים שאכפת להם והיו שמחים לשתף פעולה, אלא שהם לא רוצים "לצאת פריירים" - לנו זה נראה כאילו מה כבר בנק כזה גדול מתעסק בקטנות, אבל אם מחר יהיה גרעון בבנק שלי - לא יעניין אותי שמנהל הבנק החליט להיות נורא אדיב ליוצאי השואה. אחת הדוגמאות הבולטות הייתה האמירה כאילו המדינה לקחה את כספי השילומים ובנתה איתה עסקים ולא העבירה שילומים, ממש העלימו את התשובה לגבי ההגדרה של אותם כספים שהועברו למדינה. כך גם לגבי היצירות שבמוזיאון ועוד מספר גורמים שלפי השיפוט הדל שלי לא יוצגו כראוי בכתבה ואנחנו מתוך הזעם שלנו על היחס המבזה כבר שורפים באותה נשימה את כל החבורה. המסר העיקרי שלי כשנלחמים בזלזול לעשות את זה בדרך מכובדת גם הדרך קובעת ולא רק התוצאות. גם אני ואתה יכולים מחר להיות באחד מהתפקידים הניהוליים האלו אני משוכנע שלא היית רוצה להיקלע למתקפה כזו שבה מציגים אותך בלי לתת לך באמת אפשרות להציג באפן הוגן את העובדות ומתייחסים אליך כאילו אתה באופן אישי האדם שעשה עוול, למרות שאתה רק ממלא תפקיד בארגון שמשיקולים כלשהם עדין לא ביצע את מה שמצפים ממנו. אולי יצאתי קצת מסורבל אבל מה לעשות הנסיון שלי להציג את המורכבות יוצא מורכב לא תמיד אפשר לפשט את הדברים לשחור ולבן

 

[gadgad0]

הפרה הקדושה הזאת צריכה להישחט, אבל

גיא מרוז הוא האיש הלא-מתאים ביותר למשימה. מרוז הוא שטחי, רדוד, גס ועילג כשהעניינים חורגים מתחום הדאחקה. עניין היחס לניצולי השואה, החל מהסכם השילומים שחתם בן גוריון עם אדנאוור כדי להשקיע את כספם של הניצולים בקניית פאנטומים, וכלה בחרפת הועדות הרפואיות המבזות והמשפילות שמפעילה הלשכה לטיפול בנכים נפגעי הנאצים במשרד האוצר במטרה לחמוס מהם את שארית כבודם, להמתין למותם ולחלק את השלל לאחר מכן - כל ביב השופכין הזה צריך להיות מוטח אל פרצופו של הציבור באופן החד והמעמיק ביותר. גיא מרוז מנסה לעשות אקטיביזם דוקומנטרי ויוצא לו מין מייקל מור דה-לה-שמעטע. השטחיות שלו מקלה על האשמים לנופף במספרים ובעובדות שמרוז אינו שולט אפילו באפס-קצה שלהן. יבואו תחקירנים מעמיקים, יפתחו את המאזנים, יעיינו בפרוטוקולים וינברו במסמכים - וישחטו את הפרה הקדושה אל מול עיני הציבור, עד שתחדור אל מוחות כולנו ההכרה בחרפה הגדולה מכולן: לניצולי השואה לא רק הנאצים התייחסו כאבק-אדם.

 

[allonhaas]

ובכל זאת אנחנו משוחחים בעקבות הסרט

כמוך, גם אני חושש מאוד מהשטחיות וההתלאמות, אבל הרי כל הדיאלוג הזה מוכיח, משהו בפרובוקטיביות שלו עובד עובדה שכולם התעוררו לדיון בנושא והינה זה מאפשר גם לאנשים כמוך, שבקיאים קצת יותר בפרטים להציע מה לבדוק אולי בסופו של דבר יקרה השינוי. הביקורת שלי, היא לא לגבי האפקטיביות שלו - אני חושב שהוא הוכיח שזה אפקטיבי - כי ההשפלה עובדת - כולם התעוררו והתחילו לדבר. הבעיה היא המחיר של האופן המתלהם - שהוא משתמש באותו נשק - בבוז והשפלה במקום להשתמש בכילים יותר זהירים ושקולים. המסר לדעתי הוא כפול - מהצד אחד אנחנו נלחמים על נושא של עוול מהצד האחר הדרך בו אנחנו מתלהמים הופך גם אותנו לבזויים.

 

[gadgad0]

הביקורת שלי על עניין האפקטיביות

של תופעת הדוקו-אקטיביזם הירוד הזה היא פשוטה. יוצא גיא מרוז, דון-קישוט-בגירסת-חנות-העודפים, למסע שאין מוצדק ממנו, אך באמתחתו אין מאום מלבד ההתלהמות, הבורות והפרובוקציה לשמה. מן הצד השני של המתרס עומדים אנשים שקטים, מנוסים, אינטליגנטים ורהוטים, הבקיאים בכל פרטי הפרטים של מעשי הגזל שלהם ומגובים בידי חומה בצורה של מוסדות ציבוריים ופרטיים חסרי-פנים ועתירי ממון. כך יוצא שבראש המערכה הציבורית הסוערת והכל-כך-מוצדקת הזאת ניצב מין קומדיאנט שפיו קטן אך במעט מגודל בורותו, החמוש בציקצוק שפתיים ובסרט תיעודי חצי-אפוי, המבוסס על תחקיר מרושל שבחלקו הגדול נעשה בישיבה מול מסך האינטרנט. את אנחת הרווחה שמתמלטת מגרונם של "המותקפים" אפשר לשמוע עד שערי הבנקים בציריך. את המלחמה הזאת הפסדנו עוד בטרם נפתחה. הכישלון מתבטא בהקמת "ועדה", שהוא קוד ידוע ומוסכם בתרבות הפוליטית שלנו לקבורת-חמור של כל עניין שהוא. בשנה הבאה ימשיכו הניצולים לגווע, גיא מרוז ייתנפל בדוקו חדש על שרברבים מפקיעי-מחירים, ואלו שעליהם התנפל השבוע ישבו במרפסת הקזינו במונטה קרלו ויפיחו ענני-עשן מהסיגר שלהם. את המלחמה הזאת, בראש וראשונה, צריך לנהל באופן שקול ומדוד, לא מתלהם, לאחר שישיגו מי שתחקירם-אומנותם גישה למסמכים המצהיבים במרתפי ארכיונים, יראיינו אנשים ויצליבו מידע. זה תהליך ארוך ויקר שיכול לעמוד מאחוריו רק גוף מממן גדול, שהאינטרסים הכלכליים והציבוריים שלו לחשיפת העניין יגברו על האינטרסים הפוליטיים של האחראים לקבורתו.

 

[allonhaas]

גווני אפור בחיים - על איפוק ועדינות בביקורת

אין ספק שהכתיבה שלך רהוטה ומרגשת. אבל, אותה הביקורת שאמרתי כלפי גיא מרוז, נכונה גם במשהו כלפי הדברים שאתה מציג כאן. הנטיה להשחיר עד הסוף כאשר מופיע גוון אפור - נכון, שהיה משהו שיטחי במידע שהוצג על ידי גיא מרוז, אבל בין זה ובין האשמות הכל כך חמורות עליהם אתה מצביע יש מרחק רב - זה כייף להישתלח כך בלי רסן, במיוחד כשיש כזה כישרון כתיבה אבל, גם גיא מרוז הוא אדם גם הוא, למרות הבוטות שלו רגיש לביקורת ונראה לי שהוא לא עשה מעשה כל כך מרושע שמגיע לו ההשתלחות הזאת. בסופו של דבר, כפי שאמרתי התוכנית שלו היא הראשונה שהזיזה משהו וגם ועדת חקירה כשהיא מוגבלת בזמן (חודש אחד לפי מה שאני שמעתי) יש לה סיכוי להיות משמעותית.

 

[gadgad0]

הנושא חשוב מכדי שיטופל בידי מרוז

ואני מתכוון "מרוז" כפיגורה תקשורתית ולא מרוז האיש, שאיני מכירו ואין לי דבר וחצי דבר בעדו או נגדו. הדבר דומה לתוכנית בהנחיית אודטה העוסקת בפרטיזנים, לסרט תיעודי של דודו טופז העוסק בלוחמי הגטאות, לסדרה של אגם רודברג בנושא טבח דיר יאסין או לתכנית של מיכל זוארץ על אודות הבליץ על לונדון. מי שנתפש תקשורתית כבדרן / קומיקאי / פופוליסט תקשורתי לא יכול להפוך את עורו מבעוד-יום ולעסוק בנושא שהוא בנפשה של החברה פה. הפיגורה התקשורתית גורמת לכך שכל אשר תיגע בה ייתפס מיד באותה אמת-מידה פופוליסטית שבה אותה דמות תקשורתית נתפשת בציבור. מי שמתנפל על בסיס שבועי על משרדי הארנונה על עיריית תל-אביב, על סוכני ביטוח ועל שיפוצניקים נוכלים, אינו יכול להתנפל אחר-כך על חברי ועדת התביעות בנושא השילומים לניצולי השואה. מדובר ככלות-הכל בפלאנטה אחרת, עובדה המחייבת פלטפורמה תקשורתית שונה לחלוטין (ולא מהזן המרוזי).

 

[allonhaas]

תויות וגמישות מחשבתית

הסיבה הכי פחות מוצדקת לבטל את טיפולו של משהו בנושא "רציני", היא עבודתו כקומיקאי. זה שלנו יש תויות ונוח לנו להכניס משהו לרובריקה מסויימת, עדיין לא אומר שאין לאותו אדם כישורים להיות באחרת. אני עצמי, נוטה "לדלג" בין תפקידים - וגם בתוכניות - השתתפתי בדרך כלשהי באודטה, בסיגל שחמון וכרגע יצרתי פיילוט לתוכנית תעודה שהכוונה שלי היא להגיע איתה לערוץ דוקומנטרי - אז מה ? ניפסלתי כי משהו כבר מכיר אותי מתוכניות לא רציניות... הצורך שלנו במה שמכונה "פרסונה" - מסכה אחת לדמות, היא מגבלה שלנו ואין לה שום משמעות מבחינת ההיתר של האדם הזולת. הייתי שמח מאוד, לו אותו גיא מרוז שהתעסק בזוטות בעבר וברמה די שיטחית, היה לפתע לוקח את התוכנית הזאת למקום אחר, רק השבוע שמעתי את וילוז'ני בתוכנית אירוח - אותו אדם שהכרתי בתור בדרן מעולה, התגלה ברצינותו התהומית וביכולת לדיון אקסיסטנציאליסטי שלא היה מבייש אף אחד מהחוקרים שמופיעים באותם נושאים. אז, לי דווקא יש הרבה סובלנות לגמישות התפקודית, להאזנה מחודשת לאנשים שבעבר פגשתי בהם מכיוון מסויים ולפתע הם מפתיעים בכיוון אחר.

 

[gadgad0]

רוב הצופים לא ניחנו בגמישות התפקודית שלך...

אני נזכר בהקשר זה באיזו אנקדוטה שסיפר פעם בראיון ישראל פוליאקוב (פולי מהגשש). בתחילת שנות השמונים נפטר מישהו מבני משפחתו. הוא ניגש לבית-מלאכה למצבות כדי להזמין מצבה לנפטר ומיד עם כניסתו לשם ראה אותו בעל-הבית וארו עיניו: "אהלן פולי! מה, באת לעשות פה איזה מערכון על מצבות?" הרוב המוחלט של הצופים, מה לעשות, אינו מפריד בין הפרסונה התקשורתית לזו האישית. ישראל קטורזה לא ינחה לעולם פאנל בנושאי כלכלה וציפי שביט לא תקריין סרט תעודה על מלחמת לבנון. ככה זה.

 

[allonhaas]

סומך עליך בנושא הדוגמאות

ראיתי כמה מההתכתבויות שלך, ראיתי שיש לך שליטה מלאה במה שקורה בתחום. מעניין אותי אם היית מחזיק בדעה ההפוכה, כמה שמות של פיגורות מפורסמות שעשו את ה"בלתי אפשרי" היית מעלה. בתיאוריית הכאוס ישנה אמירה שלמעלה מ90 אחוזים מהדברים שקורים בדרך כלל הם פחות משמעותיים מאותם אחוזים בודדים ונדירים שאף אחד לא ציפה להם. סתם לדוגמא - אנחנו יודעים לחזות שבניין יעמוד על טילו ב 99.999% מהמקרים, בכל זאת, כאשר קרסו התאומים - המשמעות הייתה גדולה - אם היה לנו כח הניבוי ב 100% ... זה שמרבית המקרים הם כאלו, זה לא אומר שכל המקרים כאלו, אני מאותם אנשים שממתינים לרגע המפתיע שבו זה שאף אחד לא ציפה שיקרה איתו משהו מעניין מפתיע. לצורך העניין, אם תיקח אותי, הייתי תלמיד לקוי למידה, לקראת סוף התיכון פגשתי במחנכת שלי משנות חטיבת הביניים, זו שאלה אותי "אלון מה אתה עושה כאן", אניתי באדישות "בגרות". היא מיד חייכה ואמרה: "אתה תמיד עם הבדיחות שלך, מה באמת???" 10 שנים מאוחר יותר, לאחר שסיימתי תואר שני בייעוץ חינוכי וחינוך מיוחד היא שמעה עלי שוב - הפעם כשהבן שלה הגיע לאקדמיה והיה זקוק לסיוע בתחום של אסטרטגיות למידה... אז, אם היית שואל את כל המורים שהיו לי בגיל ההתבגרות, לא היו הרבה שהיו מנבאים הצלחה אקדמית כלשהי, אבל למזלי - החיים קצת יותר מפתיעים ממה שהם נראים, ולפעמים הפרסונה שהלבשנו על מישהו פתאום נעלמת ומבקומה מופיע דמות חדשה ומפתיעה

 

[gadgad0]

הבה ונניח, לצורך דיון גרידא,

שנלקחת אתה או מישהו מיקיריך בבהילות בשל עניין רפואי כלשהו לחדר-מיון. ניגש אליך רופא שפניו מוכרות לך מאיזשהוא מקום. אתה חוכך בדעתך (מהיכן לעזאזל הוא מוכר לי?) אה! לפתע נזכרת! הרי זה יוסי כהן, חבר לספסל הלימודים מכיתה ג' עד כיתה ה'. כן, כן - זה אותו יוסי שנהג להביט בלוח בעיני עגל, נשאר שתי כיתות, הרביץ לבנות ומרח נזלת על קיר התא בשירותים. תראו קטע, יוסי - עכשיו רופא! יוסי הוא אחד כזה שאתה מתאר - שניצח את הסטטיסטיקה ואת כל הניבויים הפדגוגיים ונעשה רופא. ובעיניים מושפלות אתה מוצא את עצמך מחפש איזושהיא דרך יציאה מהסבך. מילא, אם יוסי היה נגר היית מניח לו בשמחה לעשות לך שידה או ארון, אם היה מוסכניק - היית מוסר לו את האוטו שלך לתיקון, אבל עם כל הכבוד להתקדמותו של יוסי, למסור בידי מי שאתה זוכר שלא הצליח בלימוד לוח הכפל עד כיתה ו' עניין של חיים ומוות?! יכול להיות שמרוז יתעלה על הסטטיסטיקה והתדמית התקשורתית ויהיה גירסה ים-תיכונית של לארי קינג. אבל עם כל ההערכה לענייני התקדמות פדגוגית, העניין הנדון אינו כיסאות, שולחנות וחוק רישוי עסקים. מדובר בעיסוק הדורש יד מנתח בוטחת שצברה אמינות ונמצאת בלב ליבו של הקונצנזוס - זו היד שתחטט בלב ליבו של הפצע הפעור באתוס עליו מכוננת המדינה.

 

[אמא של פילפילון]

האם הסרט ניתן לצפייה אינטרנטית?

מחפשת קישור (אם קיים) עבור חברה מחו"ל.

 

[gadgad0]

תקליטי לה את השידור החוזר במוצ"ש

בשעה 20:00 ותשלחי לה. אין (כרגע) מקור לצפייה אינטרנטית.

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo178.gif אבל היא בחו"ל נורא רחוק...

וברצינות,

רבה!

 

[גיורא יהלום]

אכן - הסרט עלה לאתר הוידיאו שלנו

 

[Show me the money 7]

טור של רענן שקד על הסרט -

 

[הוראת קבע]

פשוט כואב הלב

ראיתי את השידור רק היום והצתמררתי. פשוט ביזיון. של כולם. יושבים שם, שבעים ומדושנים בעוד ישנם ניצולים המתחננים ללחם, תרופות, סיעוד וכו'. פשוט בושה וחרפה.

 

[ילדתחיפה]

אני בכיתי!!!! ../images/Emo7.gif

כואב כואב ושוב כואב...ולהם כואב יותר