אוקיי -
ראשית, כל מה שאני אומר הוא לדעתי, ולדעתי בלבד. זה לאו דווקא אומר שהיא נכונה יותר מאחרות, אלא שזה מה שאני יודע מנסיוני. בוא נגיד דבר ראשון, שאף פעם לא מאוחר מדי. הכל תלוי בכח רצון שלך, וזאת לא קלישאה. אני עובד עכשיו עם זמר (מצויין!) שלא יודע כלום מבחינה תיאורטית, וגם מבחינת פיתוח שמיעה (שזה מאוד קריטי לזמר). בנוסף לעבודה שלנו על השירים שלו, אני מלמד אותו תיאוריה, משמיע לו מוסיקה שונה, מפתח לו את השמיעה בתרגילים. הוא התחיל ללמוד פיתוח קול. לא להאמין שיש כזה כח רצון לאדם. אני יכול להעיד על עצמי שלי ממש אין כוח רצון עצום שכזה. כל מי שרוצה לעסוק רק במוסיקה הוא מטורף. זה הדבר הכי לא בטוח בעולם כנראה. זאת לא עבודה קבועה, שאתה יודע שתהיה שם מחר. אתה צריך להוכיח את עצמך כל פעם מחדש, כי פעם אחד שפישלת ולא הוכחת את עצמך, לא קוראים לך יותר, ואז אתה לא מקבל כסף, ואז יש לך בעיה לגמור את החודש. בארץ - בארץ, כל מה שאתה יכול לעשות, אם אתה רוצה להרוויח כסף ממוסיקה, זה להיות "פרוצת אולפנים" במילים עדינות. כל היום מתרוצץ בין הפקות, מנגן חומר שלא שלך במהירות הכי גבוהה, וביעילות הכי גבוהה, מקבל את הכסף, והולך למקום אחר. איזה אלטרנטיבות יש? אני יכול להגיד לך שאני מתכוון לבנות את עצמי בתור נגן אולפנים, אבל בסופו של התהליך להיות פרפורמר. זאת אלטרנטיבה, אבל אלטרנטיבה פחות טובה למי שבאמת רוצה לחיות טוב. פרפורמר מקבל מעט מאוד כסף, הרבה פחות מנגן אולפנים. אתה לא חייב ללמוד לתואר. יש לי חבר, סקסופוניסט, שאני מכיר כבר מכיתה י'. מכיתה י' הוא די הפסיק ללמוד ורק בא לשיעורים במגמה. הוא עכשיו מנגן עם הדורבנים ופורטרט. זה רק משנה אם אתה טוב, או אם חושבים שאתה טוב, להבדיל. את אף אחד זה לא יעניין כמה תארים יש לך וכמה מלומד אתה. מבחינתם, אל תדע לקרוא ולכתוב, ולדבר, ואם תנגן כמו חיה, תקבל את המקום שלך. דיפלומות זה רק לאוניברסיטאות (וכמובן למען עצמו, לא למען אחרים - לפחות במוסיקה, אני חושב). אם בכל זאת החלטת ללמוד בארץ... המממ... אופציות יש, אבל בפועל על כל אחת מהן יש ביקורת חריפה מאוד. על רימון (ג'אז ומוסיקה קלה) יש ביקורת אינסופית (ומכאן גם על ברקלי, בבוסטון). על האקדמיה למוסיקה בת"א (קלאסי וג'אז) יש ביקורת חזקה מאוד. אין בית ספר שלא חומק מביקורת כמעט בארץ. על "הד" לא שמעתי ביקורות שליליות (אני חושב שזה בית ספר לסאונד), ועל האקדמיה למוסיקה בירושלים (קלאסי וג'אז) אומרים שהיא נחמדה, אבל גם עליה יש פה ושם שמועות לא טובות. אני יכול להגיד לך על עצמי, שאני מתכוון ללמוד אך ורק בניו-יורק (ואם אוכל ללמוד בארץ בחינם בזמן הזה, אעשה זאת - נכון להיום, זה אפשרי). בניו יורק יש לך אינספור בתי ספר מדהימים. NEW SCHOOL, MANNES, MANHATTAN, JULIARD. בניו יורק ישנה יותר התמקדות מבחינת בתי הספר על מוסיקה קלאסית (למרות שכל אחד מבתי הספר האלו מציעים גם מגמות ג'אז). בבוסטון יש גם בתי ספר מפורסמים, כמו BERKLEE (ג'אז), ועוד בית ספר ששמו פרח מזכרוני, אבל הוא בית הספר השני בפרסומו במסצ'וסטס. לאן ממשיך אדם שסיים את לימודיו? עקרונית, עד כמה שידוע לי, ורק לי, זה לא נותן כלום חוץ מידע, אלא אם כן, אתה רוצה להיות מרצה באוניברסיטה או משהו כזה. העבודה היחידה בעשיית מוסיקה נטו היא נגינה, ובשביל זה, אתה חייב להכיר אנשים, ולנגן הכי טוב שאתה יכול, ולהוכיח לאנשים שאין יותר טוב ממך, ושאין מישהו אחר שכדאי להם לקחת לעבודה הבאה. כל שניה על במה זה חיים או מוות (פה זה פחות, בניו יורק זה ממש ככה - לא מנסיון). וזה מאוד מאוד קשה. להיות מוסיקאי זה דרך חיים ולא מקצוע. אם אתה רוצה לעשות את זה בשביל הכסף (ואני מבין שלא), אז אל תיגש לזה בכלל. יש דברים הרבה יותר רווחיים. אתה חייב להרגיש שהמוסיקה זורמת בעורקים שלך בשביל לדעת שאתה מוסיקאי, לא משנה מה. אני כבר ידעתי מגיל 6. לא היה לי ספק מה אני הולך להיות ומה אני הולך ללמוד (בתיכון - רק היום אני יודע מה אני ארצה ללמוד בקולג'). זה מאוד מאוד קשה, להיות מוסיקאי. גם אם אתה ממש טוב. לא תמיד זה קשור בזה. זאת החלטה מאוד חשובה, שיש לא מעטים שעושים אותה. אותו זמר שסיפרתי עליו - הוא לומד בכלל אלקטרוניקה עכשיו, ונכון לרגע זה, כל מה שרץ לו בראש זה מוסיקה, והוא החליט שהוא הולך להיות מוסיקאי ולעשות כל מה שצריך בשביל להצליח בתחום הזה. אני יכול להגיד לך אימרה לא נכונה. המורה שלי בבית ספר, צור בן זאב, אמר לי: "תשכח מלהיות פסנתרן קלאסי. איחרת את המועד ב-15 שנה". אני למדתי ג'אז שנתיים (י'-י"א) ומיציתי את עצמי בזה מבחינתי (עד כמה שזה יישמע מוזר), ואחרי זה רציתי לחזור למוסיקה קלאסית, כי זה ריתק אותי. אני יכול להגיד לך עכשיו, שאחרי לא יותר מדי שיעורים, המורה שלי בהחלט רואה פוטנציאל (ואני לא לומד אצל אפסים - המורים הכי טובים בארץ - שאגב, גם זה עולה המון כסף - 150-200-300 שקל לשיעור אחד). לא שאני רוצה להיות פסנתרן קונצרטים קלאסי. אני רוצה להיות ברמה של פסנתרן קונצרטים קלאסי, כמו שאני רוצה להיות ברמה של פסנתרן של קונצרטים של ג'אז. אני עושה את זה בשביל להרחיב את האופקים שלי והידע שלי בתור פרפורמר, מעבד מוסיקלי וכו'. אני בכלל הולך ללמוד תזמור, קומפוזיציה וניצוח בקולג'. אף אחד מאלה לא ייתן לי שום דבר של ממש חוץ מידע בעיסוק של מוסיקה קלה שאני רוצה לעסוק. ואני בכל זאת הולך ועושה תואר באוניברסיטאות וקולג'ים. זאת החלטה חשובה מאוד, שצריך לחשוב עליה טוב מאוד. מקווה שעזרתי לך להגיע להחלטה. בהצלחה! אתה מוזמן לדבר איתי מתי שתרצה. שי קדמי