אוקיי ככה :
בריאליזם יש נטייה לזנוח את המונולוג המסורתי מאחר ומונולוג (סולילוקווי) זה לא דבקר ממש ריאליסטי לכן את תתקשי (מאוד!) למצוא מונולוגים ריאליסטים טובים ו...... באורך מספק. לא אוהבת את המחזה הזה "האביב מתעורר" הוא אינפנטילי מאוד.בכל זאת אני מגרדת בראש וחושבת מה כן יכול להתאים : ככה מונולוגים דרמטים יפהפיים ומאודדדדדדדדדדדדד ברמה. אבל באמת צריך להיות מישהי מיוחדת כדי לעשות זה את אחד המונולוגים של מריאן ב"תמונות מחיי נישואין" של אינגמר ברגמן (היה גם סרט מצויין). כל המחזה ענק ורווי מונולוגים שניתן לקצרם וזה מונולוגים ריאליסטים מלאי דקויות כאב ורגשיות מאופקת. בעיני זה יפהפה. נורה ב"בית בובות" של איבסן. נינה ב"בת השחף" של צ´כוב אם כי שם זה משחק בתוך משחק. (בעייתי) מונולוג מעולה ממש לאישה ב"תמונות מהוצאה להורג" שם הבחורה האמנית מוכנסת לכלא ומדברת מתוך התא על מיניות. אמ....... ברכט כמובן "יוהנה הקדושה של בית המטבחיים" - מונולוגים חזקים מאוד דרמטיים ועם אמירה חברתית נוקבת. מונולוגים שטובים מאוד גם בלי ההקשר של כל המחזה. מונולוגים מצויינים של וויני ב"אח הימים הטובים" של סמואל בקט. זה מחזה מאוד קשה. מאודדדדדדדד. והמשחק חיב להיות סופר דופר אחרת הכל נראה כמו בליל מילים שרירותי. תמיד יש את האופציה הטראגית : אנטיגונה /סופוקלסהמצויין,מדיאה/אויריפידס,קליטמנסטרה ("אגממנו"ן/אייסכילוס) או אם מישהי צעירה אז אלקטרה נניח מנושאות הנסך מהטרילוגיה "האוריסטיאה" של אייסיכלוס. מקווה שעזרתי קצת.