לא יכולה להגיד לא
פה היי אני בת 35, נ+2. כל החיים שלי הייתי חסרת חוט שידרה, ניצלו אותי לא פעם, בעיקר חברות, אם זה לטרמפים למסיבות (פעם אמרה לי חברה מהתיכון:"אם לא היה לך את האוטו לא הייתי יוצא איתך בכלל"), חלק לשיעורים, כל מיני. קשה לי לפתוח את ה
פה ולעמוד על שלי, וזה פוגע בי. אני רוצה לספר משהו שקרה לי הערב, ופגע בי, למרות שזו אשמתי: לאחרונה התחברתי מאד אמא של חברה של הבת שלי מהכיתה (כיתה א). הכרנו שנים קודם, אבל רק לאחרונה באמת התחלנו להיות חברות טובות: לעשות הליכות כמעט כל ערב, קניות, לבשל וכו. היו פעמים שנשארנו לדבר עד חצות ואחרי. כמובן שיחות נפש. בחיים לא היתה לי כזו חברה, אני ממש מחבבת אותה, וקשה לי להתחבר עם אנשים, אני טיפוס ביישן וסגור. ומאד התרגשתי שסוף סוף יש לי שוב חברה טובה, אחרי שלפחות 15 שנה לא היתה לי חברת נפש. האישה הזו ידועה כנצלנית. היא נוהגת "לשים" את הבת שלה אצל ילדים אחרים, ול"שכוח" ממנה. לעיתים היא מגיעה ב 8-9 בערב או בכלל לא (אלא אם כן מטלפנים אליה), מבקשת מכל העולם להקפיץ את הבת שלה מהגן (עכשיו ביה"ס) לבית ולהפך, לחוגים וכו. למרות את וכנראה בלי קשר, אנחנו ממש בראש אחד, ולכן אני הסכמתי להביא את בת שלי לחוג ולהחזירה, למרות שהבת שלי לא חוג הזה בכלל. הערב הבת שלי ישנה אצל הבת שלה, הבאתי אותה לביתם וקצת נשארנו לפטפט ואחרי שעתיים הלכתי הביתה. אחרי כשעה היא מטלפנת אליי שהיא צריכה לקפוץ לסופר פארם עם בעלה "ולהתאוורר", ואין מי שישמור על הבנות שלה ושלי, ולמרות שהרגשתי רע עם הבקשה הלכתי. במילא לא היה לי משהו אחר לעשות, הבן נרדם ובעלי ראה ספורט (וגם ככה אנחנו בקצר רציני, אבל זה עיניין אחר). הלכתי לשם מלאה רגשות של "מטומטמת, למה הסכמת?" הגעתי לשם והם התכוננו לצאת, אמרו שזה יקח רק שעה. הייתי שם חצי שעה, ופתאום היה קצר בחשמל. הבת שלה התקשרה והם התחילו לתת לי הוראות כיצד לפתור את הבעיה. לא הצלחתי אולי 10 פעמים, ואמרתי להם שיחזרו מהר, וגם הבת שלהם בכתה. בכל זאת הם התעקשו לתת לי הוראות וגם אמרו לי ללכת עם הבנות לבית שלי ולחכות איתן שם. לא רציתי כי הבן שלי כבר נרדם וידעתי שלבעלי שלי לא תהיה סבלנות לילדות, הן בד"כ מאד רעשניות יחד והיה כבר 10 וחצי. נשארנו שם עד שהם הגיעו, אחרי כ10 דקות מהטלפון האחרון שלי. כשהם באו היה להם הבעה כעסה קצת, של למה טרטרת ותנו? רצינו להיות לבד". הלכתי הביתה מאד עצובה, קצת בכיתי, הרגשתי מנוצלת אבל גם טיפשה. ולמרות שזו אשמתי, יש לי מין תחושה של turn off ממערכת היחסים עם האישה הזו. פשוט לא בא לשוחח איתה שוב, בטח לא כמו קודם. הרגשה כזו של מיאוס מסויים. עכשיו אני מרגישה ממש door mat. נורא נפגעתי. ברור לי שגם אם אגיד לה מהו זה לא יהיה במקום, כי הרי הסכמתי לשמור על הבנות. נכון שגם שלי היתה שם, אבל לדעתי זו חוצ
פה גדולה להחליט לצאת מהבית כשהאחים הגדולים לא בבית ואין מי שישמור על הבנות. מה אני בייביסיטר??????????? מה לעשות או להגיד עכשיו, אם בכלל.?