מולין רוז´...../images/Emo7.gif
אני מתנצלת מראש אם זאת תהיה הודעה ארוכה, מתבכיינת ומתפלספת, אבל אני חייבת להוציא את רגשותיי החוצה... ובכן, ראיתי עכשיו בוידאו את מולין רוז´ בפעם השלישית, ואני בוכה כמו תינוקת. בפעם השלישית. כל פעם שאני רואה את זה אני מתחילה לבכות מחדש!!! אני מחשיבה את עצמי בתור אוהבת סיקסטיז מושבעת, ילדה שמאמינה באהבה, במוזיקה, בחירות, ילדת מהפכה בוהמית אמיתית, אבל לפעמים החיים מנסים להוציא אותי מהשקפת עולם תמימה זאת. לפעמים החיים מנסים להוכיח לי שאהבה זה דבר הרסני שלא עושה טוב לבריאות, ורק יכול להזיק. מספר בנים כבר הוכיחו לי את זה בעבר, וגם (או ליתר דיוק בעיקר) אמא שלי. וגם הסרט הזה, למרות שזה סרט שמאמין בחירות, יופי, אמת ואהבה, מוכיח לי כל פעם מחדש שאהבה זה דבר איום ונורא. תראו איך כריסטיאן נשאר בסוף הסרט! הוא נותר בנאדם הרוס, מרוקן, עם לב שבור, שאין לו שום דבר לחיות בשבילו! האם זה מה שאני רוצה לעצמי? האם זה מה שכל אדם שהוא רוצה לעצמו? למה להתאהב? כדי לזכות ביום אחד של אושר ולשלם עליו בחיים שלמים של סבל?! לשם מה?! כשאתה מאוהב במישהו אתה נעשה תלוי בו, זקוק לו באופן נואש, וכל שנייה הוא יכול לפגוע בך נוראות, לשבור את לבך, לגרום לך להישאר כל-כך הרוס שיהיה כמעט בלתי אפשרי להשתקם. אז לשם מה ליפול בפח הזה שנקרא "אהבה"?! אבל, למרות הכל, אני מאמינה שקיימת בעולם הזאת אהבה כל-כך גדולה וכל-כך חזקה, שאיש מבני הזוג לא ייעז להפר אותה ולשבור אותה, ולפגוע כל-כך באדם שאהב. בשל היותי כל-כך תמימה וכל-כך מאמינה בניסים, אני מאמינה שאיפשהו קיים דבר כזה. אבל הנסיונות החוזרים והנשנים ולמצוא אותו עושים ללב פצעים כל-כך עמוקים וכואבים, שאני בספק אם זה שווה את זה. אז אני מקווה שכל אחד מאיתנו ימצא את האהבה הזאת בסופו של דבר, ושיסבול מכמה שפחות כאב בדרך אל האושר. אבל אני עדיין חושבת שעמוק בפנים, אני לא חושבת שאף אחד שווה את הסבל.
אני מתנצלת מראש אם זאת תהיה הודעה ארוכה, מתבכיינת ומתפלספת, אבל אני חייבת להוציא את רגשותיי החוצה... ובכן, ראיתי עכשיו בוידאו את מולין רוז´ בפעם השלישית, ואני בוכה כמו תינוקת. בפעם השלישית. כל פעם שאני רואה את זה אני מתחילה לבכות מחדש!!! אני מחשיבה את עצמי בתור אוהבת סיקסטיז מושבעת, ילדה שמאמינה באהבה, במוזיקה, בחירות, ילדת מהפכה בוהמית אמיתית, אבל לפעמים החיים מנסים להוציא אותי מהשקפת עולם תמימה זאת. לפעמים החיים מנסים להוכיח לי שאהבה זה דבר הרסני שלא עושה טוב לבריאות, ורק יכול להזיק. מספר בנים כבר הוכיחו לי את זה בעבר, וגם (או ליתר דיוק בעיקר) אמא שלי. וגם הסרט הזה, למרות שזה סרט שמאמין בחירות, יופי, אמת ואהבה, מוכיח לי כל פעם מחדש שאהבה זה דבר איום ונורא. תראו איך כריסטיאן נשאר בסוף הסרט! הוא נותר בנאדם הרוס, מרוקן, עם לב שבור, שאין לו שום דבר לחיות בשבילו! האם זה מה שאני רוצה לעצמי? האם זה מה שכל אדם שהוא רוצה לעצמו? למה להתאהב? כדי לזכות ביום אחד של אושר ולשלם עליו בחיים שלמים של סבל?! לשם מה?! כשאתה מאוהב במישהו אתה נעשה תלוי בו, זקוק לו באופן נואש, וכל שנייה הוא יכול לפגוע בך נוראות, לשבור את לבך, לגרום לך להישאר כל-כך הרוס שיהיה כמעט בלתי אפשרי להשתקם. אז לשם מה ליפול בפח הזה שנקרא "אהבה"?! אבל, למרות הכל, אני מאמינה שקיימת בעולם הזאת אהבה כל-כך גדולה וכל-כך חזקה, שאיש מבני הזוג לא ייעז להפר אותה ולשבור אותה, ולפגוע כל-כך באדם שאהב. בשל היותי כל-כך תמימה וכל-כך מאמינה בניסים, אני מאמינה שאיפשהו קיים דבר כזה. אבל הנסיונות החוזרים והנשנים ולמצוא אותו עושים ללב פצעים כל-כך עמוקים וכואבים, שאני בספק אם זה שווה את זה. אז אני מקווה שכל אחד מאיתנו ימצא את האהבה הזאת בסופו של דבר, ושיסבול מכמה שפחות כאב בדרך אל האושר. אבל אני עדיין חושבת שעמוק בפנים, אני לא חושבת שאף אחד שווה את הסבל.
