מויישה בחור כארז!
מוישה בחור כארז. יום ההולדת שלו, של מי אתם שואלים? {נגיד ששאלתם} של מויישה. נו מויישה ההוא שביום ההולדת שלו יושב ליד השולחן בביתו יושב ומחייך, הוא כבר ברך על האוכל {בחור מסורתי היה..} והודה להוא שם למעלה על זה שהו חי והגיע עד הלום {או בעצם היום ההוא?!} "קריר קצת היום" חושב מוישה {חורף 2003}ומיד מחייך וחושב שהנה זו הזדמנות לנשום אוויר טהור וצונן ישר לריאות, מוישה {אגב} גר בבית כמו שציירנו פעם בגן, בית קטן עם רעפים וחדר אחד.. מוישה .. מוישה.. היה בחור מנומס מאוד, כשהיה הולך ברחוב תמיד דאג לברך לשלום את כולם, את גב' חנה מהמכולת ואת אדון יוסף מחנות הירקות ואת גב' אסתי {למרות שאסתי הייתה כולה סטודנטית זעירה למדעי הכלום איפה שהוא}, כזה היה מוישה חייכן ומנומס ו כולם {בחיי שכולם} ברחוב חשבו "מויישה בחור כארז" ולמה ה "מויישה בחור כארז" הזה שאני מדגיש? {טוב, טוב לא באמת שאלתי אז..} כי עכשיו כשאני נמצא בתוך {או סמוך ל..} חבורת האנשים הזו {חבורה?! אולי הגזמתי קצת..} ומנסה להקשיב בינות לטרוניות על הקור המקפיא ועל המלחמה שבפתח ועל המצב המחורבן והיד עוד נטויה.. {בחיי שמלהגים ומלהגים} , אני שומע מידי פעם את המשפט "מוישה בחור כארז" ומסתבר שמצאו את מויישה לפני כמה ימים וכולם מתפלאים איך לא ראו {או שמו לב, בעצם} עד עכשיו את חלונות ביתו מנותצים ופעורים לכל רוח חורפית ואיך לא ראו את ביתו הדל ומוזנח ופתאום אדון יוסף נזכר שבאמת מויישה לא נכנס תקופה ארוכה לחנות וגב' חנה נזכרה שגם אצלה לא ביקר.. אבל מה זה משנה בעצם? עכשיו הסתיימה הלוויה וגופתו המפשירה שוכבת מתחת.. הכי חשוב ל"חבריו" של מוישה שכולם אבל כ-ו-ל-ם ידעו ש "מוישה היה בחור כארז". חברים טובים יש למוישה..
מוישה בחור כארז. יום ההולדת שלו, של מי אתם שואלים? {נגיד ששאלתם} של מויישה. נו מויישה ההוא שביום ההולדת שלו יושב ליד השולחן בביתו יושב ומחייך, הוא כבר ברך על האוכל {בחור מסורתי היה..} והודה להוא שם למעלה על זה שהו חי והגיע עד הלום {או בעצם היום ההוא?!} "קריר קצת היום" חושב מוישה {חורף 2003}ומיד מחייך וחושב שהנה זו הזדמנות לנשום אוויר טהור וצונן ישר לריאות, מוישה {אגב} גר בבית כמו שציירנו פעם בגן, בית קטן עם רעפים וחדר אחד.. מוישה .. מוישה.. היה בחור מנומס מאוד, כשהיה הולך ברחוב תמיד דאג לברך לשלום את כולם, את גב' חנה מהמכולת ואת אדון יוסף מחנות הירקות ואת גב' אסתי {למרות שאסתי הייתה כולה סטודנטית זעירה למדעי הכלום איפה שהוא}, כזה היה מוישה חייכן ומנומס ו כולם {בחיי שכולם} ברחוב חשבו "מויישה בחור כארז" ולמה ה "מויישה בחור כארז" הזה שאני מדגיש? {טוב, טוב לא באמת שאלתי אז..} כי עכשיו כשאני נמצא בתוך {או סמוך ל..} חבורת האנשים הזו {חבורה?! אולי הגזמתי קצת..} ומנסה להקשיב בינות לטרוניות על הקור המקפיא ועל המלחמה שבפתח ועל המצב המחורבן והיד עוד נטויה.. {בחיי שמלהגים ומלהגים} , אני שומע מידי פעם את המשפט "מוישה בחור כארז" ומסתבר שמצאו את מויישה לפני כמה ימים וכולם מתפלאים איך לא ראו {או שמו לב, בעצם} עד עכשיו את חלונות ביתו מנותצים ופעורים לכל רוח חורפית ואיך לא ראו את ביתו הדל ומוזנח ופתאום אדון יוסף נזכר שבאמת מויישה לא נכנס תקופה ארוכה לחנות וגב' חנה נזכרה שגם אצלה לא ביקר.. אבל מה זה משנה בעצם? עכשיו הסתיימה הלוויה וגופתו המפשירה שוכבת מתחת.. הכי חשוב ל"חבריו" של מוישה שכולם אבל כ-ו-ל-ם ידעו ש "מוישה היה בחור כארז". חברים טובים יש למוישה..
