מוטרדת
שלום לכן, כן גם לי יש בעיה עם חמותי אבל לא מעצם היותה חמותי, כלומר היא לא מעירה לי ולא דורשת ממני ובעצם לא ממש מדברת איתי אבל היא אישה שלי אישית קשה מאוד לסבול, היא מתלבשת בצורה זולה וחושפנית (והגברת בת 60), מדברת בקול רם ובשפה נמוכה, מקללת, צועקת, מרכלת ומתלוננת בלי סוף, אין לי טיפת הערכה לאישה הזו. לפני הנישואים חשבתי שהשלמתי עם זה ושבסופו של דבר אני מתחתנת עם הבן שלה ולא איתה, אך לאחר הולדת הבן המצב החמיר, בחרתי לא לעשות שום ארוע רק ע"מ לא לחשוף אותה לציבור (אני מקבלת תגובות גם ממי שיצא לו לפגוש אותה רק למספר דקות).הבעיה העיקרית היא שהשנאה של אליה מקרינה על מערכת היחסים שלי עם בעלי שהוא איש מקסים, עדין, וההפך הגמור ממנה, אבל אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה ולא שוכחת לו שהוא הבן שלה למרות שהוא לא אשם... אני מוטרדת, עצובה, אין לי עם מי לדבר ולא מצליחה לחיות עם התחושה שאין לזה פתרון. מה עושים?
שלום לכן, כן גם לי יש בעיה עם חמותי אבל לא מעצם היותה חמותי, כלומר היא לא מעירה לי ולא דורשת ממני ובעצם לא ממש מדברת איתי אבל היא אישה שלי אישית קשה מאוד לסבול, היא מתלבשת בצורה זולה וחושפנית (והגברת בת 60), מדברת בקול רם ובשפה נמוכה, מקללת, צועקת, מרכלת ומתלוננת בלי סוף, אין לי טיפת הערכה לאישה הזו. לפני הנישואים חשבתי שהשלמתי עם זה ושבסופו של דבר אני מתחתנת עם הבן שלה ולא איתה, אך לאחר הולדת הבן המצב החמיר, בחרתי לא לעשות שום ארוע רק ע"מ לא לחשוף אותה לציבור (אני מקבלת תגובות גם ממי שיצא לו לפגוש אותה רק למספר דקות).הבעיה העיקרית היא שהשנאה של אליה מקרינה על מערכת היחסים שלי עם בעלי שהוא איש מקסים, עדין, וההפך הגמור ממנה, אבל אני לא מצליחה לעשות את ההפרדה ולא שוכחת לו שהוא הבן שלה למרות שהוא לא אשם... אני מוטרדת, עצובה, אין לי עם מי לדבר ולא מצליחה לחיות עם התחושה שאין לזה פתרון. מה עושים?