<מוזמנים להציע כותרת>
התחלית ללמוד אספרנטו לא מזמן, ועכשיו כשאני מנסה ללמוד את הקורלטיבים, שמתי לב לשוני שבלמידת השפה (או לפחות כך נדמה לי). כשלומדים את שפת האם בגיל צעיר, פשוט לומדים אותה כמו שהיא. רק בשלב מאוחר לומדים את כל החוקים שמאחוריה. הרי כל מי שעברית היא שפתו הראשונה ידע להשתמש בה הרבה לפני שהבין מהם שורשים, אותיות אית"ן ושוא מרחף (כיף!
) במקרים רבים, מתחילים ללמוד את השפה, ורק אח"כ לומדים להבין לאט לאט את כל החוקים. כמה עשרות שנים אח"כ, אפשר לנסות לזכור את כל יוצאי הדופן (גרר, אנגלית, גררר). באספרנטו, נדמה שיותר פשוט ללמוד את הכללים עם אוצר מילים מצומצם, ואז להרחיב את אוצר המילים. כלומר, ללמוד את מבנה השפה ואז להשתמש בו עם אוצר מילים מתרחב. בהיבט הלוגי זה מאד נוח. הרי אני בקושי יודעת אספרנטו, וכבר יכולה לדעת מה הפועל במשפט, מה המושא וכו´. אם אני אתרגם את המילים, אולי גם יהיה לי קל יותר להבין את המשפט כשאני יודעת מה המבנה שלו. מצד שני, זה דורש תרגול הרבה יותר מאמץ. במקום לקרוא משפט ולהבין אותו כי המילים כבר יושבות אצלי טוב בזיכרון, אני צריכה קודם לעבד אותו, לזכור שהתואר הזה פירושו X אבל אם יש לו תחילית MAL זה הפוך, וזה אומר שהפירוש הוא Y, וכו´... עם הקורלטיבים שמתי לב לזה באופן בולט יותר, כי אני מתלבטת אם לנסות לשנן את כל הטבלה או לזכור אותה דרך הבנה של כל פירושי הסיומות והקידומות. בקיצור, נראה לי שיחסית פשוט ללמוד לקרוא אספרנטו, ואז לכתוב, אבל הדרך לשמיעה ודיבור בשפה נראית לי הרבה הרבה יותר ארוכה... חלק מהאנשים כאן סיפרו שהם שיפרו את האספרנטו שלהם ע"י התכתבות בשפה. האם תרגלתם גם שיבור ושמיעה בדרך כלשהי? ובאיזה שלב לדעתכם צריך להתחיל לתרגל את הענין? בכלל, האם הדרך אצלכם לדיבור ושמיעה הייתה קשה יותר מקריאה וכתיבה? נטע
התחלית ללמוד אספרנטו לא מזמן, ועכשיו כשאני מנסה ללמוד את הקורלטיבים, שמתי לב לשוני שבלמידת השפה (או לפחות כך נדמה לי). כשלומדים את שפת האם בגיל צעיר, פשוט לומדים אותה כמו שהיא. רק בשלב מאוחר לומדים את כל החוקים שמאחוריה. הרי כל מי שעברית היא שפתו הראשונה ידע להשתמש בה הרבה לפני שהבין מהם שורשים, אותיות אית"ן ושוא מרחף (כיף!