מוזיקה עולמית
אני לא מצליח להבין איך זה שיש ארצות שנתקעות באותו ז'אנר מוזיקלי שנים רבות בלי לחפש שינוי משמעותי (למשל מדינות אמריקה הלטינית ודרום אמריקה שתקועות עם המוזיקה הלטינית או מדינות ערביות במזרח הקרוב והמזרח התיכון שמחוברות למקצב המזרחי הישן שלהם). איך זה קורה כשבמדינות אחרות בעולם כמו ארה"ב נוצרים כמעט מידי עשור ז'אנרים מוזיקאלים פופולארים חדשים (כמו הגז', הבלוז, הקאנטרי, הרוק, הפופ, המוזיקה השחורה וכו'), ואני מעריץ את היכולת הזאת של ארה"ב להמציא או להוביל שינויים במוזיקה עכשווית. ומה לגבי ישראל? היא אי שם באמצע. מצד אחד יש כאן יצירה מוזיקלאית משלנו אבל לא ממש מתפתחים פה ז'אנרים מוזיקאלים חדשים אלא מקסימום פרשנות מקומית למוזיקה עולמית. דווקא מהבחינה הזאת ישראל נהנית מקיבוץ הגלויות והפתיחות לז'אנרים מוזיקאלים ים תיכוניים, לטינים, אפריקאים, הודיים, אמריקאים וכו'. ההצלחה הטובה ביותר של מוזיקה ישראלית (מלבד שירים שעשו כבוד באירוויזיון) היא השילוב בין המזרח למערב במה שנחשב מוזיקה ים תיכונית ולמרות שיש מדינות נוספות שעושות כך (כמו טורקיה, קפריסין ויוון ואולי גם לבנון) ישראל מצליחה יותר משום שמלבד המוזיקה הים תיכונית שלנו פנינו גם לכיווני השראה נוספים בעוד שבטורקיה למשל נראה כאילו יש רק מוזיקה טורקית אותנטית והפופ הטורקי. קדימה תפתחו שרשור ותגידו מה דעתכם בנושא. למה יש מדינות שלא מתחברות למוזיקה שונה ולכמה ז'אנרים מוזיקאלים שונים במקבית ומקובעים רק על סגנונות מעטים וסגנונות עבר. האם למשל הצעירים הערבים בים התיכון באמת כל כך מחוברים למוזיקה ערבית אותנטית וקצת פופ מזרחי או שהם מאזינים בסתר ללהקות מערביות רק משום שאין יוצרים של מוזיקה עכשווית בארצם?
אני לא מצליח להבין איך זה שיש ארצות שנתקעות באותו ז'אנר מוזיקלי שנים רבות בלי לחפש שינוי משמעותי (למשל מדינות אמריקה הלטינית ודרום אמריקה שתקועות עם המוזיקה הלטינית או מדינות ערביות במזרח הקרוב והמזרח התיכון שמחוברות למקצב המזרחי הישן שלהם). איך זה קורה כשבמדינות אחרות בעולם כמו ארה"ב נוצרים כמעט מידי עשור ז'אנרים מוזיקאלים פופולארים חדשים (כמו הגז', הבלוז, הקאנטרי, הרוק, הפופ, המוזיקה השחורה וכו'), ואני מעריץ את היכולת הזאת של ארה"ב להמציא או להוביל שינויים במוזיקה עכשווית. ומה לגבי ישראל? היא אי שם באמצע. מצד אחד יש כאן יצירה מוזיקלאית משלנו אבל לא ממש מתפתחים פה ז'אנרים מוזיקאלים חדשים אלא מקסימום פרשנות מקומית למוזיקה עולמית. דווקא מהבחינה הזאת ישראל נהנית מקיבוץ הגלויות והפתיחות לז'אנרים מוזיקאלים ים תיכוניים, לטינים, אפריקאים, הודיים, אמריקאים וכו'. ההצלחה הטובה ביותר של מוזיקה ישראלית (מלבד שירים שעשו כבוד באירוויזיון) היא השילוב בין המזרח למערב במה שנחשב מוזיקה ים תיכונית ולמרות שיש מדינות נוספות שעושות כך (כמו טורקיה, קפריסין ויוון ואולי גם לבנון) ישראל מצליחה יותר משום שמלבד המוזיקה הים תיכונית שלנו פנינו גם לכיווני השראה נוספים בעוד שבטורקיה למשל נראה כאילו יש רק מוזיקה טורקית אותנטית והפופ הטורקי. קדימה תפתחו שרשור ותגידו מה דעתכם בנושא. למה יש מדינות שלא מתחברות למוזיקה שונה ולכמה ז'אנרים מוזיקאלים שונים במקבית ומקובעים רק על סגנונות מעטים וסגנונות עבר. האם למשל הצעירים הערבים בים התיכון באמת כל כך מחוברים למוזיקה ערבית אותנטית וקצת פופ מזרחי או שהם מאזינים בסתר ללהקות מערביות רק משום שאין יוצרים של מוזיקה עכשווית בארצם?