מוות...

שמירה

New member
להיפך,

דווקא כל הפסיכולוגים (תקרא את "האדם מחפש משמעות" של (שכחתי את שמו...)) אומרים שהאדם הכי אתאיסט הופך על ערש דווי למאמין הכי גדול. דווקא בדיון על המוות ללא זיקה אישית כולם מכחישים עולם הבא וכל זה. נראה לי קונטוס, חברי היקר
לי מאוד, שקצת התבלבלת הפעם
, כי פשוט אין לי מושג מאיפה אתה המצאת את הנאמר לעיל. זה שאנשים מיללים כשזה מגיע אליהם, זה בגלל הפחד מהלא מודע ומהצער שבזבזו את חייהם לשווא או מהצער על הקרובים או שלא הספיקו לעשות הכל וכו'. זה כמו שילד הולך לרופא ופוחד מהזריקה למרות שהוא יודע שזה לטובתו. אז מה אתה רוצה שיצחק ויצהל מאושר למראה המחט המאיימת? (עד היום אני עושה הצגות לאחיות כשאני רואה מחטים...). באהבה רבה!!
(לכבוד פורים)
נ.ב. לא ידעתי שאתה קיבוצניק, דווקא מוצא חן בעיני...
 

conatus

New member
'דווקא מוצא חן בעיניי'

ידידתי...! אני לא קיבוצניק...חייתי שנתיים בקיבוץ גבים שבצפון הנגב...מה שנקרא חיי הכפר...נהנתי מכל רגע...מהאוויר הטוב...מהמדשאות, מהעצים, הפרחים היפים...מפינת החי...מהחתול שגידלתי...מהחברה שהקיפה אותי...הוספתי לצד העירוני שבי צד כפרי...אני סבור שהחוויות בחיים הם אחד הדברים החזקים ביותר שקיימים על פני האדמה... דווקא אני הוא לא האדם המתאים לומר לו משפט כמו כול הפסיכולוגים אומרים...אז שיאמרו אז מה...זה אומר שהשלד שבתוך גופם עשוי מברונזה או ממתכת אחרת...אני מהמר שלא... האמונה באל אינה פותרת את בעיות האדם שעל פני האדמה אלא יכולה להעניק לו, כמובן רק למאמינים, הקלה...לא ראיתי אף נגיף אחד שהודבר בעזרת ספר תנ"ך כלשהו...אך לעומת זאת אני רואה שהשכל הפעיל של אנשי המדע יכול להדביר נגיפים... כנראה שלא הבנת את דבריי כפי שהתכוונתי להציגם...את טוענת שאנשים מתחילים להאמין בשעת משבר ובכן זה שישנם אנשים כאלה הרי אין זה מפתיע כי עובדה זו מצייתת לאופי החיים האופי הדינאמי בו כל דבר נתון לשינוי... כוונתי הייתה על אלה המאמינים כל העת ובזמן משבר הם מתפרצים בוכים ומייללים דבר המעיד על אי אמונה ואובדן דרך...ומכאן שאמונתם אינה עומדת להם כי אם הייתה עומדת לא היו מגיבים כך...נורא פשוט...הלא כן...? פחד מהלא נודע - הרי פה את רק מחזקת את דבריי כי המאמינים יודעים הכל הלא כן, הכל כתוב אצלם בספר... האבסורד הגדול הוא שהם מאמינים כל העת שיש המשך לחיים אך כשמישהו קרוב להם מת הם בוכים בכי מר וחריף...המשדר סוף מר - פתאום אין המשך... הילד שהולך לרופא יכול היה להכין את עצמו לקראת העתיד לבוא...הכנה רציונאלית שהייתה מביאה אותו לשלוט בפחדיו ולהגיב אחרת... תראי אני לא מכחיש שיש לנו רגשות ועולם אמוציונאלי גועש ורועש...אני מכוון לדרך ההתמודדות שלנו עימם... הכותרת פתחה בתגובתך...ואני מסיים בתגובתי...: דווקא את מוצאת חן בעיניי...
 

שמירה

New member
../images/Emo13.gif

מרגיז, שוב כתבתי לך תגובה ושוב היא נמחקה. נראה לי שהמחשב פשוט לא אוהב אותי... כבר לא יכולה לחזור על תגובתי שהיתה ספונטנית ביותר. אחזור על עיקרי הדברים: דווקא אתה, שלא מתאים לומר לו משפט כמו "כל הפסיכולוגים אומרים", צריך היית בעצמך להימנע מלהכניס את כל המאמינים לשק אחד ולטעון טענה שאלה המאמינים כל העת בזמן משבר מאבדים את האמונה. האם אתה מכיר את כל המאמינים בעולם שאתה יכול לטעון את טענתך? ומתוך כך אתה עוד מחזק את טענתך שאמונה לא עומדת במבחן??? לידיעתך דווקא ראיתי שבאמצעות המדע לא תמיד מצאו תשובה לכל החוליים למיניהם, ואילו דווקא באמצעות האמונה, אנשים נרפאו ממחלתם! יש המון סיפורים על אנשים שהאמינו שיבריאו ונשארו שמחים ואכן באמת הבריאו. נכון, לא כולם, אבל מה זה חשוב? העיקר לא לעשות הכללות. מאוד לא מתאים לך קונאטוס חברי היקר! ממך דווקא הייתי מצפה ליותר עומק מחשבתי! קראת את המסר שלי אליך??
 
conatus, אנשים מתחילים להאמין...

אנשים מתחילים להאמין, בזמן שהם מרשים לפחדים ודעות-קדומות להשתלט עליהם. אותם פחדים ודעות-קדומות יצרו כל מיני תיאוריות על החיים שאחרי המוות, כאשר התיאוריות מהוות נקודה להתלות בה, כדי להתחמק מהתמודדות עם הפחד. כאשר אדם קרוב מת אנשים נשברים, בגלל שדווקא אז הפחד מתפרץ ביתר שאת, פנים מול פנים עם המוות, הם לא יכולים לברוח יותר מההתמודדות עם הפחד! יש כאלה, שמצליחים לצמוח מתוך ההתמודדות הזאת, ויש כאלה, שהולכים לאיבוד בתוך הפחד מפני הגהינום המצפה להם אחרי המוות. הכל תלוי בדרך בה האדם מקבל את הדברים. חג שמח
 
למעלה