מוות של חית מחמד

[Milo M]

מוות של חית מחמד

לפני זמן רב ( יותר משנה ) ג´וק החתול המשפחתי הנאמן שלנו הלך למקום של החתולים בשפתו של יואב ( הילד שלנו בן שנתיים וארבעה חודשים ) מאז בכל פעם שאנחנו רואים חתול ברחוב הוא שואל, מתענין וגם עונה לעצמו שג´וק הלך למקום של החתולים. השאלה שאני רוצה לפתוח לדיון היא תפיסת המוות של ילדים קטנים והדרך שלנו ההורים להתיחס אל נושא זה.

 

[נעה גל]

ממחקר מועט משתתפים שערכתי על אורן

וילדי חברים, מצאתי, שילדים מתייחסים למוות כאל עוד מצב של בע"ח (שזו צורת המוות שרוב הילדים פוגשים בה). כלומר, בע"ח מכל סוג יכול לרוץ, לשחק, לקפוץ, לברוח וגם להיות מת. המוות טבעי להם לחלוטין וזה כל כך יפה לראות איך הוא, הצער הנלווה אליו והפחדים, הם נרכשים ולא מולדים. בבית אנחנו גם משתמשים במושג "מת" ולא תיאורים מעבר (שרק מעידים,לדעתי, על כך שההתיחסות שלנו היא לא שוות נפש). אני לא יודעת אם הדרך שבה אנחנו מתיחסים למוות עשתה את זה, אבל אורן לא סבלה/סובלת מפחדים כמו "מה יהיה כשתמותו?". היא שאלה שאלות כמו "האם תאהבו אותי תמיד גם אחרי שתמותו" ו"מתי מתים" וכו´, אבל אף פעם לא בקונוטציה של פחד. אנחנו משתדלים לענות כמיטב יכולתנו ולהשתדל להיות עניניים. אני חושבת שזה הוכיח את עצמו. היתה תקופה שחשבתי שאולי היא לא מבינה את המשמעות של "מוות" (היא בטח לא מבינה את המשמעות לעומק גם היום, אבל אז חשבתי שהיא בכלל לא מבינה מה זה אומר) עד שיום אחד, כמה שבועות אחרי שאיתמר נולד אורן שאלה אותי בחביבות "מתי איתמר ימות כבר?"

 

[דסי אשר]

"אורה" - "על רום ועל ים ועל חתול

שנעלם". ספר נפלא - כבר פעם כתבתי עליו -של מיריק שניר, על החתול "אורה" - שמת. הספר נכתב על ידי מיריק, כאשר ראתה את תגובתה הרגשית יוצאת הדופן של נכדתה(רגרסיה עד להפסקת דיבור,יללות כמו חתול, חוסר תנועה), של פעוטה בת 3 כתוגבה למות החתול האהוב עליה, שבטעות נחשב בהתחלה לחתולה, ולכן קיבל את השם אורה . קניתי את הספר לעצמי, כאשר כלבתי האהובה נדרסה, והקראתי אותו לילדי המשפחתון, במסגרת עיבוד האבל של כולנו על מותה. הם לא יכלו להבין כמה נפלא הספר, והקשרו למותה(זו הקודמת, לא פרלה יקירתי, שתחייה). דסי

 

[Milo M]

תודה נעה ודסי../images/Emo54.gif