מוות לא רווחי
קצין משטרה בכיר מאזור קרית-שמונה היטיב לבטא את תחושותיי כששמעתי ברדיו על התאונות בצומת חולתה בגליל-העליון – "התרחש כאן טבח". אף-אחד לא לקח רובה וירה במישהו, אף-אחד כאן לא באמת מואשם בביצוע רצח כלשהו, אולי רק בנהיגה רשלנית ופושעת (שזהו דבר חמור מאוד בפני עצמו), אבל טבח היה כאן. והגיע הזמן שמישהו בארץ יתייחס לזה. האמת היא שעדיין לא מתייחסים לזה ברצינות. מאות אנשים בשנה נספים בכבישי ישראל, אבל כולנו עוברים על-כך לסדר היום. ב-15:50 ביום חמישי היה עידכון תנועה ברדיו, בו סיפרו על מותם של שלושה נוסעים בצומת חולתה. אחרי זה חזרו להשמיע מוזיקה קצבית. ב-16:45 בערך סופר על התאונה השניה שהתרחשה באזור, ועל שני נוסעים נוספים שנהרגו. ועכשיו ל... פיר-סו-מות! לא, לא מדובר בסאטירה כלשהי. אנשים מתים סתם ככה ולאף-אחד לא אכפת. זה הרי לא פיגוע, זה לא הולך לקבל הרבה רייטינג וגם ככה אין לזה כל-מיני פתרונות קסם כמו "טרנספר", "אוטונומיה", "לתת להם מדינה" ועוד. אז למה שנבזבז על זה זמן שידור יקר? שמחתי, כמובן לא שמחה אמיתית אלא סיפוק מסויים, כשראיתי יום למחרת כותרת גדולה במעריב שמדברת על התאונות. סוף סוף למדנו להתייחס לזה. השאלה היא האם התאונה היתה מקבל כותרת כזו גדולה אם לא היה מאחוריה סיפור מעניין (רייטינג, כבר אמרנו?) על שתי משפחות מאותו רחוב שנספו באותו כביש כשהמרחק בין התאונות זהה למרחק בין הבתים שלהם. וואו. באתר (שכבר לא קיים) "נון-סנס" היה על הנושא סרטון פארודי לפני כשנה, סרטון שנשאר אקטואלי גם להיום. רואים סטנדאפיסט מספר בדיחות בתוכנית "הצחוקר" (באותה תקופה שודרה התוכנית "הג´וקר"), כשלפתע עוברים למבזק חדשות. מיקי חיימוביץ´ מדווחת על "פיגוע, זוועה, דם, הרוגים". אהוד יערי מספר שבאל-ג´זירה דווח שתנועת החמאס לקחה אחריות, ומיד עוברים לשידור ממקום הפיגוע. אחד הפצועים מספר שהוא ראה "לפחות 12 גופות בתאונה הזאת". מיקי חיימוביץ´: "תאונה?", הפצוע: "כן, תאונת דרכים". מיקי חיימוביץ´: "אה.. תאונת דרכים...". ומיד רואים איך הטלוויזיה חוזרת לשדר את "הצחוקר", כשהסטנדאפיסט ממשיך עם הבדיחה שהוא החל לספר לפני המבזק. עצוב, אבל ככה זה אצלנו.
קצין משטרה בכיר מאזור קרית-שמונה היטיב לבטא את תחושותיי כששמעתי ברדיו על התאונות בצומת חולתה בגליל-העליון – "התרחש כאן טבח". אף-אחד לא לקח רובה וירה במישהו, אף-אחד כאן לא באמת מואשם בביצוע רצח כלשהו, אולי רק בנהיגה רשלנית ופושעת (שזהו דבר חמור מאוד בפני עצמו), אבל טבח היה כאן. והגיע הזמן שמישהו בארץ יתייחס לזה. האמת היא שעדיין לא מתייחסים לזה ברצינות. מאות אנשים בשנה נספים בכבישי ישראל, אבל כולנו עוברים על-כך לסדר היום. ב-15:50 ביום חמישי היה עידכון תנועה ברדיו, בו סיפרו על מותם של שלושה נוסעים בצומת חולתה. אחרי זה חזרו להשמיע מוזיקה קצבית. ב-16:45 בערך סופר על התאונה השניה שהתרחשה באזור, ועל שני נוסעים נוספים שנהרגו. ועכשיו ל... פיר-סו-מות! לא, לא מדובר בסאטירה כלשהי. אנשים מתים סתם ככה ולאף-אחד לא אכפת. זה הרי לא פיגוע, זה לא הולך לקבל הרבה רייטינג וגם ככה אין לזה כל-מיני פתרונות קסם כמו "טרנספר", "אוטונומיה", "לתת להם מדינה" ועוד. אז למה שנבזבז על זה זמן שידור יקר? שמחתי, כמובן לא שמחה אמיתית אלא סיפוק מסויים, כשראיתי יום למחרת כותרת גדולה במעריב שמדברת על התאונות. סוף סוף למדנו להתייחס לזה. השאלה היא האם התאונה היתה מקבל כותרת כזו גדולה אם לא היה מאחוריה סיפור מעניין (רייטינג, כבר אמרנו?) על שתי משפחות מאותו רחוב שנספו באותו כביש כשהמרחק בין התאונות זהה למרחק בין הבתים שלהם. וואו. באתר (שכבר לא קיים) "נון-סנס" היה על הנושא סרטון פארודי לפני כשנה, סרטון שנשאר אקטואלי גם להיום. רואים סטנדאפיסט מספר בדיחות בתוכנית "הצחוקר" (באותה תקופה שודרה התוכנית "הג´וקר"), כשלפתע עוברים למבזק חדשות. מיקי חיימוביץ´ מדווחת על "פיגוע, זוועה, דם, הרוגים". אהוד יערי מספר שבאל-ג´זירה דווח שתנועת החמאס לקחה אחריות, ומיד עוברים לשידור ממקום הפיגוע. אחד הפצועים מספר שהוא ראה "לפחות 12 גופות בתאונה הזאת". מיקי חיימוביץ´: "תאונה?", הפצוע: "כן, תאונת דרכים". מיקי חיימוביץ´: "אה.. תאונת דרכים...". ומיד רואים איך הטלוויזיה חוזרת לשדר את "הצחוקר", כשהסטנדאפיסט ממשיך עם הבדיחה שהוא החל לספר לפני המבזק. עצוב, אבל ככה זה אצלנו.