מוות ואמונה..

[When I Die]

מוות ואמונה..

אנחנו נתונים כולנו, לחסדים של הזמן.. יום אחד, כולנו נעלם. יש אנשים שמסרבים לקבל את האנלוגיה הזו.. אותם אנשים, מנסים להקל על עצמם, בדרך ללא חששות, חרדות.. אותם אנשים "מאמינים".. בעקבות משו שקרה לי, אני רוצה לשאול כמה שאלות: 1. מה אתם חושבים, שקורה בסוף? - האם זה הסוף המוחלט?.. 2. האם נראה לכם, שקיומם של דתות [לא משנה איזה], נובעות בחלקן מהפחד הזה, מהסוף?.. 3. אני לא יודע איך לשאול את זה כמו שצריך, אבל - מהי ה"אמונה" [בלי קשר לדת] הכי בסיסית שיש, לדעתכם?.. 4. איך אפשר לדעת אמונה מהי, בשבילנו, כלומר - איך אפשר לדעת שאנחנו מאמיניפ במשו, באופן כמעט מוחלט?.. תודה מראש לכל העונים..

 

[Grimsom]

When I'm Old and Wise

הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית הרבתה להתעסק ברעיון של חיים על אף האבסורד שנוכח המוות. אברהם, אביר האמונה של קירקגור, אימץ את האבסורד וראה בו טוב. נראה לי שזה אלמנט חשוב בדת - לקבל את הקיים כטוב. אך עם זאת קיים בדת אלמנט נוסף, המתריס נגד הקיים ושולל אותו. מצד אחד, קיימת בדת התפישה של "גם את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל?" (איוב ב' י'); ומנגד ישנה תחיית המתים של אחרית הימים, המתקוממת נגד העוול שבמוות ובחוסר הצדק שבקיום האנושי. אלבר קאמי כינה את אימוץ הרע וראייתו כטוב, כפי שעושה אברהם של קירקגור, "התאבדות פילוסופית". סיזיפוס, הגיבור של קאמי, אינו מקבל את גורל האלים ומשטה במוות. האלים מענישים אותו על כך בעבודה חסרת תכלית, לנצח. אולם סיזיפוס של קאמי ממשיך במרד שלו, ובוחר להיות מאושר על אף העונש שניתן לו. אני לא חושב שדתות מבוססות על אמונה. אני כן חושב שדת היא דרך לסדר את המרחב (את היקום, את החברה) ולהעניק לו משמעות. עם זאת, בדתות שאני מכיר, בד"כ יש גם מודעות לחוסר המשמעות שנמצאת מעבר למרחב המאורגן, ללא אירגון המרחב. כך, שבמידה מסויימת כן, הדתות קמו נוכח חוסר המשמעות הנראה לעין. אבל בכך הן מביעות משהו מהותי לפעילות האנושית. כבני אדם, אנחנו כל העת מארגנים את המרחב שלנו ונותנים לו משמעות. הדבר כל כך עמוק בתרבות שלנו, עד שקשה לי להעלות בדמיוני אפשרותו של זמן בו בני אדם לא עשו כן (משמע - לא דיברו). לא עניתי לשתי השאלות הראשונות שלך, פשוט משום שאני לא יודע איך. אני לא חושב שאפשר לדבר על "הסוף" מבלי לקשור אותו במערכת מטאפיזית, שממשמעת אותו (עצם כינויו כ"סוף", "מוות", כבר ממשמע את האירוע), ואני לא מרגיש מספיק מחוייב למערכת מטאפיזית אחת בהקשר זה בשביל להטיף לה כאן.

 

[.m]

בהחלט עניין של אמונה ../images/Emo13.gif

אני מסתובבת עם המשפט Death is just another concept of living, כי הוא מתאים לחוויות האישיות שלי. בהתאם לכך, ניתן להבין שאיני רואה במוות "סוף מוחלט" כהגדרתך. כמה דברים שכדאי לדעת על דתות והעיסוק בגלגול נשמות:

התיעוד הראשון של עיסוק בגלגול נשמות הוא "ספר המתים" שמקורו במצריים העתיקה (ישנן כמה תאורית לגבי התאריך מדוייק שלו)

התיעוד השני מופיע בהינדואיזם

במאה ה-16 הוציאה קיסרית קונסטנטינופול את העיסוק בגלגול נשמות אל מחוץ לחוק (כלומר, מחוץ לדת הנוצרית) ורק מסדרים בודדים (למשל הפרנסיסקנים) המשיכו לעסוק בכך.

ביהדות עצמה לא עסקו בגלגול נשמות עד המאה ה-17, עם הופעת הספר "שער הגלגולים" של האר"י מצפת. הקבלה מדברת על ארבע שלבי התפתחות (דומם-צמח-חי-אדם) כשכל אחד יש ארבעה תתי-שלבים (גוף-נפש-רוח-נשמה)

בדת הדרוזית, שקימת כ-1000 שנה - מאמינים שנשמה של דרוזי תמיד תתגלגל אל גוף של דרוזי, ולעולם לא תעזוב את האמונה הדרוזית. ולשאלה איך אפשר לדעת שאנו מאמינים במשהו באופן מוחלט (למה "כמעט מוחלט"?) - יש שיאמרו שהם מאמינים רק בדברים שאפשר להוכיח, ויש שיאמרו שאם זה נשמע/מרגיש להם נכון אז זה מספיק. כשזה מגיע לאמונה אין "נכון" או "לא נכון"

mai