מודעות בכל רגע

lost insight

New member
מודעות בכל רגע

האם מישהו מכם ניסה לתרגל מודעות רציפה (בכל רגע ביום) במשך תקופה ארוכה? אני אספר קצת על עצמי - אני כבר מזה תקופה מסויימת (כמה חודשים) מנסה על עצמי את הניסוי הזה (והורדתי במינון של מדיטציות קבועות), וגם כשיש כבר החלטה ואפילו מוטיבציה וידיעה שזה הדבר הכי נכון להשקיע בו את האנרגייה, אני מוצא שזה קורה רק במשך פעמים ספורות במהלך היום. וזה מדהים אותי, עד כמה קל לשכוח את עצמך, ולתת למיינד להשתלט. חוץ מזה, מסתבר שאחרי שעושים את זה זמן ממושך, החוויה עצמה כל הזמן משתנה (אבל באמת קשה לתאר את ההבדלים בחוויות במילים), ומהבחינה הזאת אני ממליץ לנסות להתמיד בתרגול מסויים, כי זה מאפשר להגיע לעומק. לפעמים אני מרגיש שאני יכול להיכנס למוד הזה די מהר, לפעמים אני מרגיש ממש שהנשמה מנותקת מהגוף. התהליך הזה מלווה בהמון תסכול ומאמץ. ועוד דבר מוזר שקרה לי לאחרונה שאני לא כל כך מבין - אני כבר יומיים מרגיש שאני לא יכול להיכנס ל"מוד" הזה בכלל, כאילו היכולת הזאת שהשגתי קודם לכן נעלמה ומשהו כל הזמן עוצר, וזה אפילו לא בגלל שהמיינד מציק, כאילו יש איזה תהליך מסויים של מודעות שיוצר חוויה מסויימת ושכחתי איך נכנסים אליו. בכל מקרה, אם מישהו פה תרגל את זה, אני אשמח לשמוע חוויות אישיות (במיוחד על שינויים בחוויות המודעות, ועל תדירות ההצלחה), או טיפים לאיך להחזיק תהליך כזה מבלי להתייאש, ואני גם תוהה אחרי כמה זמן זה באמת הופך לטבע שני.
 
ובסוטרת הסאטיפטהאנה

הבודהה מצביע על תרגול מתודי של מודעות (זכירה)-עצמית, ועל פיו מודעות-עצמית מרגע לרגע יכולה להתקיים אך ורק אצל מי שהתעורר.
 

Mist2

New member
מה שאנו משיגים במאמצים

ולא קורה מעצמו (תגובה לגירוי), לא יכול להפוך לטבע שני... אבל ישנם כוחות שונים שינסו לבלבל ולהתחזות... בהיכנסך לביתך, גילית גנב. אל תתן לו לשכנעך, שהננו השוטר.
 

o n m y w a y

New member
גאוני!!

"בהיכנסך לביתך, גילית גנב. אל תתן לו לשכנעך, שהננו השוטר."
 

lost insight

New member
הממ

טוב, גם אני מאד אוהב את המשל על הגנב, הוא מאד ממצה. לגבי הטבע השני....זה גם תלוי בהגדרה של טבע שני. השאלה אם יש התקדמות ביכולת להגיע לזכירה עצמית עם הזמן? נדמה לי שפעם דיברתי על זה עם בארס (בנושא של התבוננות) והוא אמר שאלה יכולות שכל הזמן מתחדדות, כמו כל אימון אחר.
 

Mist2

New member
מאמצים

טיפוס במעלה הר תלול מצריך מאמצים רבים לאורך כל הדרך. אדם שמטפס בפעם הראשונה ללא ניסיון, לא יגיע רחוק, גם אם ישקיע מאמצים לרוב. אדם שעושה טיפוס זה בפעם האלף, יעשה את הדרך מעלה בצורה החכמה ביותר, הנכונה ביותר והמהירה ביותר...אך גם זה כרוך במאמצים! ועוד נקודה למחשבה! בכל צעד הטיפוס משתנה, המאמצים משתנים, וזה לא משנה כמה פעמים עשית את הדרך עד לנקודה מסוימת. כל צעד מעבר לנקודה זו מצריך מאמצים שונים וחדשים. והטיפוס נעשה תלול וקשה עם כל צעד! אם הדרך נעשית קלה מידי וללא מאמצים, צריך לבדוק האם אנו עדיין מטפסים מעלה, או שרק מספרים לעצמינו סיפורים על הטיפוס.
 
../images/Emo45.gif

מילים של זהב. תודה לך
 
נסיון סביר ../images/Emo13.gif

כבר זמן מה, חודש וחצי - חודשיים, שהתהליך הזה מתרחש אצלי יש מצבי תירגול מוגדרים כגון, נסיעה ברכב, אכילה שתיה, שרותים, בהתחלה היה צורך בכלל להזכר שאני רוצה לתרגל במצבים הללו ולכן השתמשתי בתזכורות (כתבתי על היד, טלפון וכו) בהמשך (והיום) אני נזכר להזכר במצבים האלו ברוב המקרים ללא תזכורות כמובן שאלו מצבים "קלים לאימון" כי ממליא אין צורך להפעיל את האינטלקט יותר מדי לאחר בערך חודש ובזמן האחרון בפרט זה מתעורר במצבים אחרים באופן ספונטאני - במיקרים מסויימים אני מחזיק את זה יותר זמן במקרים אחרים פחות (בכל מקרה אני מדבר על דקה או דקות בודדות) תופעה שמאוד מעודדת אותי לאחרונה (אין לי מושג מה זה אומר סתם זה כייף כי זה ספונטאני) זה קורה לי בחלומות וזה קורה לי מיד כשאני מתעורר בבוקר, דבר ראשון שעולה לי בראש זה שאני נזכר, כבר שבועיים, כימעט כל יום. ועכשיו אני ניתקל בשאלה הזו שלך כאן, איכשהו אני לא מתפלא
אגב זה תרגיל מוגדר מאיזושהי דיספלינה? אני רואה את זה כתירגול Mindfulness , לתרגל כאן ועכשיו. יום מבורך
 

lost insight

New member
:)

נחמד שעוד מישהו חווה את זה עכשיו... בעבר ניסיתי די הרבה את הדיספלינה של mindfullness (התבוננות), ולא החזקתי בזה יותר מדי זמן. האמת היא שאף פעם לא החלטתי שמעכשיו אני רק בהתבוננות לתקופה בלתי מוגבלת, כנראה כי לא היה לי לגמרי חיבור לשיטה. הייתי מחזיק יומיים ואז חוזר למדיטציות קבועות. חוץ מזה שהייתי מכור לחוויות מיסטיות ומצבי תודעה בזמנו, ואני חושב שיחסית נגמלתי, וכרגע אני מוכן להשלים גם עם זה שלא יהיו תוצאות מידיות. היום המודעות שלי היא רק היזכרות בקיום שלי, אני לא מתבונן בקלטים (רק כשההיזכרות לא מצליחה אז זה הדיפולט, התבוננות דורשת פחות אנרגיה מהיזכרות עצמית לדעתי). אני פשוט יותר שלם עם הדיספלינה הזאת, בין השאר כי זה יותר מכוון ל"אני האמיתי" (להיזכר בעצמי זה קרוב ללשאול "מי אני", ועם זה לא הצלחתי להתמיד בכלל כי הרגשתי שהמיינד משתלט) למרות שהשוני ביניהן לא כזה גדול ומשתיהן אפשר להתפתח. נתת עצות טובות, אני אשמח לשמוע ממך כשיהיו עוד התפתחויות...
 

lost insight

New member
ועוד דבר

אני לא יודע אם מה שאני עושה זה בדיוק מה שהתכוונו אליו המורים, אבל הדיספלינה לקוחה מאדוויטה (בעיקר מהרג' המלך) וגם גורדייף וחבריו.
 
חשוב להדגיש

1. זה לחלוטין לא במקום מדיטציה, מדיטציה מבחינתי זה עוגן קבוע,אין מצב להגדיר תקופה בלי 2. אני פחות מכיר את המונחים והשיטות של גורדייף אל אף שקראתי קצת ומבחינתי אפשר להגיד שמה שאתה קורא לו זכירה עצמית ומה שאני תארתי כתירגול Mindfulness בסופו של דבר אין בו שום דבר מיסטי, פשוט לזכור במובן המקובל של המילה - לזכור להפנות את תשומת הלב אל הגוף, אל התחושות, אל המקום שבו אני נמצא כרגע, אל הפעולה שאני עושה כרגע. 3. אז יש כאן מהלך דו שלבי - 1 - שדרוש פיתוח מותנה שלו וזה לזכור לעשות את זה, 2 - ברגע שזכרת לבצע את הפניית תשומת הלב למשך זמן מה כמו שתארתי למעלה 4. הכוונה לייצר הרגל מותנה שיעשה זאת מעצמו ללא "אילוץ מלאכותי" יום מבורך
 

בארס

New member
כמה דברים...

ביחס להודעה הזאת ובכלל לנושא השרשור. קודם כל אתחיל בלציין שאי אפשר לייצר הרגל מותנה לזכירה עצמית...זו אנטיתזה. זכירה עצמית היא "פעולה" מודעת, זה דבר "מלאכותי" לגמרי (במובן של דבר שלא קורה מעצמו בצורה מכאנית) מה שכן אפשר לייצר זו התניה שתזכיר לזכור את עצמך או להיות מודע...אבל עצם המודעות עצמה חייבת להיות רצונית לאורך כל הזמן. הדוגמא הכי טובה שיש לי ושהזכרתי אותה לא פעם היא 'הקשבה'. אי אפשר להקשיב באופן "מכאני" או מותנה...כדי להקשיב לאורך זמן חייבים להפנות את תשומת הלב באופן רצוני לקליטת הצליל. ועל זה מבוססת כל ההתפתחות הרוחנית. לגבי הזכירה העצמית והתבוננות, כבר היה כאן שרשור על העניין ומה שציינת אבי, זו לא זכירה עצמית, זו התבוננות, זו מודעות אבל לזכירה עצמית יש אספקט קריטי מאוד ספציפי שלא קיים בהתבוננות או מודעות רגילים ואני לא ממש יכול להסביר אותו בכתב. (וגם מאחר וזה תרגול גורדייפיסטי אני משאיר את הלימוד אותו למורי האסכולה המסויימת הזו) לגבי משך הזכירה והקושי בה...זה אכן תהליך שבמצב הרגיל שלנו בדרך כלל סותר את טבע ההתנהלות הרגיל שלנו, מה שגורדייף מכנה 'השינה'...וזה קשה מאוד ובנוסף לכך, אחרי שמתרגלים קצת את העניין מתעוררים כל ההתנגדויות והכוחות ש"רוצים לישון" מתחזקים בהתאם...זה טבע הדברים, טבע הכוחות שלוקחים חלק בחיים שלנו ובגלל זה רצוי לבסס את התרגול על עקרונות מיוחדים שבשילוב המיוחד שלהם יש בכוחם (תיאורטית לפחות) את היכולת להביא לאיזה שינוי ממשי לאורך זמן. ע"פ מה שאני יודע, גם מנסיון אישי וגם מנסיון של אחרים, רגעי הזכירה העצמית באמת נמשכים לפרקי זמן קצרים מאוד בלבד במהלך היום, ויש לזה הרבה סיבות... אחת הסיבות קשורה למה ששנטי כתב באחת ההודעות שלו והי שהזכירה העצמית הקבועה והספונטנית שמתרחשת במצב של הארה היא לא הזכירה העצמית שיכול לתרגל מי ש"הולך בדרך", אם לגייס משל לצורך המחשה של העניין אז נאמר שתרגול זכירה עצמית הוא כמו לקפץ, כשאתה מתרגל את זה אז אתה מתרגל בעצם קפיצה. ככה אתה קופץ כמה פעמים ביום..ומטבע הדברים אתה נוחת מהר מאוד לקרקע הארה והתעוררות הן בעצם מצב שבו יש לך כנפיים ואתה מעופף "איכשהו" התהליך הזה של הקיפוץ מעורר את גידולם של הכנפיים ואז יום אחד הן נפרשות ואתה מעופף לך...אז הקפיצה היא מנגנון אחד והכנפיים הם מנגנון אחר ומסדר גודל אחר והטעות הבסיסית היא לחשוב שהקיפוץ הוא מה שצריך לפתח, אז אנשים מנסים לזכור את עצמם לכמה שיותר זמן (כאילו לקפוץ יותר גבוה) ואם אפשר בכלל לאורך כל היום (שזה מצב ששקול ללנסות לקפוץ מראש של איזה בניין גבוהה!)...זו טעות שאני משתדל להזהיר ממנה בכל הזדמנות...אז שוב: הכי מומלץ (ושפוי) זה להכנס למסגרת תרגול מונחית ע"י מישהו שיודע על מה הוא מדבר ולתת לו לנהל את התרגול. אם זו לא אופציה, אז המלצה עקרונית שלי היא לרכז את התרגול, כל תרגול, לפרקי זמן מוגדרים וקצובים במשך היום, ולא להגזים איתם...נגיד לתרגל שעה או שעתיים ביום בין 7 ל 8 בבוקר ואולי איזה מיני תרגול בערב, אבל "למסגר" את התרגול ולקצוב אותו...ובכל שאר הזמן לא לעשות שום דבר מיוחד ולחיות את החיים כרגיל.
 
לא יאומן../images/Emo70.gif

הודעה שלך שאני מסכים כמעט עם כולה ופלא פלאים לא פחות- דבר אחד שכתבתי ושאתה מסכים איתו! אולי זוהי תחילתה של ידידות מופלאה
?
 

בארס

New member
באמת לא יאומן

אבל אני טיפוס שמאמין בניסים. עוד מוקדם מידי בשבילי לקבוע שאתה מתחיל באמת לקרא את התוכן של ההודעות שלי ולא ואת מה שנדמה לך שאני כותב ולהלחם בו ...אבל יש לי סבלנות.
 

קמהדנו

New member
ראיתי מישהו

על חמור לבן בדרך לעיר הקודש.. יש קצת פקקים בגינות סחרוף, אבל הוא ממש מעבר לפינה...
 

קמהדנו

New member
הסבר בהיר ומועיל ../images/Emo106.gif

מנסיון הודעות העבר שלך, אפשר אולי להוסיף את דימוי ה
ישנו שלב הזחל, בו עליו לאכול ולטפס על העץ. ישנו שלב הגולם בו הוא מתבשל בפנים, בתוך הקוקון, ובשלבים האלה הוא יכול לנסות לקפץ ולזוז, הוא גם יכול לחלום על לעוף ועל צוף. אבל פריסת הכנפיים שלו היא מסדר גודל אחר ומנגנון אחר
 

בארס

New member
אפשר להוסיף מה שרוצים

כל עוד זוכרים שמדובר במטאפורה והכי חשוב שההבנה את העניין תביא את המתרגל לגשת לתרגול בעמדה הנכונה... בלי מתח ולחץ, בלי צפיות מוגזמות ועם התמסרות חיונית לחוויה האותנתית שמתרחשת בפועל לקפץ בחדווה :)
 
למעלה