מודעות או כן
יש דרכים רבות לסווג מדיטציות.
יש המון סוגים של מדיטציות.
אחת משיטות הסיווג האפשריות, היא מנקודת המבט של המודעות:
1. מדיטציות שהכניסה אליהן היא גם איבוד המודעות לזמן מה;
2. מדיטציות שהמודעות במהלכן נשארת כרגיל;
3. מדיטציות של המודעות עצמה.
על הסוג הראשון נמנים סוגים שונים של מצבי "טראנס" (לא המוזיקה).
אלה צורות מדיטציה שבדרך כלל אהובות מאוד על עושיהן, שאוהבים "להיעלם" לפרק זמן מסויים.
מדיטציות כאלה יכולות להיות החל ממועילות מאוד, המשך בחסרות תועלת לחלוטין וכלה במזיקות מאוד.
דוגמה למדיטציה מועילה מהז'אנר הזה תהיה אם המודט נכנס לתוכה לזמן קצר ויוצא ממנה שליו ומחוזק, כמו אחרי סוג של שינה טובה ומיוחדת.
דוגמה למדיטציה חסרת תועלת מהז'אנר הזה תהיה אם המודט פשוט שוכח את עצמו, שוקע בחלומות, בעודו בטוח שקורים לו דברים טובים מאוד.
דוגמה למדיטציה מזיקה מהז'אנר הזה תהיה אם המודט פשוט עובר תהליך נפשי מזיק כלשהו בזמן הסשן, מבלי שהוא יודע על כך.
סוג זה של מדיטציה הוא נפוץ מאוד (מדיטציות רבות משתייכות אליו) ואפשר למצוא בתוכו די בקלות את כל קשת הגוונים שתוארה לעיל, ממועיל ועד מזיק.
הסוג השני גם הוא נפוץ מאוד, אפילו יותר מהסוג הראשון.
בהרבה מאוד מדיטציות, המודעות איננה הולכת לאיבוד במהלכן, אלא נשארת בזמן המדיטציה. כלומר, המודט יודע שהוא עושה עכשיו מדיטציה. גם כאן יש טווח עצום של מדיטציות מגוונות מאוד. המודט יכול לדוגמה לחוש את הנשימה שלו או את גופו, לנוע במסלול כלשהו של דמיון מודרך או לבצע כל הנחיה אחרת שניתנת לו, מבלי לאבד את מודעותו הטבעית.
הסוג השלישי מעט נדיר יותר. מדובר במדיטציה במובן אחר לגמרי מאשר בשני הסוגים האחרים. כאן המטרה, בדרך כלל, היא לא לנוח או להשתפר במשהו, אלא יותר משהו בכיוון של לגלות את עצמי שמעבר לעצמי המותנה, למחשבות, לרגשות, לזכרונות וכן הלאה.
בסוג זה של מדיטציה בדרך כלל לא מתעסקים רק בזמן סשן המדיטציה, אלא שואפים להשתמש בסשן בכדי "לעלות" לתוך המפלס הזה באופן תמידי. כאן המודעות עצמה – הגרעין של היותי – מכירה בעצמה בנפרד מהמחשבות, הרגשות, התחושות, האישיות וכו'.
זאת אומרת, לא זו בלבד שהמודעות איננה נעלמת (כבסוג הראשון), היא גם לא נשארת כפי שהיתה (כבסוג השני) אלא ממריאה אל מצב של הכרת עצמה ואולי אף מעבר לכך.
באופן ציורי וכללי אפשר לומר שהסוג הראשון והשני נעשים על-ידי אדם, השואף לשפר משהו, בעוד שהסוג השלישי נעשה על-ידי רוח, השואפת להכיר בעצמה גם בעודה חווה את עצמה כאדם.
יש דרכים רבות לסווג מדיטציות.
יש המון סוגים של מדיטציות.
אחת משיטות הסיווג האפשריות, היא מנקודת המבט של המודעות:
1. מדיטציות שהכניסה אליהן היא גם איבוד המודעות לזמן מה;
2. מדיטציות שהמודעות במהלכן נשארת כרגיל;
3. מדיטציות של המודעות עצמה.
על הסוג הראשון נמנים סוגים שונים של מצבי "טראנס" (לא המוזיקה).
אלה צורות מדיטציה שבדרך כלל אהובות מאוד על עושיהן, שאוהבים "להיעלם" לפרק זמן מסויים.
מדיטציות כאלה יכולות להיות החל ממועילות מאוד, המשך בחסרות תועלת לחלוטין וכלה במזיקות מאוד.
דוגמה למדיטציה מועילה מהז'אנר הזה תהיה אם המודט נכנס לתוכה לזמן קצר ויוצא ממנה שליו ומחוזק, כמו אחרי סוג של שינה טובה ומיוחדת.
דוגמה למדיטציה חסרת תועלת מהז'אנר הזה תהיה אם המודט פשוט שוכח את עצמו, שוקע בחלומות, בעודו בטוח שקורים לו דברים טובים מאוד.
דוגמה למדיטציה מזיקה מהז'אנר הזה תהיה אם המודט פשוט עובר תהליך נפשי מזיק כלשהו בזמן הסשן, מבלי שהוא יודע על כך.
סוג זה של מדיטציה הוא נפוץ מאוד (מדיטציות רבות משתייכות אליו) ואפשר למצוא בתוכו די בקלות את כל קשת הגוונים שתוארה לעיל, ממועיל ועד מזיק.
הסוג השני גם הוא נפוץ מאוד, אפילו יותר מהסוג הראשון.
בהרבה מאוד מדיטציות, המודעות איננה הולכת לאיבוד במהלכן, אלא נשארת בזמן המדיטציה. כלומר, המודט יודע שהוא עושה עכשיו מדיטציה. גם כאן יש טווח עצום של מדיטציות מגוונות מאוד. המודט יכול לדוגמה לחוש את הנשימה שלו או את גופו, לנוע במסלול כלשהו של דמיון מודרך או לבצע כל הנחיה אחרת שניתנת לו, מבלי לאבד את מודעותו הטבעית.
הסוג השלישי מעט נדיר יותר. מדובר במדיטציה במובן אחר לגמרי מאשר בשני הסוגים האחרים. כאן המטרה, בדרך כלל, היא לא לנוח או להשתפר במשהו, אלא יותר משהו בכיוון של לגלות את עצמי שמעבר לעצמי המותנה, למחשבות, לרגשות, לזכרונות וכן הלאה.
בסוג זה של מדיטציה בדרך כלל לא מתעסקים רק בזמן סשן המדיטציה, אלא שואפים להשתמש בסשן בכדי "לעלות" לתוך המפלס הזה באופן תמידי. כאן המודעות עצמה – הגרעין של היותי – מכירה בעצמה בנפרד מהמחשבות, הרגשות, התחושות, האישיות וכו'.
זאת אומרת, לא זו בלבד שהמודעות איננה נעלמת (כבסוג הראשון), היא גם לא נשארת כפי שהיתה (כבסוג השני) אלא ממריאה אל מצב של הכרת עצמה ואולי אף מעבר לכך.
באופן ציורי וכללי אפשר לומר שהסוג הראשון והשני נעשים על-ידי אדם, השואף לשפר משהו, בעוד שהסוג השלישי נעשה על-ידי רוח, השואפת להכיר בעצמה גם בעודה חווה את עצמה כאדם.
