מודה ומתוודה
בפעם הראשונה בחיי שקניתי ספר על סמך סקרנות מהסוג המוזר ביותר. ובכן – קניתי וקראתי את "ככה אני מדברת עם הרוח" של סמי ברדוגו. קניתי כי נורא סיקרן אותי איך אדם המתואר כמופנם, סגור, לא חברתי, לא תקשורתי במיוחד, א-מיני, סגפן ונזירי משהו בודה ממוחו הקודח שלא התנסה בהרבה חוויות חיים, סיפור חיים מהסוג הבסיסי ביותר. קראתי כי הייתי חייבת לראות מה סופר גבר כבר יכול לספר מנקודת ראותה של אישה – כשהוא עצמו בקושי יוצא למכולת, אין לו ולא הייתה לו אישה (וגם לא בן זוג גבר ככל הידוע לי). הסתקרנתי, מה לעשות. היה נורא. זהו אחד הספרים היותר מעצבנים שיצא לי לקרוא לאחרונה. הספר כולו כתוב כזרם תודעה של אישה לא משכילה במיוחד. הפריע לי שהכל היה implied (איך לעזאזל אומרים בעברית implied), שהיו פערים בלתי נסבלים בנרטיב – מדיבור עילג עם טעויות גסות (מכוונות) ועד לרמות פיוט בלתי מוסבר בעליל... שנדמה היה ש"התפלק לו". מישהו קרא? חושב אחרת? פיספסתי משהו?
בפעם הראשונה בחיי שקניתי ספר על סמך סקרנות מהסוג המוזר ביותר. ובכן – קניתי וקראתי את "ככה אני מדברת עם הרוח" של סמי ברדוגו. קניתי כי נורא סיקרן אותי איך אדם המתואר כמופנם, סגור, לא חברתי, לא תקשורתי במיוחד, א-מיני, סגפן ונזירי משהו בודה ממוחו הקודח שלא התנסה בהרבה חוויות חיים, סיפור חיים מהסוג הבסיסי ביותר. קראתי כי הייתי חייבת לראות מה סופר גבר כבר יכול לספר מנקודת ראותה של אישה – כשהוא עצמו בקושי יוצא למכולת, אין לו ולא הייתה לו אישה (וגם לא בן זוג גבר ככל הידוע לי). הסתקרנתי, מה לעשות. היה נורא. זהו אחד הספרים היותר מעצבנים שיצא לי לקרוא לאחרונה. הספר כולו כתוב כזרם תודעה של אישה לא משכילה במיוחד. הפריע לי שהכל היה implied (איך לעזאזל אומרים בעברית implied), שהיו פערים בלתי נסבלים בנרטיב – מדיבור עילג עם טעויות גסות (מכוונות) ועד לרמות פיוט בלתי מוסבר בעליל... שנדמה היה ש"התפלק לו". מישהו קרא? חושב אחרת? פיספסתי משהו?