מודאגת
שלום לכם, אני פונה אליכם אחרי המלצה של חברה הגולשת באתר. אני חוששת מאוד מנושא גיוסו של בני במרץ ליעד גיוס קרבי. משפחתנו חזרה לישראל לפני שלוש חודשים לאחר שמונה שנים בחו"ל. מיד עם חזרנו לארץ בני זומן ללשכת גיוס לצורך קביעת התאמה לשירות צבאי ובלשכת הגיוס קבעו לבני פרופיל רפואי של 97 עם סעיף ליקוי על קוצר ראי בשתי עיניים. מאז אותה קביעה, בני קיבל אפשרות להודיע ללשכת הגיוס את שלוש בחירותיו לשירות. לאחרונה קיבל זימון ל"גיבוש צנחנים-דובדבן" בסוף החודש. קשה לי לעכל את העובדה שהוא הולך לקרבי, אך כשנתקלתי במכתב הרגשתי כאילו הרצפה פשוט פערה פיה תחתיי. אמנם מבינה גדולה בצה"ל אני לא, אך אני יודעת שדובדבן היא יחידת המסתערבים בצבא ומזעזעת מהעובדה שבני יכול (וכנראה מעוניין אם זו בחירתו) להעביר שירותו במקום כ"כ מסוכן. למעשה, אני פוחדת מעצם היותו לוחם לעתיד בכל מקום אשר הוא. לפי הבנתי ממנו, במידה ולא יעבור את הגיבוש ילך כנראה לנח"ל או לבחירתו השניה גבעתי. חוסר הידיעה שלי על הדקדוקים בין החילות השונים מלחיצה אותי. גורם הידע היחיד של בני בנושא הצבא הוא השכן ואני פוחדת שאולי אין ההמלצות מתאימות לבני כמו שלשכן. בעלי לא שירת בקרבי. מלבד נושא סיכון החיים בשירות הקרבי, אני גם חוששת להשתלבותו החברתית של בני. מאז חזרתנו הוא לא יצר קשר חברות משמעותי עם אף אחד מגילו בארץ (כנראה מהעובדה שהוא לא נמצא באף מסגרת חברתית עם בני גילו). בני בחור מקסים אך מופנם ואני חוששת שהוא לא יצליח להתחבר עם חברים בצבא, בגלל רקע חברתי ותרבותי שונה לגמרי והעובדה שהוא ביישן ונפתח לאט. בנושא ההכנה הפיזית אני רגועה באופן יחסי לשאר הגורמים, בני אתלטי למדי ומתאמן שנים רבות, אבל אני לא יודעת איך הוא יעמוד במעמסים הפיזים האינטנסיביים כל כך בצבא עם כל הנשיאת משקל מוגזמת על הגב ונושא הרפואה הצבאית הלקויה זכור לי לרעה משירותי ושירותו של בעלי. בבקשה תרגיעו אותי. ענת שבת שלום!
שלום לכם, אני פונה אליכם אחרי המלצה של חברה הגולשת באתר. אני חוששת מאוד מנושא גיוסו של בני במרץ ליעד גיוס קרבי. משפחתנו חזרה לישראל לפני שלוש חודשים לאחר שמונה שנים בחו"ל. מיד עם חזרנו לארץ בני זומן ללשכת גיוס לצורך קביעת התאמה לשירות צבאי ובלשכת הגיוס קבעו לבני פרופיל רפואי של 97 עם סעיף ליקוי על קוצר ראי בשתי עיניים. מאז אותה קביעה, בני קיבל אפשרות להודיע ללשכת הגיוס את שלוש בחירותיו לשירות. לאחרונה קיבל זימון ל"גיבוש צנחנים-דובדבן" בסוף החודש. קשה לי לעכל את העובדה שהוא הולך לקרבי, אך כשנתקלתי במכתב הרגשתי כאילו הרצפה פשוט פערה פיה תחתיי. אמנם מבינה גדולה בצה"ל אני לא, אך אני יודעת שדובדבן היא יחידת המסתערבים בצבא ומזעזעת מהעובדה שבני יכול (וכנראה מעוניין אם זו בחירתו) להעביר שירותו במקום כ"כ מסוכן. למעשה, אני פוחדת מעצם היותו לוחם לעתיד בכל מקום אשר הוא. לפי הבנתי ממנו, במידה ולא יעבור את הגיבוש ילך כנראה לנח"ל או לבחירתו השניה גבעתי. חוסר הידיעה שלי על הדקדוקים בין החילות השונים מלחיצה אותי. גורם הידע היחיד של בני בנושא הצבא הוא השכן ואני פוחדת שאולי אין ההמלצות מתאימות לבני כמו שלשכן. בעלי לא שירת בקרבי. מלבד נושא סיכון החיים בשירות הקרבי, אני גם חוששת להשתלבותו החברתית של בני. מאז חזרתנו הוא לא יצר קשר חברות משמעותי עם אף אחד מגילו בארץ (כנראה מהעובדה שהוא לא נמצא באף מסגרת חברתית עם בני גילו). בני בחור מקסים אך מופנם ואני חוששת שהוא לא יצליח להתחבר עם חברים בצבא, בגלל רקע חברתי ותרבותי שונה לגמרי והעובדה שהוא ביישן ונפתח לאט. בנושא ההכנה הפיזית אני רגועה באופן יחסי לשאר הגורמים, בני אתלטי למדי ומתאמן שנים רבות, אבל אני לא יודעת איך הוא יעמוד במעמסים הפיזים האינטנסיביים כל כך בצבא עם כל הנשיאת משקל מוגזמת על הגב ונושא הרפואה הצבאית הלקויה זכור לי לרעה משירותי ושירותו של בעלי. בבקשה תרגיעו אותי. ענת שבת שלום!
