מוגבלות חברתית?

גרא.

New member
קארן21,שתי אפשרויות להתמודד עם

חוסר הבטחון שלך,שאינו כפי ששאלון ליבוביץ מצא,אינו מוגדר כחרדה חברתית. הדרך האחת, היא התמודדות עצמית.באמצעות הטכניקה המכונה "חשיבה חיובית". אמיל קואה,פסיכולוג מראשית המאה הקודמת,מצא כי אפשר בתהליך של שכנוע עצמי,מעין שטיפת מוח שאדם עושה לעצמו,לשפר את הרגשתו ואת רמת תפקודו. בתהליך המכונה אוטוסוגסטיה,את מתבקשת לחזור ולשנן משפטים חיוביים,כמו, מיום ליום,אני משתפרת בכל מובן ואופן (רק דוגמא לאפשרויות רבות אחרות).מחקרים מאשרים כי אדם יכול לשנות את המציאות החיצונית במדת מה, על ידי שינוי פנימי של עמדותיו ומחשבותיו.חשיבה חיובית, היא תהליך הכרתי ומודע של ברירת היבטים חיוביים מתוך המציאות,תוך התעלמות מכל מה שעשוי להפריע להרגשה הטובה.את יכולה להגביר את הבטחון העצמי שלך על ידי שכנוע עצמי בכוחך וביכולתך..על רקע העיקרון של "נבואה שמגשימה את עצמה" דרך שנייה של התמודדות, היא באמצעות השתתפות בסדנת טיפול קבוצתית,בסגנון של פסיכודראמה,אבל גם בסגנונות אחרים.מצבים קבוצתיים, בהם הפעילות הקבוצתית,עוסקת דרך משל במשחקי תפקידים(מורנו),תורמים להבהרת והבנת בעיות בינאישיות,ולבחירת דרכים להתמודדות עם אותן בעיות.משחק תפקידים, זוהי פעילות קבוצתית דרמטית. בה ממלאים חברי הקבוצה,תפקידי אנשים הנמצאים בבעייה חברתית מסויימת,המשוחזרת דרך הפעילות הזו.דרך ההשתתפות במשחק,וקבלת משוב חוזר (פידבק),מהמשתתפים האחרים,נוצרת אפשרות לפתח רגישות,והבנה עצמית לדעותייך,עמדותייך ורגשותייך לגבי עצמך,גורמת בדרך כלל גם לשינוי בהתנהגות.
 

קארן21

New member
מוגבלות חברתית?

את הבעיה שלי אני אתחיל מהסוף. אני בת 21 היום (כמעט 22) אני מקבלת המון חיזוקים חיוביים מהסביבה על המראה החיצוני שלי ומקבלת המון תשומת לב בזכותו, אבל יש לי בעיה ארוכת שנים של חוסר ביטחון בחברה שאני לא יודעת בדיוק ממה הוא נובע ואיך אני יכולה להתגבר עליו. החוסר ביטחון הזה גרום לי לוותר על המון דברים, בינהם הצעה לדוגמנות ועוד כמה תחביבים כמו ריקוד ונגינה (שאני מאוד אוהבת כל עוד אין קהל). אני חייבת לציין שמעולם לא דיברתי על הבעיה הזו עם אף אחד, למרות שהיא מטרידה אותי כבר שנים. אולי מישהו מכם יוכל לעזור לי...? למי שיש עוד כוח לקרוא ורוצה קצת רקע... מאז ומתמיד נחשבתי לילדה ביישנית, קצת סגורה. לאורך גיל ההתבגרות תמיד היו לי 4-3 חברות קרובות ולא יותר. תמיד הייתי נמנעת ממלכת למסיבות וארועים חברתיים אבל לא באופן יותר מדי גלוי. איכשהו כמעט תמיד הייתי מוצאת תירוצים להשאר בבית (ואם לא אז פשוט הייתי הולכת בחוסר חשק). אני לא יודעת מה בדיוק הגורם להרגשה שאני מקבלת כשאני ליד הרבה אנשים. אני נכנסת לקיפאון, ובמיוחד אם קורה שאני מוצאת את עצמי במרכז תשומת הלב. הייתי נחשבת תמיד ל"סנובית של הכיתה", זאתי שלא "יאה" לה לדבר עם כל אחד למרות שהסיבה היחידה היתה המבוכה שלי ליד אנשים. אני חייבת לציין שמבחינה חיצונית - תמיד נראיתי טוב והמצב מהבחינה הזו עוד השתפר ככל שהתקרבתי לצבא. במהלך התיכון הכרתי את מי שנהיה אח"כ החבר הרציני הראשון שלי והתרחקתי מאוד מהחברות הבודדות שעוד היו לי (ידידים לא היו גם ככה). הייתי מאוד אומללה מהמצב כבר אז אבל החלטתי שזה לא סוף העולם ועוד ניתן לשנות את זה. בכל פעם שנכנסתי למעגלים חברתיים חדשים הייתי עושה רושם של האדם הכי חברותי עלי אדמות, חייכנית, דברנית - הכל. אנשים פתאום ראו אותי בצורה שונה. אבל משום מה אחרי כמה זמן זה פג ושוב הייתי מחפשת את הלבד ונעשיתי מרוחקת. קיוויתי שהבעיה תיפתר בצבא ואכן בזמן הקורס שעברתי בצבא בקבוצה מעורבת, בנים ובנות, מאוד נהניתי מהשהייה בחברת אנשים 24 ביממה ונראה היה שהבעיה הפעם באמת נפתרה עד שהגיע סוף הקורס ושובצתי ביחידה ללא בסיס (גורם קצת מגביל מבחינה חברתית) עם עוד 4 חיילים. שוב אותו סיפור - הכל היה בסדר, היינו יוצאים ביחד והכל עד שזמן קצרצר אח"כ הכרתי את מי שנהיה לחבר הנוכחי מזה שנתיים. שוב זנחתי קצת את המעט חברות שהיו לי ואת כל זמני העברתי אחד על אחד עם החבר. כיום יש לי מלא ידידים רחוקים, כל מיני "בעלי אינטרס" שאני שומרת על אש קטנה ורוב האשנים שאני מכירה, אני מכירה אותם רק בצורה שטחית. מה עושים? איך יוצאים מזה? למה זה קורה? אשמח לכל תגובה, קארן
 

spring17

New member
אנסה לעזור -

חוסר ביטחון הוא תופעה נפוצה בחברה הוא תוקף את כולנו - היפים, היפים פחות, המוכשרים ואלה שקצת פחות את מציגה את זה ככה - הנה אני יפה, אז איך שזה שאין לי ביטחון? זה לא בהכרח ככה, את חווה את זה על בשרך. אני לא יודעת איך לגרום לך לשפר את הביטחון אבל אולי אם תפסיקי להגיד לעצמך שאת חסרת אונים, ולקחת את התנהגותך בידיים תצליחי לחולל שינוי
 

גרא.

New member
קארן21,יתכן ואת סובלת מחרדה חברתית

כדי להעריך מה קורה לך, ראי בקובץ המאמרים בפתיח בפורום, את המאמר העוסק בחרדה חברתית.תוכלי למצוא באתר בין היתר, את שאלון החרדה החברתית של ליבוביץ..עני עליו, ולאחר מכן, את מוזמנת לחזור לכך עם הסכום הסופי .
 

קארן21

New member
זה עזר לפחות במשהו...

קודם כל תודה לך גרא על ההפניה. נכנסתי לאתר, קראתי, עניתי והבנתי שהמצב אפילו פחות מ"חרדה חברתית קלה" (הסכום הסופי יצא 46 כשזה מתחיל מ-50). העניין הוא שהבעיה מתעוררת רק מול קבוצת אנשים שיוצאת מגדר הקטנה והאינטימית. אני מתה להיות מסוגלת לדבר בפני קהל בלי לשכוח איך מזיזים את הלשון. אין לי בעיה מול אנשים שאני רק מכירה, אחד על אחד, וכאן התרכזו רוב השאלות בשאלון ההוא. בכל הקשור לאחד על אחד עם אנשים זה בא לידי ביטוי בדבר אחר. סמול טוק. להתחיל שיחה על סתם אני פשוט לא מסוגלת!!! וגם להמשיך אותה. אלא אם כן האדם שנמצא מולי הוא אשף הסמול טוק ואלןף הדיבובים, אני פשוט נהיית נבוכה ופתאום כל האיברים בגוף מרגישים מיותרים. לא יודעת מה לעשות עם הידיים, מחליפה תנוחת עמידה כל רבע שניה (תתפלאו איזו יצירתית אני יכולה להיות בגיוון פוזיציות העמידה) בקיצור - נהיית יותר מדי מודעת לעצמי ומאבדת לגמרי את קו השיחה. התופעה הזאת קורת לעתים קרובות מדי וממש לא בא לי להשלים עם המצב. אני רק צריכה עיצה טובה איך לצאת מהעגל הזה מבלי לדבר על זה עם אף אחד שאני מכירה. אני בתקופה של התלבטות לגבי בחירת מקצוע ללימודים ועד כמה שזה אירוני אני לא רוצה לעסוק בתפקידים נטולי אינטראקציה עם אנשים אלא נמשכת דווקא לכל דבר שיכלול כמה שיותר מזה. איך אני עובדת על זה?
 

אורלי222

New member
ובכן...

הי קראתי את ההודעה שלך- והחלטתי להגיב. בנוגע לבעייה שלך- למרות שאת מתארת את זה בצורה קצת קיצונית (הצורך להחליף תנוחות לדוגמה), אני חושבת שאת צריכה להגיע להבנה מסוימת. ביישנות זו לא בעייה המצריכה טיפול- ואינה ניתנת ממש לפתרון! כלומר- זהו חלק מאופייך, ואין שום סיבה מספקת לגרום לבן אנוש להחליף חלק מזהותו- אף על פי שאת מתארת שזה מציק לך. נכון- זה מציק לך, אך את הרי תיארת תיפקוד יפה עם חבורה מצומצת של חברים- וכך אינך באמת זקוקה לטיפול. האם את מחפשת להפוך למישהו אחר? נכון, אלא המבורכים בביטחון עצמי תמיד זוכים ליתר תשומת לב- ונראה כאילו הם נהנים יותר מאחרים, משום שהם פעמים רבות מחצינים את הנאותיהם. אך מראית עיין היא לפעמים אשליה בלבד. הבעיה איך שהיא נראית מכאן, היא השאיפה שלך להגיע לאושר גדול- וזאת בצורת השגת משהו בלתי אפשרי. נכון, את יכולה לקבל הערכה עצמית יותר גבוהה בעזרת טיפול- אך מכפי שבחנתי משאלתך המפורטת- אין זה המקרה- ולראייה הערכתך כבחורה יפה ומוכשרת. הבעייה שכן עולה כאן- זה ציור החברה שלנו מפי נערה בדמותך- שנותנת לנו מסר כי "אם נשיג עוד- נהיה מאושרים עוד יותר", זאת כדי למכור לנו דמויות של מפורסתמים או כל מוצר אחר. עיצתי לך יקירתי- אהבי את עצמך והיי גאה במי שאת! האושר אינו מתחבא בצורת ביטחון עצמי בצורת מיה מהמורדים או כל דוגמגישה אחרת.... שלך, אני
 
סמול טוק

גם לי יש קושי לדבר עם אנשים שאינם קרובים אלי. בזמן האחרון אני חושבת שפתרון שעשוי להיות מעניין לגבי אנשים שמעניינם אותך, זה לנסות לשאול אותם שאלות. במקום לחשוב מה את יכולה לספר תני להם לספר, ע"י כך שתשאלי שאלות. זה לא תמיד פשוט כי לא תמיד יודעים מה לשאול, ולא כל אחד עונה תשובות מעניינות, אבל זה עשוי להיות אפקטיבי אם לא עולה לך בראש נושא שיחה מתאים, וזה עוזר מאוד להכיר את הבנאדם שאיתך.
 
למשל שאלה

האם התופעות האלה שאת מתארת קורות לך עם כל אחד? אם לא, אז מתי או עם מי זה קורה? מה קורה עם המשפחה? ומה עם חברים קרובים? יש לך חברים קרובים שאיתם את מרגישה בנוח?
 
למעלה