מה תפקיד המאמן
אח שלי כתב מאמר שמאד אהבתי על תפקידו של המאמן ואני מפרסם אותו פה בתקווה לתגובות מה לדעתכם תפקיד המאמן בתקופתנו? הנה המאמר: למה כל כך הרבה אנשים הולכים ללמוד אימון דווקא בתקופתנו? היום אני הולך לספר לכם את ההקשר הרחב יותר של התופעה שפרצה בסערה בעשור האחרון ונראה כי היא מתפשטת לממדים עצומים- האימון האישי. איך האימון האישי תפס כל כך? איך זה שכל כך הרבה אנשים הולכים ללמוד את השיטה הזאת? מה מה התפקיד שלה? מה הייעוד של המאמן? ולמה דווקא עכשיו? בואו נדבר קצת על התקופה בה אנו חיים. לפני שנים רבות היה ברור כי האדם הינו חלק מחברה גדולה, מעם, מדת ממעמד. אני מגדיר את התקופה הזאת כתקופה הקולקטיבית. מהות האדם נתפסה כ"חלק מ…". נשמע נהדר? לא בדיוק. בתקופה הזאת היית מוגדר על ידי הקבוצה אליה נולדת וכל קיומך היה נמדד על ידי התפקוד שאתה ממלא בתוך אותה קבוצה. מהווייו הפרטיים של האדם היו בטלים וההיררכיות החברתיות היו מוחלטות ומוגדרות מראש. נולדת לאבא נגר ואינך אוהב נגרות? חבל. נולדת למעמד של עבדים אך פועמת בך רוח של חופש- חבל יותר כי שיוכך החברתי יוותר בעינו. מעלתו של אדם נמדדה בצייתנותו ובהסכמתו לתפקידו החברתי. ברומא העתיקה המילה "שאפתן" היתה מילת גנאי חמורה המתארת אדם השואף אל מעבר לכוחו ומעמדו הפוליטי\ חברתי. על האדם היה לקבל את תפיסת העולם המקובעת שנקבעה על ידי מוסדות עליונים (הכנסייה, המלוכה, הפיאודל וכו') חופשי זה לגמרי לבד התקופה השנייה שאתאר היא התקופה האינדיווידואלית. זו התקופה שאנחנו חיים בה. התקופה הזו שמה את הפרט במרכז ועל כן מעלה על נס ערכים כמו- שאפתנות, חופש, יצירתיות, חדשנות ובחירה חופשית. האנושות החלה להפנים שביכולתה להבין את העולם באמצעות הפעלת הרציונל, והרווחים לא אחרו לבוא- פריצות דרך אדירות ברפואה, בתחבורה, בתקשורת ובייצור ההמוני החלו להפוך את חיינו לקלים יותר, נוחים יותר וארוכים יותר. האדם הפרטי, חלומותיו ושאיפותיו הפכו להיות לערכים המרכזיים ויחד עם זה הגיעו לעולם זכויות האדם, חרויות הפרט, ושוויון הזדמנויות לכל (לפחות ברמה הערכית). מעתה הייחוס של האדם כבר אינו מספיק על מנת להעיד על ערכו והוא נדרש להוכיח את עצמו ברמה הפרטית. תוצאות הלוואי של התקופה היא ההסתכלות על כל אחד מאתנו כעל עולם נפרד ושלם, רדיפה אחרי האושר הפרטי, וגם על חשבון הכלל, הפכה להיות הנורמה השולטת דבר שהוביל לדורסנות ותחרותיות. בתחילת התהליך שירתו אותנו ערכים אלה למטרת ההתפתחות שלנו, כיום התנהלות זו מובילה למצב בו האנושות צועדת במשעול של הרס עצמי, אקולוגי וחברתי, אשר דורש מאתנו לעבור לתקופה הבאה בהתפתחות שלנו. בוחרים להחזיק ידיים התקופה אליה אנחנו נכנסים הינה תקופת האחדות. בתקופה זו אנחנו מתחילים להבין כי האדם היחיד איננו עולם העומד בפני עצמו. בתקופה זו האנושות מתחילה להבין כי היא מורכבת מרשת גלובלית של פרטים אשר תלויים ומשפיעים זה על זה ומחוברים יחד לטוב ולרע . ההבנה בעידן הזה היא כי האדם הפרטי הוא חלק ממכלול יותר גדול ממנו וכמוהו גם האנושות כולה. וכי השאלה היחידה הניצבת בפניו היא האם הוא מוכן להודות בכך ולקחת אחריות על הבנה זו דרך התחברות לרשת והשפעה עליה בצורה מודעת, או להיות מושפע מבלי להיות מודע וללא כל אפשרות להשפיע. אם בתקופת האינדיבידואלית הרציונל והשכל הועלו על נס ונתפסו כמקור ההצלחה של האדם בחייו היום אנחנו עוברים לתקופה שבה הרציונל אינו מספיק יותר- אנחנו מוצפים במידע עד לרמה שהוא הופך להיות חסר משמעות ומתעורר צורך בכלי נוסף שיאפשר התמודדות עם אתגרי התקופה. כלי זה הוא בינת הלב הקיימת בתוך כל אחד ואחת מאתנו. חיבור ללב הופך להיות הדרך שבה אנחנו לומדים להתחבר לעצמנו, לזולת ולעולם בכלל. מילת המפתח בתקופה חדשה זו היא "להיות חלק מ..- מתוך בחירה!". ואכן התקופה האינדיווידואלית הייתה הכרחית וזאת על מנת שנוכל להרגיש ולחיות את היותנו חלק ממכלול גדול יותר- הפעם מתוך בחירה חופשית המתאפשרת רק מתוך נפרדות. איך זה קשור לאימון אישי? שום דבר אינו מקרי. אנחנו יכולים לראות שנוצרה בפועל רשת גדולה של אנשים שרואים את מטרתם בלקדם והוביל אנשים אל עבר התפתחות ושינוי- הרשת הזאת היא רשת המאמנים! אנשים המחויבים לשינוי והתפתחות הזולת אל עבר מימוש חלומותיהם ושאיפותיהם. אנשים מכל גווני החברה, מכל קשת המקצועות ותחומי העניין נמשכים למקצוע חדש ודינאמי זה. מדוע? אני מאמין שבתקופה הזו בה האנושות עוברת ועומדת לעבור ביתר שאת מהפך גדול בתפיסותיה הישנות ובערכים עליהן תפיסה זו מבוססת יש צורך גדול בצבא המאמנים ההולך ונרקם ברגעים אלו ממש- עלינו להיות חלוצים באימוץ התפיסות החדשות והנחלתן ברבים וזאת על מנת להישאר רלוונטיים גם בשנים הבאות. האתגר שלנו כמאמנים וכמאמנים לעתיד הוא לדעת להקנות לאנשים סביבנו כלים שיאפשרו להם להגשים את שאיפותיהם תוך רכישת כלים וחיזוק יכולות התודעה הפנימיים שיאפשרו להם להיות מסונכרנים עם התקופה המרתקת אליה נכנסת האנושות. הנה מספר כלים שיאפשרו זאת: *פיתוח בינת הלב *פיתוח יכולות החמלה *חיבור לעצמנו על מנת להתחבר לזולת *חיבור למהות הפנימית העמוקה ביותר שלנו (תדר) *פיתוח כישורי שיתופי הפעולה *פיתוח היכולת לתת אמון ולהיות בזרימה וכל זאת תוך אחיזה מוצקה בקרקע ומימוש כל שאיפות, חלומות ורצונות המתאמנים בפועל! אשמח אם תגיבו ותשתפו אלו עוד כישורים וכלים על האדם לפתח על מנת להתחבר לליבו וללב זולתו ומהי דעתכם האישית על תפקיד המאמנים בתקופתנו.
אח שלי כתב מאמר שמאד אהבתי על תפקידו של המאמן ואני מפרסם אותו פה בתקווה לתגובות מה לדעתכם תפקיד המאמן בתקופתנו? הנה המאמר: למה כל כך הרבה אנשים הולכים ללמוד אימון דווקא בתקופתנו? היום אני הולך לספר לכם את ההקשר הרחב יותר של התופעה שפרצה בסערה בעשור האחרון ונראה כי היא מתפשטת לממדים עצומים- האימון האישי. איך האימון האישי תפס כל כך? איך זה שכל כך הרבה אנשים הולכים ללמוד את השיטה הזאת? מה מה התפקיד שלה? מה הייעוד של המאמן? ולמה דווקא עכשיו? בואו נדבר קצת על התקופה בה אנו חיים. לפני שנים רבות היה ברור כי האדם הינו חלק מחברה גדולה, מעם, מדת ממעמד. אני מגדיר את התקופה הזאת כתקופה הקולקטיבית. מהות האדם נתפסה כ"חלק מ…". נשמע נהדר? לא בדיוק. בתקופה הזאת היית מוגדר על ידי הקבוצה אליה נולדת וכל קיומך היה נמדד על ידי התפקוד שאתה ממלא בתוך אותה קבוצה. מהווייו הפרטיים של האדם היו בטלים וההיררכיות החברתיות היו מוחלטות ומוגדרות מראש. נולדת לאבא נגר ואינך אוהב נגרות? חבל. נולדת למעמד של עבדים אך פועמת בך רוח של חופש- חבל יותר כי שיוכך החברתי יוותר בעינו. מעלתו של אדם נמדדה בצייתנותו ובהסכמתו לתפקידו החברתי. ברומא העתיקה המילה "שאפתן" היתה מילת גנאי חמורה המתארת אדם השואף אל מעבר לכוחו ומעמדו הפוליטי\ חברתי. על האדם היה לקבל את תפיסת העולם המקובעת שנקבעה על ידי מוסדות עליונים (הכנסייה, המלוכה, הפיאודל וכו') חופשי זה לגמרי לבד התקופה השנייה שאתאר היא התקופה האינדיווידואלית. זו התקופה שאנחנו חיים בה. התקופה הזו שמה את הפרט במרכז ועל כן מעלה על נס ערכים כמו- שאפתנות, חופש, יצירתיות, חדשנות ובחירה חופשית. האנושות החלה להפנים שביכולתה להבין את העולם באמצעות הפעלת הרציונל, והרווחים לא אחרו לבוא- פריצות דרך אדירות ברפואה, בתחבורה, בתקשורת ובייצור ההמוני החלו להפוך את חיינו לקלים יותר, נוחים יותר וארוכים יותר. האדם הפרטי, חלומותיו ושאיפותיו הפכו להיות לערכים המרכזיים ויחד עם זה הגיעו לעולם זכויות האדם, חרויות הפרט, ושוויון הזדמנויות לכל (לפחות ברמה הערכית). מעתה הייחוס של האדם כבר אינו מספיק על מנת להעיד על ערכו והוא נדרש להוכיח את עצמו ברמה הפרטית. תוצאות הלוואי של התקופה היא ההסתכלות על כל אחד מאתנו כעל עולם נפרד ושלם, רדיפה אחרי האושר הפרטי, וגם על חשבון הכלל, הפכה להיות הנורמה השולטת דבר שהוביל לדורסנות ותחרותיות. בתחילת התהליך שירתו אותנו ערכים אלה למטרת ההתפתחות שלנו, כיום התנהלות זו מובילה למצב בו האנושות צועדת במשעול של הרס עצמי, אקולוגי וחברתי, אשר דורש מאתנו לעבור לתקופה הבאה בהתפתחות שלנו. בוחרים להחזיק ידיים התקופה אליה אנחנו נכנסים הינה תקופת האחדות. בתקופה זו אנחנו מתחילים להבין כי האדם היחיד איננו עולם העומד בפני עצמו. בתקופה זו האנושות מתחילה להבין כי היא מורכבת מרשת גלובלית של פרטים אשר תלויים ומשפיעים זה על זה ומחוברים יחד לטוב ולרע . ההבנה בעידן הזה היא כי האדם הפרטי הוא חלק ממכלול יותר גדול ממנו וכמוהו גם האנושות כולה. וכי השאלה היחידה הניצבת בפניו היא האם הוא מוכן להודות בכך ולקחת אחריות על הבנה זו דרך התחברות לרשת והשפעה עליה בצורה מודעת, או להיות מושפע מבלי להיות מודע וללא כל אפשרות להשפיע. אם בתקופת האינדיבידואלית הרציונל והשכל הועלו על נס ונתפסו כמקור ההצלחה של האדם בחייו היום אנחנו עוברים לתקופה שבה הרציונל אינו מספיק יותר- אנחנו מוצפים במידע עד לרמה שהוא הופך להיות חסר משמעות ומתעורר צורך בכלי נוסף שיאפשר התמודדות עם אתגרי התקופה. כלי זה הוא בינת הלב הקיימת בתוך כל אחד ואחת מאתנו. חיבור ללב הופך להיות הדרך שבה אנחנו לומדים להתחבר לעצמנו, לזולת ולעולם בכלל. מילת המפתח בתקופה חדשה זו היא "להיות חלק מ..- מתוך בחירה!". ואכן התקופה האינדיווידואלית הייתה הכרחית וזאת על מנת שנוכל להרגיש ולחיות את היותנו חלק ממכלול גדול יותר- הפעם מתוך בחירה חופשית המתאפשרת רק מתוך נפרדות. איך זה קשור לאימון אישי? שום דבר אינו מקרי. אנחנו יכולים לראות שנוצרה בפועל רשת גדולה של אנשים שרואים את מטרתם בלקדם והוביל אנשים אל עבר התפתחות ושינוי- הרשת הזאת היא רשת המאמנים! אנשים המחויבים לשינוי והתפתחות הזולת אל עבר מימוש חלומותיהם ושאיפותיהם. אנשים מכל גווני החברה, מכל קשת המקצועות ותחומי העניין נמשכים למקצוע חדש ודינאמי זה. מדוע? אני מאמין שבתקופה הזו בה האנושות עוברת ועומדת לעבור ביתר שאת מהפך גדול בתפיסותיה הישנות ובערכים עליהן תפיסה זו מבוססת יש צורך גדול בצבא המאמנים ההולך ונרקם ברגעים אלו ממש- עלינו להיות חלוצים באימוץ התפיסות החדשות והנחלתן ברבים וזאת על מנת להישאר רלוונטיים גם בשנים הבאות. האתגר שלנו כמאמנים וכמאמנים לעתיד הוא לדעת להקנות לאנשים סביבנו כלים שיאפשרו להם להגשים את שאיפותיהם תוך רכישת כלים וחיזוק יכולות התודעה הפנימיים שיאפשרו להם להיות מסונכרנים עם התקופה המרתקת אליה נכנסת האנושות. הנה מספר כלים שיאפשרו זאת: *פיתוח בינת הלב *פיתוח יכולות החמלה *חיבור לעצמנו על מנת להתחבר לזולת *חיבור למהות הפנימית העמוקה ביותר שלנו (תדר) *פיתוח כישורי שיתופי הפעולה *פיתוח היכולת לתת אמון ולהיות בזרימה וכל זאת תוך אחיזה מוצקה בקרקע ומימוש כל שאיפות, חלומות ורצונות המתאמנים בפועל! אשמח אם תגיבו ותשתפו אלו עוד כישורים וכלים על האדם לפתח על מנת להתחבר לליבו וללב זולתו ומהי דעתכם האישית על תפקיד המאמנים בתקופתנו.