באמצע השבוע היה נהדר...
התחלה קטנה של לאפרויג בפיניש פורט - ברודיר מול הבקבוק פסטיבל 2013. הברודיר צעיר יותר והפיניש מלאכותי יותר. משניהם לא עפתי בכל מקרה.
אחר כך היילנד פארק 18 מבקבוק ישן - איזון נפלא, שרי קלאסי אגוזי ושוקולדי בלי מתיקות נלווית. חבל שה-18 הנוכחי לא מצליח להשתוות.
 
ועם חברים טעמנו:
אינצ׳מורין 18 שנה - בסדר סך הכל, קצת עץ, מאלטי ופרחוני. בקבוק מזעזע שנראה כמו גרייגוס מנטה (יש כזה?)
גלנגויין 2000 חבית שרי בודדת - מלא שרי, פרי אדום, קצת גופרית. לא רע בכלל.
בנריאך 1988 מחבית ברולו - נפלא. ריח בלי יין משתלט, טעם עשיר עם מלא פירות טריים, פיניש אינסופי שבו היין מורגש, ממש לטובה. בנריאך...
שיפ דיפ 1990 - בלנדד מאלט של ארדבג, דאלמור ופטרקיירן, כולם ישנים מאוד (מעל 20 שנה אני חושב?) זה אומר ארדבג מלפני הסגירה. שמורגש פה יופי. חבל שרק 40%, אבל עדיין מציאה לא נורמלית!
אמרוט מעושן 46% - אני אוהב אמרוט. מעושן עוד יותר. פשוט עובד, לא מרגיש צעיר בכלל. והמחיר טוב. מומלץ.
באומור BW5 של אלמנטס אוף איילה - באומור נקי, מעושן מעט, המון פירות. סופר מורכב. מזל שהבקבוק שלי, כי הוא דורש טעימה או חמש נוספות!
ג׳ורה 1989 מעושן של סיגנטורי - פחות אוהב ג׳ורה, יותר אוהב מעושן. זה אולי נקרא heavily peated, אבל בגיל כזה העשן דעך והפך לפירות טרופיים מגניבים! מורכב לא פחות מהבאומור, קצת פחות אלגנטי. נפלא באותה מידה.
 
ולסיום פינוק אמיתי - לאפרויג 21 החדש. מצדיק כל שקל שמבקשים עליו. מאוזן, פירות ועשן וכל מה שבאמצע, מאוד סמיך ומאוד רך. לא ׳לאפרויג קלאסי׳, אבל אומרים את זה יותר מדי. נגיד לא ׳לאפרויג 10׳, וזאת מחמאה גדולה בעיני.
 
אחת הטעימות הטובות, אבל בסופ״ש חולה אז אין תוספות...