"מה שהיה שנוא עליך... "

m i t a l y

New member
"מה שהיה שנוא עליך... "

"מה שהיה שנוא עליך אל תעשה לדורות אחריך..." איך אפשר להביע את דעתך הסבתאית מבלי להציק ולנדנד? האם לעולם תחשוב הבת או הכלה שהסבתא היא סתם קשישה שעבר זמנה? כל סבתא היתה פעם אמא בעצמה, ככה זה. כשהיינו אמהות צעירות ואחר כך בוגרות, לרוב לא סבלנו לקבל שום עצות מאחרים. אנחנו ידענו הכל ואמא שלנו, או חס וחלילה חמותנו, מה היא כבר ידעה? היא היתה או קשקשנית, או סתם קשישה שעבר זמנה או נודניקית הדוחפת את אפה.
 

גלבועא

New member
אתמול ישבנו במסעדה די גרועה

בתל אביב, עם הילדים, כסוג של בילוי יומהולדת. לידנו ישבו זוג עם תינוק. הגבר החזיק את התינוק על ברכיו, ולבן שלי היתה תחושה כל הזמן שהתינוק הולך לחטוף מכה בראש ממשענת הכסא. למרות שגם אני הוטרדתי מהמראה, וגם זוגתי הבהרתי לצאצא שימלא פיו מים, כי אני זוכר איך התעצבנתי כשכל מיני דודות ודודים העירו לי ו/או לזוגתי בלי סוף על הדרך בה אחזנו, החזקנו, האכלנו.. כולם מכירים את זה. זה כמובן הוביל לדיון מרתק על הורשת התנהגויות ו/או התנהגות נגזרת התנהגות הורים כלפינו. איך למרות שנשבענו שלא נתנהג כמו הורינו, אנחנו עושים זאת, וקשה מאוד אפילו לראות את זה. [למשל חינוך באמצעות מכות, קפדנות קיצונית, הדגשת סמכות הורית, החלטות שרירותיות] לא ממש עסקנו בסבתא ו/או בסבא, אם כי אמי אללה ירחמה, הקפידה מאוד לא להעיר כלום, ומן הצד השני חמותי לא סותמת את הפה לשניה.
 
נדמה לי שהדרך הנכונה היא להתייחס

לגופו של ענין (כלומר, לגופה של הערה).אני מאוד נזהרת מלהעיר הן לבתי והן לכלתי, כי הן קודם כל מגיבות בהתגוננות (ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה), ואני לא מחפשת הזדמנויות להעלב. אם אני נותנת עצות, תוך כדי שיחה, ולא כאשר מדובר בענין מיידי (הילד עומד ליפול מהשולחן), אני מציגה את דעתי כמו שהיא, דעתי, וכל אחד יקבל או ידחה אותה, כרצונו. אם להסתכל על הישראלים ככלל, הם לא מוכנים, אף פעם, לקבל הערות ביקורת (אמא העומדת על מעבר החציה, ומורידה את הילד מצד הכביש, וחושפת את שניהם ואת כל השאר לסכנת נפשות תמיד תמצא משהו נבזי להשיב, אם הערתם לה על כך, גם אם הדבר נעשה באופן התרבותי ביותר).
 

coral30

New member
הדרך של נותני העצות שלא מתקבלות

ע'י המאזינים (ילדים, כלות, חתנים וכל השאר) באותה כוונה שהתכוון הנותן (אם, אב וכל אחד אחר) שזוכה לתשובות פוגעות/זועמות או מבט מזלזל.
 

גלבועא

New member
הבעיה המרכזית לדעתי נעוצה

בדרך בה ניתנות העצות. הרבה פעמים אדם/אשה יסכימו לקבל עצה או הערה כאשר היא נמסרת בצורה שאיננה מאיימת עליהם. רוב העצות שהדודות/דודים; הורים/אחים/חברים נותנים מכילות בתוכן סוג של התנשאות, כמו: אנחנו היינו שם. הנהתנשאות הזו מחזירה, בעיקר זוגות צעירים, למעמד של "ילדים", וילדים מגיבים כילדים ברב המקרים. אם נותן העצות ילמד לתת עצה ענינית, ממוקדת ללא העודף המתנשא-משהו, יתכן והדברים היו נראים אחרת.
 

pf26

New member
אני מוצאת את עצמי מופתעת כל יום

מחדש. תמיד חשבתי שהישראלים דוחפים את האף לעניינים לא להם ואילו הגרמנים שומרים מרחק. זה ממש לא נכון. אי אפשר ללכת כאן שני מטר בלי שאיזה מקומי יחנך אותי, אותך או את הילדים של כולנו. הם מאד אוהבים לחנך על הכביש. מראה יומיומי שרוכב אפניים חובט ברכב שלא עמד במקום מתאים לדעתו וכנ"ל לגבי נהגים שמחנכים נהגים אחרים. מצד שני הם יעמדו שעה בנתיב שנחסם כי מישהו עצר לפטפט עם חבר שלו. מצד שלישי (יש כזה), נסו לקנות יותר מחמישה פריטים בסופר השכונתי ותראו איזה מבטים מזרי אימה תקבלו מהעומדים בתור... שיא השיאים היה כשהתהלכתי לתומי עם בני (שהיה בן שנתיים) והיה לו מוצץ בפה. אדם מבוגר פנה אליו והסביר לו שהוא צריך להוציא את המוצץ והמשיך וחינך גם אותי... לך תבין...
 

alona 9

New member
וואלה??

עכשיו באמת הפתעת אותי, וסקרנית לדעת,למה לא יותר מחמישה פריטים ?
נזכרת ברגעים שנכנסת לסופר...(רק לחם וחלב) יוצאת עם.. 17 פריטים בעגלה
 

pf26

New member
זה פשוט מאד

קונים 3 עגבניות, נקניק ו-5 בירות. אני באמת קונה בין 17 ל-27 פריטים.
 
למעלה