מה קרה לנו?

[יה-יה]

מה קרה לנו?

ילדים אינם חוששים לבטא את מה שהם חשים. הם מלאים באהבה. הם קולטים אהבה ונמסים לתוכה. הם אינם חוששים לאהוב. מה קרה לנו כבוגרים? מה השתנה בנו, שאיננו מאפשרים לאהבה ה"פראית" והראשונית שלנו לצאת?

 

[L i z a r d]

לא מקבלים מספיק אנרגיה

ולכן יש חוסר הרמוניה. ואז מתחילים לגנוב מאחרים.

 

[L i z a r d]

נ.ב.

עם איזה גילאים את עובדת? ושוב אומר, כמה כיף להם...

 

[יה-יה]

כמה כיף לי...

אני עובדת עם גילאי 3-5. והעונג...? העונג כולו שלי.

 

[קסם אמיתי]

ילדים באיזה גילאים?

אני דווקא חששתי לבטא רגש. בייחוד בתור ילד. למה? כי זה היה מסבך אותי בצרות. מה שהיה- מת!

 

[יה-יה]

גילאי 3-5

אתה זוכר חשש לבטא רגש בגילאים הללו? בוא לגן!!!

 

[קסם אמיתי]

אבוא בכיף! ../images/Emo8.gif../images/Emo23.gif (רק אם את

הגננת) לא, בגילאים אלו ביטאתי רגש לעתים קרובות (אך יחד עם זאת זכור לי שהייתי ביישן אימים... כבר אז פחדתי מתגובות הסביבה -מה חושבים עליי?- על כל מה שאני אומר ועושה.)

 

[יה-יה]

בבדאי שאני הגננת ../images/Emo8.gif

אתה ממש זוכר תחושות מגיל הגן? מחשבות? פחדים? {אני לא זוכרת כלום, חוץ ממקרה אחד: האהבה הראשונה - התמונה על המדרגה בחצר שהצטלמנו ביחד. אמרו לי לעמוד לידו והוא נתן לי יד כשהצטלמנו. עד היום אני זוכרת את תחושת כף היד שלי בשלו (אני לא בטוחה כבר אם אני זוכרת את התחושה או מְשַמרת את הזכרון שלה מהפעמים הרבות ששיחזרתי את התחושה בזכרון, בסיפורים. עד היום "יד ביד" עושה לי צמרמורת...

)} אני זוכרת את הרגע שבו השתחררה ממני קליפת ביישנות אחת (מאז השתחררו עוד המון . כשהתגייסתי, יצאתי מהמקלחת עם מגבת אחת על הגוף ואחת על השיער ובדיוק הבנות הצטלמו. ביקשתי מהבנות שיצלמו אותי ככה ובאותו רגע, בפוזה של דוגמנית צמרת, אמרתי לעצמי: "מי מכיר אותי פה? אני יכולה לעשות מה שאני רוצה...". עשיתי פוזות למצלמה כאילו אף אחד לא רואה אותי. אני זוכרת את ההרגשה של השחרור - אני, ההיא עם הסכם הביישנות התמידי, עושה פוזות בעירום חלקי, מול בנות שאני לא מכירה... עד היום התמונה הזו (יש לי אחת) מזכירה את הרגע בו נפלה הקליפה. אחת מהן... היום אני כבר הרבה פחות ביישנית. אפשר לומר שאני כמעט לא ביישנית. עוד אני יכולה להוסיף, שכשאני ´ביישנית´, זו לא אני, אלא השופט... ההסכם... ה´מה יגידו´... זו לא אני. אני לא ביישנית כבר, כי לא הייתי ביישנית. הסכמתי להיות ביישנית פעם. היום כבר לא. תזכיר לי איך הגענו לזה...

יה-יה (ה´סמיילי´ הוא לזכר הימים ההם)

 

[קסם אמיתי]

כן אני מסוגל

להתחבר לתחושות ורגשות מהגן בכל רגע שאני בוחר (ואמנם גם את וכל אדם אחר מסוגל לכך)... ברגע זה, לא בא לי (מצטער...

) גם אני מפגין הרבה פחות ביישנות מאשר פעם... אני עושה כמיטב יכולתי

 

[azaria]

סתם

 

[azaria]

אוף!

 

[azaria]

באמת אוף!

 

[ליה אביב]

תתי-מחלקות של הרגש

בתור בוגרים אנו מסוגלים לחלק רגשות לאינספור רמות שונות ונפרדות. אצל פעוטות אין את זה. אם הם אוהבים- זה מכל הלב, ואם הם שונאים- גם זה מכל הלב. למען האמת זה פשוט עניין של אינטיליגנציה... אך מעבר להסבר הזה- בתור בוגרים אנו מודעים יותר לסיכונים שאנו לוקחים עם הפגנת הרגשות העזים האלה. אנו מודעים לכך שאולי נפגע. לדעתי אלה הן הכוויות הרגשיות שמונעות מאיתנו להפגין ככה את רגשותינו העזים ביותר בתור אנשים מבוגרים. ליה המתבגרת