מה קורה לי?
שלום רב, מקווה שאני במקום הנכון, אם לא, אשמח אם תפנו אותי.
אני אמא טריה לתינוקת מדהימה בת 8 חודשים, אני סטודנטית שנה אחרונה ועובדת בארגון גלובלי מסודר ואני בת 24
מאז ומתמיד אני בן אדם עם הרבה אמוציות. את רוב הרגשות שלי אני מביאה לידי ביטוי בבכי- כולל שמחה, אושר, התרגשות, עצבנות ועצב.
לאחרונה, הייתי בתקופת מבחנים לחוצה והיה לי לחץ רב מהעבודה, ויש לי תינוקת קטנה לחזור אליה כל יום בשעה 16:00 ודי התחרפנתי.
זה כולל התפרצויות זעם שלא אופייניות לי, בכי מטורף, סטרס, פחד, חששות מטורפות.
מה קורה לי? כבר לא מזהה את עצמי וגם לא בעלי
התקופה נגמרה אבל הפחדים והחששות עדיין לא.יש לי פתאום פחד מהעבודה, פחד מהמנהלת שלי פחד מהכשלות כלשהיא.
אני חושבת ללכת לפסיכולוג, מה דעתכן? מה דעתכן באופן כללי קורה לי? למה ככה אני מגיבה?
אולי כדאי שאציין שאיבדתי את אמי כשהייתי בת 15.. יכול להיות שעד כה זה היה בהדחקה? בהכחשה?.....
שלום רב, מקווה שאני במקום הנכון, אם לא, אשמח אם תפנו אותי.
אני אמא טריה לתינוקת מדהימה בת 8 חודשים, אני סטודנטית שנה אחרונה ועובדת בארגון גלובלי מסודר ואני בת 24
מאז ומתמיד אני בן אדם עם הרבה אמוציות. את רוב הרגשות שלי אני מביאה לידי ביטוי בבכי- כולל שמחה, אושר, התרגשות, עצבנות ועצב.
לאחרונה, הייתי בתקופת מבחנים לחוצה והיה לי לחץ רב מהעבודה, ויש לי תינוקת קטנה לחזור אליה כל יום בשעה 16:00 ודי התחרפנתי.
זה כולל התפרצויות זעם שלא אופייניות לי, בכי מטורף, סטרס, פחד, חששות מטורפות.
מה קורה לי? כבר לא מזהה את עצמי וגם לא בעלי
התקופה נגמרה אבל הפחדים והחששות עדיין לא.יש לי פתאום פחד מהעבודה, פחד מהמנהלת שלי פחד מהכשלות כלשהיא.
אני חושבת ללכת לפסיכולוג, מה דעתכן? מה דעתכן באופן כללי קורה לי? למה ככה אני מגיבה?
אולי כדאי שאציין שאיבדתי את אמי כשהייתי בת 15.. יכול להיות שעד כה זה היה בהדחקה? בהכחשה?.....