"מה קורה, אח שלי?"
אם נדמה היה לכם שאורנה בנאי מסוגלת לשיר רק את שיר הפתיחה ש "רק בישראל", כדאי לכם לגשת ולראות אותה בהופעה המשותפת עם האח, מאיר. אומרים שיש להם את זה ולא רק בגלל שהם גדלו באותו חדר. אז הלכנו לבדוק. שמעון לא היה אומרים שהצחוק בריא לגוף ושהשירים הם מזון לנפש. עכשיו תדמיינו כמה בריאה לגוף ולנפש יכולה להיות הופעה של אורנה ומאיר בנאי. שני האחים המפורסמים עלו על נוסחה מושלמת מבחינתם והם מופיעים איתה בכל רחבי הארץ. אחת ההופעות התקיימה באולם "צוותא" בתל אביב באחד ממוצאי השבת האחרונים. האולם היה מלא עד אפס מקום בקהל מגוון של מבוגרים, צעירים בשנות ה-20, בני נוער וגם קבוצה של חרדים. כמה סלבז נחמדים קישטו את האולם וחיכו לכיבוי האורות. הערב נפתח עם הלהקה, שעלתה על הבמה לנגן צלילי פתיחה שקטים. כעבור כמה דקות עולה מאיר והקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות (הם עוד לא יודעים כמה יכאבו להם הידיים בסוף הערב). הוא שר את כל הלהיטים, החל מהוותיקים כמו "גשים", "שער הרחמים", "וביניהם", "שירו של שפשף" ו"אל תלכי מכאן", ועד ללהיטים המאוחרים כמו "דומינו", "כמה אהבה" ו"מנגינת הנדודים". אחרי כמה שירים הקהל כבר חם מספיק ואז היא הגיעה. לימור בגודל טבעי. אורנה בנאי. היא מתחילה לנהל דיון עם מאיר, שמתפתח למעין מריבת אחים על כך שהיא מאחרת להופעה ואיפה היא היתה עד עכשיו. מאיר: "זה המופע שלי, את לא יכולה לאחר". אורנה: "נו, בוא נשיר איזה שיר יחד". מאיר: "איזה?". אורנה: "שיר שלך". מאיר: "נו, איזה שיר את רוצה, תבחרי כבר". אורנה: "אהה, ´שמתי לי פודרה´". (אביתר בנאי) מאיר: "לא, זה לא שלי". אורנה: "אהה, ´הילד בן 30´ אולי?" (אהוד בנאי) מאיר: "לא, גם זה לא שלי". אורנה: "אוי, כמה שירים יפים ואף אחד לא שלך". בסוף הם שרו יחדיו את "שירו של שפשף" בביצוע מדהים. בתום ההופעה נדחפנו אל מאחורי הקלעים לדבר איתם קצת על הרעיון שמאחורי ההופעה המשותפת ועל השילוב המשפחתי המנצח. הכל קרה במקרה -מאיר, מפתיע לראות איך אתה לובש תחפושות ומשנה דמויות כיאה לשחקן מיומן. "תראי, זה ענין של גיל. קשה לעשות את המעבר משירים נוגים ומרגשים לגילום דמות כמו של דניס (דמות של בעל מועדון טמבל - ע.ס). דניס מצחיק ופתאום אני צריך שליר את "גשם", שיר כבד ואז שוב אני צריך להצחיק. השינויים האלה לא קלים עבורי". אורנה: "בהתחלה מאיר לא היה בטוח שהוא רוצה להכניס את הקטעים המצחיקים למופע. הוא פחד ואני שיכנעתי אותו שזה אפשרי ושזה יעבוד". וזה בהחלט עובד מצויין. הקהל מבלה את זמנו בין שירה בקולי קולות יחד עם מאיר לבין צחוק מתגלגל מקטעי הסטנדאפ של אורנה. היות ומדובר באחים, שמכירים האחד את השנייה עוד מימי המוצץ, מעניין לברר למה הם נפגשים על הבמה רק עכשיו? האם זאת הקרייה הארוכה והעמוס שלהם שמנעה מהם להרים מופע דומה בשלב מוקדם יותר של חייהם? "באחת ההופעות שלי", נזכר מאיר, "ידעתי שאורנה נמצאת בקהל. בסוף הזמנתי אותה לעלות לבמה כדי לשיר איתי. היא לא הסכימה, אהבל הקהל לא ויתר לה ובסוף היא עלתה. ברגע הזה הבנתי שמופע של שנינו יכול להצליח. הרמתי לה טלפון והנה זה קורה". אורנה מספרת שלקח להם הרבה מאוד זמן לגבש את החומרים, לכתוב אותם ולעלות אותם לבמה. -כל אחד אוהב את האחים שלו, אבל כשאני צריכה לעבוד עם האחים שלי, מישהו בסוף תמיד בוכה. לא הבאתם מטענים ומריבות מהבית? אורנה: "אין ריבים וגם זה עניין של גיל. הכל נשאר מאחור. זו חוויה מאוד נעימה, כייפית ומרגשת עבורי לשיר שירים של מאיר". -קשה לך לשיר? "מאיר עזר לי עם השירה ואני עזרתי לוא עם המשחק, ככה שזה הסתדר". איזה מזל. * * * הכתבה התפרסמה בגיליון "מעריב לנוער" האחרון (13).
אם נדמה היה לכם שאורנה בנאי מסוגלת לשיר רק את שיר הפתיחה ש "רק בישראל", כדאי לכם לגשת ולראות אותה בהופעה המשותפת עם האח, מאיר. אומרים שיש להם את זה ולא רק בגלל שהם גדלו באותו חדר. אז הלכנו לבדוק. שמעון לא היה אומרים שהצחוק בריא לגוף ושהשירים הם מזון לנפש. עכשיו תדמיינו כמה בריאה לגוף ולנפש יכולה להיות הופעה של אורנה ומאיר בנאי. שני האחים המפורסמים עלו על נוסחה מושלמת מבחינתם והם מופיעים איתה בכל רחבי הארץ. אחת ההופעות התקיימה באולם "צוותא" בתל אביב באחד ממוצאי השבת האחרונים. האולם היה מלא עד אפס מקום בקהל מגוון של מבוגרים, צעירים בשנות ה-20, בני נוער וגם קבוצה של חרדים. כמה סלבז נחמדים קישטו את האולם וחיכו לכיבוי האורות. הערב נפתח עם הלהקה, שעלתה על הבמה לנגן צלילי פתיחה שקטים. כעבור כמה דקות עולה מאיר והקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות (הם עוד לא יודעים כמה יכאבו להם הידיים בסוף הערב). הוא שר את כל הלהיטים, החל מהוותיקים כמו "גשים", "שער הרחמים", "וביניהם", "שירו של שפשף" ו"אל תלכי מכאן", ועד ללהיטים המאוחרים כמו "דומינו", "כמה אהבה" ו"מנגינת הנדודים". אחרי כמה שירים הקהל כבר חם מספיק ואז היא הגיעה. לימור בגודל טבעי. אורנה בנאי. היא מתחילה לנהל דיון עם מאיר, שמתפתח למעין מריבת אחים על כך שהיא מאחרת להופעה ואיפה היא היתה עד עכשיו. מאיר: "זה המופע שלי, את לא יכולה לאחר". אורנה: "נו, בוא נשיר איזה שיר יחד". מאיר: "איזה?". אורנה: "שיר שלך". מאיר: "נו, איזה שיר את רוצה, תבחרי כבר". אורנה: "אהה, ´שמתי לי פודרה´". (אביתר בנאי) מאיר: "לא, זה לא שלי". אורנה: "אהה, ´הילד בן 30´ אולי?" (אהוד בנאי) מאיר: "לא, גם זה לא שלי". אורנה: "אוי, כמה שירים יפים ואף אחד לא שלך". בסוף הם שרו יחדיו את "שירו של שפשף" בביצוע מדהים. בתום ההופעה נדחפנו אל מאחורי הקלעים לדבר איתם קצת על הרעיון שמאחורי ההופעה המשותפת ועל השילוב המשפחתי המנצח. הכל קרה במקרה -מאיר, מפתיע לראות איך אתה לובש תחפושות ומשנה דמויות כיאה לשחקן מיומן. "תראי, זה ענין של גיל. קשה לעשות את המעבר משירים נוגים ומרגשים לגילום דמות כמו של דניס (דמות של בעל מועדון טמבל - ע.ס). דניס מצחיק ופתאום אני צריך שליר את "גשם", שיר כבד ואז שוב אני צריך להצחיק. השינויים האלה לא קלים עבורי". אורנה: "בהתחלה מאיר לא היה בטוח שהוא רוצה להכניס את הקטעים המצחיקים למופע. הוא פחד ואני שיכנעתי אותו שזה אפשרי ושזה יעבוד". וזה בהחלט עובד מצויין. הקהל מבלה את זמנו בין שירה בקולי קולות יחד עם מאיר לבין צחוק מתגלגל מקטעי הסטנדאפ של אורנה. היות ומדובר באחים, שמכירים האחד את השנייה עוד מימי המוצץ, מעניין לברר למה הם נפגשים על הבמה רק עכשיו? האם זאת הקרייה הארוכה והעמוס שלהם שמנעה מהם להרים מופע דומה בשלב מוקדם יותר של חייהם? "באחת ההופעות שלי", נזכר מאיר, "ידעתי שאורנה נמצאת בקהל. בסוף הזמנתי אותה לעלות לבמה כדי לשיר איתי. היא לא הסכימה, אהבל הקהל לא ויתר לה ובסוף היא עלתה. ברגע הזה הבנתי שמופע של שנינו יכול להצליח. הרמתי לה טלפון והנה זה קורה". אורנה מספרת שלקח להם הרבה מאוד זמן לגבש את החומרים, לכתוב אותם ולעלות אותם לבמה. -כל אחד אוהב את האחים שלו, אבל כשאני צריכה לעבוד עם האחים שלי, מישהו בסוף תמיד בוכה. לא הבאתם מטענים ומריבות מהבית? אורנה: "אין ריבים וגם זה עניין של גיל. הכל נשאר מאחור. זו חוויה מאוד נעימה, כייפית ומרגשת עבורי לשיר שירים של מאיר". -קשה לך לשיר? "מאיר עזר לי עם השירה ואני עזרתי לוא עם המשחק, ככה שזה הסתדר". איזה מזל. * * * הכתבה התפרסמה בגיליון "מעריב לנוער" האחרון (13).
