Right to Education
New member
מה פשר הדמיון ?
ההתנהלות שלי בפייסבוק משקפת התנהלות שלי לאנשים באיזשהו מקום. כל פעם שאני נכנסת, מישהו רוצה לדבר איתי בצ'ט. אני לא יכולה לדבר עם כל האנשים שכותבים לי. זה יותר מידי אנשים שרוצים לדבר איתי בצ'ט על פי התמונות שלי.
אז אני עושה שהצ'ט ייראה לא זמין, ונמנעת מלכתוב סטטוסים וגם נמנעת מלעשות לייקים מחשש שייראו אותי בטייקר זמינה ואז שוב מישהו ייפנה אלי בצ'ט.
גם בתגובות לאנשים בפורום תפוז אני לא יודעת מה לעשות כשאני מגיבה למישהו ולאחרים שכתבו לי אין לי מה להגיד וזה יותר מבנאדם אחד.
אבל ההתנהלות שלי בפייסבוק היא יותר משמעותית כי אני ממש נמנעת.
לא רוצה לדבר עם אנשים, אבל רוצה לקבל יחס ולתת יחס. נכון שזה נעשה באמצעות דיבור, אבל בקיר על ידי לייקים ועל ידי סטטוסים והצהרות שאני נותנת ביחס לחיים והצהרות שאנשים מצהירים שאני עושה עליהם לייקים אלה הם הדרכים שלי לקבל יחס ולתת יחס.
העניין של לדבר לכל פונה שפונה אלי בצ'ט, זה גורם לי להרגיש מבוכה. חוץ מזה, שיש הרבה אנשים אז גם לרגשות אשמה שאי אפשר יהיה לעולם לכתוב לכל מי שפנה אלי ואז אני בכלל לא מגיבה. בא לי להיות אדם פשוט שאף אחד לא פונה אליו. אבל יש בעיה עם אנשים שאני רוצה. קשה לי ואני מיד נותנת חיבה ואנשים נבהלים מהחיבה המוגזמת שאני נותנת. אני חושבת לעצמי בדקות האחרונות מחשבה שגרמה לי להיכנס ולרשום. והיא המחשבה שאולי יש דמיון בין חוסר האונים שאני מרגישה כשמציעים לי לשוחח בצ'ט לבין חוסר האונים שאנשים שאני רוצה אותם מרגישים כשאני מראה להם חיבה ואת העניין הגדול שלי בקשר איתם. אז אני נכנסת לכאן כדי לבקש תובנות בדבר הפשר של הדמיון הזה ולהבין אותו על ידכם.
ההתנהלות שלי בפייסבוק משקפת התנהלות שלי לאנשים באיזשהו מקום. כל פעם שאני נכנסת, מישהו רוצה לדבר איתי בצ'ט. אני לא יכולה לדבר עם כל האנשים שכותבים לי. זה יותר מידי אנשים שרוצים לדבר איתי בצ'ט על פי התמונות שלי.
אז אני עושה שהצ'ט ייראה לא זמין, ונמנעת מלכתוב סטטוסים וגם נמנעת מלעשות לייקים מחשש שייראו אותי בטייקר זמינה ואז שוב מישהו ייפנה אלי בצ'ט.
גם בתגובות לאנשים בפורום תפוז אני לא יודעת מה לעשות כשאני מגיבה למישהו ולאחרים שכתבו לי אין לי מה להגיד וזה יותר מבנאדם אחד.
אבל ההתנהלות שלי בפייסבוק היא יותר משמעותית כי אני ממש נמנעת.
לא רוצה לדבר עם אנשים, אבל רוצה לקבל יחס ולתת יחס. נכון שזה נעשה באמצעות דיבור, אבל בקיר על ידי לייקים ועל ידי סטטוסים והצהרות שאני נותנת ביחס לחיים והצהרות שאנשים מצהירים שאני עושה עליהם לייקים אלה הם הדרכים שלי לקבל יחס ולתת יחס.
העניין של לדבר לכל פונה שפונה אלי בצ'ט, זה גורם לי להרגיש מבוכה. חוץ מזה, שיש הרבה אנשים אז גם לרגשות אשמה שאי אפשר יהיה לעולם לכתוב לכל מי שפנה אלי ואז אני בכלל לא מגיבה. בא לי להיות אדם פשוט שאף אחד לא פונה אליו. אבל יש בעיה עם אנשים שאני רוצה. קשה לי ואני מיד נותנת חיבה ואנשים נבהלים מהחיבה המוגזמת שאני נותנת. אני חושבת לעצמי בדקות האחרונות מחשבה שגרמה לי להיכנס ולרשום. והיא המחשבה שאולי יש דמיון בין חוסר האונים שאני מרגישה כשמציעים לי לשוחח בצ'ט לבין חוסר האונים שאנשים שאני רוצה אותם מרגישים כשאני מראה להם חיבה ואת העניין הגדול שלי בקשר איתם. אז אני נכנסת לכאן כדי לבקש תובנות בדבר הפשר של הדמיון הזה ולהבין אותו על ידכם.
