מה עם הילד הבא?
שלום, הבן שלי עדו בן השנה ועשרה חודשים מאובחן כבר ארבעה חודשים ומאז אני אורחת קבועה ושקטה בפורום. כמובן שהתחלנו טיפול אינטנסיבי ולשמחתנו הוא מגיב לאט לאט אבל יש משהו שמטריד אותי (במיוחד אחרי הכתבה על גל בכר) וזה הילד הבא. תמיד רצינו משפחה גדולה (ארבעה ילדים), יש לי עוד בן בן שלוש וחצי וחשבתי עוד חצי שנה להכנס להריון ועכשיו הכל נעצר, אני כל יומיים משנה את דעתי, מצד אחד אני לא יכולה להשלים עם לא להיות בהריון שוב, לא להחזיק תינוק שלי, לא להניק ולראות אותו גדל, מצד שני אני מבועתת מהמחשבה של עוד ילד מאובחן, אני יודעת בפנים שעדו יהיה בסדר, שנשקיע את השנים הקרובות ונראה את התוצאות ואני חושבת אם אחרי כל השנים האלה של עבודה אני אהיה מוכנה לקחת את הסיכון להכנס לתוך מערבולת הכאב הזו שוב. אני יודעת שיש עוד זמן (זה בטוח לא יקרה עוד חצי שנה!!) ויש לי הרבה דברים להתעסק איתם אבל המחשבות האלה פשוט רודפות אותי.
שלום, הבן שלי עדו בן השנה ועשרה חודשים מאובחן כבר ארבעה חודשים ומאז אני אורחת קבועה ושקטה בפורום. כמובן שהתחלנו טיפול אינטנסיבי ולשמחתנו הוא מגיב לאט לאט אבל יש משהו שמטריד אותי (במיוחד אחרי הכתבה על גל בכר) וזה הילד הבא. תמיד רצינו משפחה גדולה (ארבעה ילדים), יש לי עוד בן בן שלוש וחצי וחשבתי עוד חצי שנה להכנס להריון ועכשיו הכל נעצר, אני כל יומיים משנה את דעתי, מצד אחד אני לא יכולה להשלים עם לא להיות בהריון שוב, לא להחזיק תינוק שלי, לא להניק ולראות אותו גדל, מצד שני אני מבועתת מהמחשבה של עוד ילד מאובחן, אני יודעת בפנים שעדו יהיה בסדר, שנשקיע את השנים הקרובות ונראה את התוצאות ואני חושבת אם אחרי כל השנים האלה של עבודה אני אהיה מוכנה לקחת את הסיכון להכנס לתוך מערבולת הכאב הזו שוב. אני יודעת שיש עוד זמן (זה בטוח לא יקרה עוד חצי שנה!!) ויש לי הרבה דברים להתעסק איתם אבל המחשבות האלה פשוט רודפות אותי.