מה עכשיו?

[blaor]

מה עכשיו?

טוב שלב ב' יצא לפועל זה אומר שכנראה בסביבות חודש מאי אני אפרד רשמית מהחיים העכשוויים שלי ואתחיל בדרך חדשה אני מרגיש שעד עכשיו הכול היה דיבורים והמעשים מתחילים מרגיש מבולבל קצת (זה לא אומר שיש בי חרטות) ומפוחד וכל מחשבותיי כרגע הם : איך מודיעים לבן זוג שלך - במיוחד כזה שיש לך אתו מערכת ארוכה ואינטנסיבית ומסיבית שאתם נפרדים? לאיזה תגובות לצפות? אילו תגובות הם סבירות ואפשר לקבל אותן ואילו לא? איך לקבל את תחושת ההשפלה שבטוח תהיה לצד שנוטשים אותו ואיך מנסים להתגבר על כל הרגש שצף לשני הצדדים סה"כ על מנת לנסות ולהמשיך לקיים בעתיד מערכת קשרים טובה למען המשפחה כמובן החלום הורוד שלי שנשאר ידידים טובים ונוכל להישיר מבט אחד לשני בעיניים וגם לתמוך אחד בשני בעת צרה אני מניח שהפנטזיה שלי לפחות בהתחלה תהיה רחוקה מהמציאות אבל אני מעוניין להוביל את המציאות לכיוון הזה. אשמח לעצתכם

 

[yosef 30]

שבת שלום בלאור ../images/Emo140.gif

ראשית בהצלחה בדרך שבה אתה בוחר לצעוד ולהמשיך את חייך. אני הייית בטוח שכבר אתם מדברים על פרידה ושכבר יש הבנה שכך זה לא יכול להימשך. אני מבין שאתה רוצה שהקשר שלכם יישאר חברי, אך כפי שאני מבין מדברייך. אתה רוצה להודיע במאי שאתה עוזב, ואתה הולך למקום אחר. נראה לי קצת הזוי פתאום לקום בוקר אחד ולהודיע זהו אני הולך. זו תהיה הפתעה לאשתך ולילדים שלך וסביר להניח שגם לך. מצד אחד אתה בונה את התהליך הזה בינך לבין עצמך ובין החברים שלך. מקבל חיזוקים מכל מקום אפשרי - ונשמע שאתה דיי מתכנן עזיבה בלי התראה מוקדמת מראש. לא חושב שמצב כזה יכול להוביל לחברות. מדוע לא להתחיל לשבת ולומר שאתה מרגיש שכך החיים לא יכולים להימשך. ולשמוע מה היא חושבת

מה היא מרגישה

כמו לצאת מהארון - אתה לא מצפה שכולם יקבלו אותך בבת אחת כאילו לא אמרת כלום יש כאן תהליך של קבלה, הבנה, עיכול, כעס, תחושת כישלון שבטח תעלה. אולי אתה מפחד מהתגובות שלה, אולי אתה מפחד שהיא תאמר לך בוא נלך לטיפול ונסתדר אני לא רוצה שניפרד. ואז איפה זה משאיר אותך

איך אתה חושב שתגיב, מה אתה תענה לה

אין תבנית מראש שאומרת איך להתמודד עם רגשות שעולים אצל שני הצדדים, הכי נכון זה להתמודד עם זה באותו רגע ואז לעשות חשבון פנימי איך וכיצד להגיב. אך מה שמקדים לזה בהחלט יכול לעזור - וזה לפי דעתי לשבת ולדבר על הדברים. שוב אתה לא נפרד רק ממנה אלא גם מהילדים, אתה לא רוצה להשאיר אותם עם אמא היסטרית, אולי אמא תשאר כעוסה, וכל מיני תחושות אחרות יבואו - או שאמא פתאום תחוש הקלה שאתה עוזב. הכל אפשרי. אני חושב שאתה אמור לשבת ולהתחיל לדבר, להוציא דברים החוצה. מה אתה אומר

שבת שלום יוסף.

 

[blaor]

דיברנו בעבר על פרידה

והיא לצערי לא יכולה להבין אותי אין ספק שאני מפחד מתגובה שלה אם הייתי יכול לדבר איתה לא הייתי מגיע לאן שהגעת - תאמין לי (לפחות על סמך ההכרות שלנו דרך הפורום אני ממש לאדם אימפולסיבי) אני והיא לא נמצאים באותה נקודה ולעיתים כה רבות גם לא מדברים באותה שפה אני יודע שזה נשמע הזוי הרי אנחנו סהכ שני אנשים שהתחתנו כי היה שם משהו אבל לאורך השנים משהו נעלם אין לי חשק לנבור בעבר ובכל הנסיבות כי זה לא רלוונטי מבחינתי לאורך התקופה האחרונה דיברנו הרבה אבל אני השתנתי המון אוני ממש לא אותו אדם נכון לכרגע יש שקט בבית אין מריבות ויש איזה שהוא סטטוס קוו יש גם שינוי אצלה אשר מנסה להתקרב לצד שלי ולכן אני רואה תקווה שנוכל להשאר ידידים אין דרך קלה לבסר זאת אני אשמח על כל עצה אבל ברגע שאני אודיע כי אני לא רואה את העתיד שלנו ביחד מספר הימים שאוכל לבלות במחציתה הוא מצומצם וזאת עקב ההכרות שלי רבת השנים אין אצלה תחום אפור הכל או שחור או לבן אני לא מתכנן להפרד מהבנות כמובן אולי רק לזמן מועט עד שהכול יסתדר אני כן מתכנן לבקש חזקה משותפת על בנותיי ומוכן להילחם על כך אני יודע שלצורך כך חייבים שיתוף פעולה מלא אחרת זה יגרום לנזק עבורן שורה תחתונה לפני הפרידה לא מוצא את היכולת לדבר על הנושא

 

[yosef 30]

עם כל הקושי יש מחוייבות

ואם לא כלפייה כלפי הבנות. תשמע, רק אתה יודע מה הכי נכון לעשות. יחד עם זאת, אני יכול רק לייעץ ולומר שאין ברירה אתה חייב לשבת ולדבר ולומר לה לאיזו מסקנה אתה הגעת. במיוחד אם היא מנסה להתקרב לצד שלך. אתם מקיימים יחסי מין

אם אתה יודע שרק שיתוף פעולה יכול לעזור לבנות לעבור את המשבר הזה הכי טוב אז כבר עכשיו אתה חייב להתאמץ, ולהילחם כל עוד אתה נמצא בזירה. אני יודע שאולי זה נשמע לא פייר לנגן על המצפון בגלל הבנות וכו'. אך כל עוד אתה לא נמצא במצב שאתה לא מסוגל להיות, אלא נמצא במסגרת שעדיין אתה יכול להשפיע ורק לטובה אז תתחיל בזה עכשיו. כשהורים מתגרשים בד"כ הילדים סובלים מאוד, במיוחד אם ההורים מערבים במישרין או בעקיפין את היילדים. גם ככה הילדים יחוו משהו. מתנצל אך נושא הילדים מאוד קרוב לליבי, ואני חושב שאנו כמבוגרים יש לנו הרבה יותר כלים ודרכים להתמודד עם דברים בחיים מאשר לילדים ולכן עלינו מוטלת החובה - למנוע מהם כמה שפחות סבל. יוסף.

 

[משוטט בדרכים]

באביב, באביב ../images/Emo142.gif

היי יוסף, האם ההחלטה שבלאור קביל על עצמו - לעזוב וללכת למקום אחר במאי - היא הזויה

על פניו - יכול להיות שכן. כלומר, לעשות את זה בהפתעה, אחרי שאצלו זה מתבשל הרבה זמן ואז בבת אחת להודיע - אז כן, זה הזוי. אבל מה אם הוא ניסה או כבר ממש אמר לצד השני, וניסה שוב - ולא קיבל את היחס או התוצאה הרצויה

לפעמים לקבל החלטה ולקבוע תאריך לצעד שאנחנו רוצים לעשות - חד צדדי - יכול להיות פיתרון למצבים מתמשכים ונמתחים - שלא ממש זזים. זה פשוט מזכיר לי את בן הזוג הקודם ואותי - כשחיינו יחד, וכבר הגיע הזמן להיפרד (ככה אני הרגשתי) וניסיתי לדבר וניסיתי וניסיתי...ושום דבר לא חילחל אצלו. אז קבעתי לעצמי תאריך (זה היה מגורים יחד במדינה זרה, היה הרבה מה לארגן) ואמרתי לו (וגם אז לא נפל לו כמעט האסימון עד לרגע שבו הוא חזר הביתה - והבית היה ריק

)

 

[blaor]

החלטתי אולי נראת הזויה אך היא לא

שלום לך משוטט בדרכים אני לא יודע כמה אתה בקיא במעללי אבל העזיבה אכן תוכננה מזמן במקרה של שני בני זוג שאין להם כמעט שום דבר משותף אז העניינים הרבה יותר פשוטים לא כך הוא המצב שלי ראשית מדובר בבית ומשפחה עם ילדים ויציבות שהולכת להשתנות לכל בני המשפחה לכל מה שכולנו היינו רגילים לאורך שנים - לא מדובר הרי בזוגיות של חצי שנה שנית התכנון היה אחרי התייעצות עם עו"ד לגבי מכירת הרכוש המשותף וסיבותיו עמו לאחר מימוש הרכוש המשותף והחזרת חובות השטח יותר נקי ויותר קל לי לעזוב לכן העניינים הטכניים הם אלו שעיקבו אותי מפשוט לעזוב ככה סתם זה שאב ממני כוחות אדירים שלא ידעתי שהם קיימים אצלי ותהפוכות רבות ולמרות הקושי והכאב שצרובים בי עדיין לא מצטער ומודה על התקופה הקשה שנתנה לי להבין יותר מי אני ולהכיר את עצמי יותר ולדעת שהדברים אינם מסתיימים מכעס רגעי נכון שיוסף כתב לי מזמן שלי היה את הזמן לעכל את הכול ואני מבין את ה"בום" הגדול שהצד השני הולך לקבל אני מאוד מתייסר על כך אבל לא מוצא דרך נעימה יותר לעשות זאת אלה אם תציעו דרך שעוד לא חשבתי אליה והיא תתאים לי ולנסיבות ולהכרות שלי עם בת זוגתי

 

[yosef 30]

היי משוטט

לא, הבחירה של בלאור ממש לא הזויה. להפך,נשמע שהוא מאוד מודע לרצון שלו - ועל זה אי אפשר לומר הזוי. בכלל על כל הסיפור אי אפשר לומר הזוי. אני קצת קורא בשורותיו שהוא מצפה שהכל יעבור בשלום, שהוא ואישתו יהיה חברים טובים, שהילדים לא ייפגעו בכלל. זה נראה לי שזה יכולה להיות יותר פנטזיה מאשר מציאות. ומה אחרכך זה יתפוצץ לו בפנים, ואז אתה יודע, תמיד נוכל להאשים את האחר ולומר - סה"כ אני רציתי שזה ייגמר בטוב היא/הוא הם אלה שבחרו להתנהג כך - מה שנכון בגדול. אך שווה לקרוא את המפה לפני כן ולהכין עצמך ל"חורף". נכון יש אנשים שלא רוצים לשמוע, לא רוצים לראות, מתכחשים לדברים סביבם, ואתה יודע מה הם באמת לא רואים לפעמיים ולא מבינים, יש אנשים שעד שלא מגיע הרגע המשמעותי הם לא מתעוררים. כאן לא נשמע לי שיש אשה שלא מקשיבה, להפך נשמע שהיא דיי קוראת את המפה. ובזמן שבלאור משתף אותנו שהיא מתקרבת - אז אויל זה הזמן לומר - מותק זה לא יכול להמשיך לעבוד כך. אני רוצה להתגרש, החלטתי שאני עוזב את הבית, אני רוצה שנש ונראה איך אנחנו מסיימים את זה בדרך הטובה ביותר - בדרך שבה הילדים ייפגעו כמה שפחות. משוטט כשזה זוגיות ללא שום רכוש משותף, ללא ילדים אולי יותר קל לקום ולעזוב מבחינה טכנית אני מדבר. אך כשיש ילדים זה מורכב, לא נראה אחראי לקום ולעזוב, להשאיר אותם עם אמא מתוסכלת, כל העצבים ייפלו עליהם, הילדים ייראו שאבא לא בבית, וגם כשהוא יבוא זה סביר להניח יהיה עם אנרגיות שליליות וכו'. מצטער אולי אני יוצא קצת שיפוטי, אך לי נשמע שזה פגיעה דיי גדולה בילדים וזה מעציב אותי מאוד. אולי בגלל שהתחלתי לעבוד יותר עם משפחות ואני רואה יותר את הבלבול של ההורים, את הנזק שנגרם לילדים, וזה ממש מעציב. אפשר ואפשר אחרת

וזו לא רק סיסמא. אני בהחלט מסכים שלקבוע תאריך זה הדבר הכי נכון, אין מה לשבת ולדבר ברגע שבלאור שלם עם החלטתו, זה לא שהוא רוצה להעיר אותה מאיזה יקציה שהיא נכנסה אליה. הוא עוזב

אין דרך חזרה. ולכן יש לומר זאת בקול ברור, חזק, בטוח ויציב. ומשם תהליך הפרידה כבר ייעשה מטבעו. בלאור - אני ממש לא הייתי רוצה להיות במקומך. אני יודע שמהצד קל יותר לדבר, ובמציאות זה הרבה יותר קשה להתמודד. מקווה שכל מה שנכתב כאן, לא פוגע בך. מאחל לך שבת שקטה ונפלאה. יוסף.

 

[blaor]

תודה יוסף יקירי

בטח שאתה לא פוגע אני מחפש את כל העצות שבעולם אני בסוף יעשה לי את הסדר בראש מכול העצות אני מאוד אוהב להקשיב לכולם אבל אני חיי במציאות הזאת ואני לוקח אחריות על מעשיי הבעיה שלי היא לא שאני מעוניין להודיע ולארוז באוטו הרגע הבעיה היא איך נשארים באותן ארבע קירות אחרי ההודעה (במיוחד שאני מכיר את התגובות המתפרצות של בת זוגתי) אני מעוניין לא לעזוב את הבית לפחות עד שלא נחליט ביחד על מה הולך להיות מעכשיו? איך מבשרים לבנות? מה עושים לגבי הסדרי ראיה? מה לגבי תשלומים שוטפים? חשבונות הבנק? התחייביות שנשארו? וכיוצא בזה וכל זה לפני הסכם גרושים מסודר רק על מנת לעבור את התקופה עד שנוכל להסדיר את הכול בצורה של הסדר גרושים כמובן אז כל רעיון או דרך פעולה מבורכת כמובן

 

[מריו57]

מה אני עשיתי.

יקירי. אין לי עצה טובה אלא לתאר במספר מילים מה אני עברתי. לפני ששוחחתי עם האקסית שלי, נגשתי לעובד סוציאלי. סיפרתי לו על המצב, על ההחלטה שלי. בדקנו את הדרך הכי טובה כדי לספר לה: עיתוי - האם אני לבד או להזמין אותה למפגש איתי אצל עובד הסוציאלי ועוד הרבה אפשרויות. בסופו של דבר סיפרתי לה כששנינו היינו לבד, מחוץ לבית. וישר הזמנתי אותה לבוא למפגש איתי עם עובד הסוציאלי. הגיבה די רציונאלית - השאלות והכעסים הגיעו עם הזמן. ביקרנו ביחד אצל עובד הסוציאלי - גם בניסיון לשפר את המצב ביננו אבל הפרידה היתה בלתי נמנעת. עם הזמן יכולנו לדבר כמעט על כל דבר ולהגיע למצבים מוסכמים: מי יוצא מהבית, חלוקת הרכוש, חוזה גירושין (קודם באזרחי וכשאושר נגשנו לרבנות) כולל משמורת על הילדים, אני מניח שבמקרה שלך תשלום דמי מזונות והכי חשוב, איך לספר לילדים. שום דבר לא פשוט. בעיקר הצורך לדבר ולקבל עצה טובה. אני מציע בכל זאת לא להסתפק בפורום ובחברים טובים אלא להיעזר באיש מקצועי שיעזור לך תוך הסתכלות על כל המשפחה. יש לך את הטלפון שלי אם תרצה שנשוחח. כל טוב ובהצלחה.

 

[blaor]

תודה יקירי אני אשתמש בו!! (בטלפון)